יד המלך (לנדא) - ד. קא

דוקא בכדי שלא נטעה לומר דגם במטלטלין שייך זה וגם במטלטלין בהוספת דינר סגיא דגם במטלטלין הוי הטעם הפדיון משום גזרה דר' אבהו ולדעת רבינו באמת לדינא. אין במטלטלין שום תקנה לבע"ח וכתובת אשה לבוא. לידי גביות חובו דבמטלטלין נאבדו ונפסדו ע"י ההקדש שיעבודיהם לחלוטין דההקדש היה חל על השיעבוד ונקנה לההקדש בכדי כל דמי שויה וההקדש מוכרים אותם בכסף מלא לכל לוקח שירצה לקנותו ונחלטו ביד הקונה לצמיתות ואין הבע"ח וכתובת אשה יכולין לגבות מלוקח הדיוט דוק היטב בזה כי כונה זו מוצקת הדק היטב בדברי רבינו ונראין הדברים כי זיכני השם ב"ה לכוין דעת רבינו הנשגבה והרחבה במקום שרבותינו הראשונים לא מצאו להעמיד דבריו בשום דרך על נכון:

ומה יומתק בזה עפ"י סברת רבינו שביארתי דברי הגמר' שם בסוגיא פרק שום היתומים (דף כ"ג) דפריך הגמר' אמתניתן למה ליה למימר הפודה פודה ומשני משום דר' אבהו דאמר ר' אבהו שלא יאמרו הקדש יוצא בלי פדיון והנה רש"י פירש דכונת המקשה הוא על גוף הדין דמתניתן דלמה לן הפדיון כלל תיפוק ליה דאין ההקדש חל כלל ומשום דלדעת רש"י אין קדושת דמים מפקיע מידי שיעבוד ואין אדם מקדיש דבר שאינו שלו. ואולם לשון המקשה נראה דחוק מאוד לפירוש רש"י דלשון למה ליה הפודה פודה משמע דעל סדר הפדיון קאי כונת המקשה ולפירש"י הוי ליה להמקשן להקשות למה פודה ואולם לסברת רבינו שביארתי ניחא דכונת המקשן לא היה.. רק להקשות על סדר הפדיון דקתני הפודה פודה דמשמע דיש קפידא בכך דצריך אדם אחר דוקא להיות הפודה והוא יסלק להבע"ח וכתובת אשה אבל הבע"ח וכתובת אשה בעצמם אינם יכולין לקחת הקרקע מיד ההקדש בנתינת דינר וע"ז הקשה המקשה דיהיה טעמא דמתניתן דסגיא בפדיון בהוספת דינר מאיזה טעם שיהיה אבל בכל אופן אכתי. עכ"פ מה נפקא מיניה יש לההקדש אם הפודה והנותן הדינר הוא אדם אחר או שהבע"ח והאשה בעצמם יתנו הדינר ויקחו הקרקע לידם וע"ז משני דטעמא דמתניתן דסגיא בנתינת דינר להקדש הוא מפני דכל עיקר הפדיון אינו רק משום דר' אבהו. אבל באמת אין הנכסים האלה שוים לההקדש אף אותו הוספות דינר דמי יפסיד אף דינר אחד בחנם ליתן בעד קרקע זו ויסלק להבע"ח וכתובת אשה חובם העולה עוד יותר מדמי שיוי הקרקע וכיון דאין שום דרך לפדיון קרקע זו. אזי ממילא אין שום שיוי דמים להקדש על קרקע זו ומדינא אף נתינת דינר הזה להקדש הוא למותר רק דחכמים גזרו ליתן אותו דינר בכדי שלא יאמרו הקדש יוצא בלא פדיון וכיון דאין הבע"ח וכתובת אשה יכולים לבוא לידי גביות חובם בלתי ע"י הפדיון של הוספת דינר הזה. אזי המה בעצמם מערימים להבטיח להפולה להשיב לו הפסד הדינר הזה אשר יפסיד בהפדיון בכדי להוציא הקרקע עי"כ לחולין ולגבות את חובתם ממנו והנה זה שייך באם הפודה הוא אדם אחר דכיון דלכל בני אדם חוץ הבע"ח וכתובת אשה לא איכפת להו ואינו נוגע להם האיסור הקדש שעל קרקע זו כלום ואין פדייתם רק לדמי שויה והלא אין הקרקע זו שוה כלום לא להפודה ולא לשום בן אדם אף פרוטה אחת דבכל רשות הדיוט אשר תמצא הקרקע זאת תחת ידו אזי הבע"ח וכתובת אשה יחזרו ויגבו חובם מהם ולכן שפיר באופן פדיון זה אשר יפדוה בני אדם אחרים אין כל הפדיון רק משום גזרה דשמא יאמרו וכיון דאין חיוב הפדיון רק משום גזרה על כן בהוספת דינר סגיא ליה משא"כ באם הפודה היה הבע"ח והכתובה בעצמם דבהם לא שייך דיחזרו ויגבו חובם מהם עצמם ואם המה בעצמם יקחו מיד הקדש בלי אמצעי פודה אדם אחר. אזי מחויבים ליתן להקדש כל דמי שויה הקרקע כמו כל פודה קרקע שלו מיד הקדש דלדידהו שוה הקרקע כסף מלא כאשר הוא שוה באמת וכמו אם הוא בעצמו הקדישו ורוצה אח"כ לפדותו דמה לי אם הבע"ח בעצמו הקדישו ורוצה אח"כ לפדותו או שהלוה הקדישו וההקדש חל והמלוה רוצה לפדותו דלענין מה שנוגע לענין איסור גם הקדישו של הלוה מפקיע מידי שיעבוד לענין זה שיהיה חל עליו איסור הקדש וכל זמן שהוא ביד הקדש אין הבע"ח והכתובה יכולין ליהנות ממנו מחמת צד איסור שבו וכי ירצו להוציאו מרשות הקדש בכדי ליהנות ממנו אזי בכסף מלא מחויבים לקחת מההקדש משא"כ כשהפדיון הוא אמצעי פודה אחר אזי להפודה עכ"פ דאין האיסור נוגע לו אין הקרקע שוה מאומה ומשום דהבע"ח יקחו אותו ממנו וכאשר יקח הבע"ח מאת הלוקח ג"כ אין הבע"ח צריך להחזיר להלוקח מה שנתן לההקדש מאומה דבשעת לקיחה כבר הוא חולין ולכך שפיר הפדיון הזה אשר הוא רק בהוספות דינר בכדי להגבות להכתובה ולבע"ח חובם אינו יכול להיות רק באמצעי אדם אחר וזה נכון וברור מאוד:

וראיתי להתוס' שם בפרק שום היתומים ד"ה משום וזה לשונם באמצע הדיבור וספק ביד מו"ר דאם הלוה אין לו כי אם מטלטלין כאלה שאין עליהם רק קדושת דמים והקדישו הלוה אם יחול ההקדש או לא. דודאי אם מכרו הלוה המכר קיים ולא יתפוס המלוה על הלוקח לפי שאין שיעבוד המלוה על המטלטלין אבל הקדש ספק הוא אם חל עליהם ע"כ. והנה תוכן ספק הוא דיכול להיות דהא דלשיטת רש"י ותוס'. אין קדושת דמים מפקיע מידי שיעבוד הטעם הוא משום דלא עדיף כח של קדושת דמים מכח מכירה להדיוט וכמו דבקרקע אין כח במכירה להדיוט להפקיע מידי שיעבוד כמו כן אין כח בקדושת דמים להפקיע קרקע מידי שיעבוד אבל במטלטלין הוא ספק אם עוד גרע בזה קדושת דמים ממכירה להדיוט דבמטלטלין במכירה להדיוט אין בע"ח גובה ובקדושת דמים גובה הבע"ח אף ממטלטלין או דקדושת דמים לא גרע עכ"פ ממכירה להדיוט ובמטלטלין גם בקדושת דמים אין הבע"ח גובה ממטלטלין שהקדיש ויש לי להביא ראיה דבקדושת דמים או במטלטלין אינו מוציא מידי שיעבוד מהא דר"פ אין נערכין (דף ז') אמר רב אדא בר אהבה היה בידיו חמש סלעים ואמר ערכי עלי וחזר ואמר ערכי עלי ונתן ארבעה לשני' ואחד לראשונה יצא ידי שתיהן מאי טעמא בע"ח מאוחר שקדם וגבה מה שגבה גבה בעידנא דיהיב לשני' משתעבד לראשונה בעידנא דיהיב לראשונה תו לית ליה ופירש"י דאפילו לרבנן דמתניתן דהיה מחויב ליתן לראשונה כל החמש סלעים בכל זאת. כיון דיהיב לשניה ברישא יצא ידי שניה מכח שערך השני קדם וגבה וליכא למימר דלמה לא קדים ויהיב כל החמשה להשניה משום דבעידנא דיהיב להשניה משתעבד לראשונה ואפילו הארבעה דיהיב לה לאו דידה הוא רק של ראשונה אך דאותן הארבעה שקדם ונתן לשניה הוי כמו קדמה וגבתה והנה קשה דלמה להו להגמר' למימר דבע"ח מאוחר שקדם וגבה מה שגבה גבה הלא אף אם מה שגבה לא גבה ולא היה מהני בשני חובות מוקדם ומאוחר של חולין או בשני חובות של הקדש מה שקדם חוב המאוחר ותפס מ"מ בעירוכין בכל אופן מהני קדימת נתינת הארבעה שקדם ונתן לערך השניה דכיון דבעירוכין כל כמה דלא מסרו ליד כהן אף אם הפרישו בידו לשם תשלומי הערך עדיין חולין הם דכתב רחמנא ונתן את הערכך ודרש בגמר' סוף פרק שילוח הקן (דף קל"ט דחולין הן בידיך עד שיבואו ליד גזבר ופירש"י שם דאין עירוכין קדושים עד שעת מסירה ליד גזבר ואם נאמר דבמטלטלין אף קדושת דמים מפקיע מידי שיעבוד הרי בקדימת הגביה גופא נשתנה ע"י כך דין ערך המאוחר שקדם וגבה שנעשה הקדש בבואו בהגביה ליד גזבר וערך הקודם שלא נגבה ואינו ביד כהן עדיין חולין הם ואף אם בעלמא מה שגבה לא גבה בכל זאת ערך המאוחר שקדם וגבה דכבר בא ליד כהן ונתקדש בקדושת דמים וערך הראשון אף ששיעבודו קודם מ"מ כל זמן שלא סילקו ליד כהן וכל זמן שהיה המעות ביד בעליו אף שגם היו משועבדים להקדש בכל זאת עדיין חולין היו וברגע זו אשר נתן הארבעה סלעים ליד כהן לשם ערך שניה נתקדשו הדמים בנתינתם לכהן לשם ערך המאוחר וא"כ אף ששיעבוד ערך הראשון קודם ובע"ח מאוחר שקדם וגבה מה שגבה לא גבה מ"מ ערך השניה שנעשה הקדש בביאתם ליד כהן מפקיע מידי שיעבוד של הערך אשר עדיין הוא חולין וחל הארבעה לשניה וממילא יצא ידי שתיהן אלא ודאי דקדושת דמים אף במטלטלין אין מפקיע מידי שיעבוד ועירוכין אינו רק קדושת דמים והלכך אף שנתפסו אותו הארבעה לרשות הקדש לשם ערך שניה. בכל זאת שיעבוד של ערך הראשון עומד במקומו בתקפו ואין כח בהקדש של ערך השניה להפקיע מידי שיעבוד של ערך הראשונה ואי לאו דבע"ח מאוחר שקדם וגבה. מה שגבה גבה לא היה מהני קדימת ערך השניה שקדם ותפס והנה ראיה זו אינה רק לדעת רש"י ותוס' ז"ל דסוברים להפקעות הקדש מידי שיעבוד הוא מחמת יתרון כח שיש להקדש מן שיעבוד הדיוט ושפיר מוכח מהוכחה זו דיתרון כח זה אינו רק לקדושת הגוף. אבל לקדושת דמים אין לענין הפקעות שיעבוד שום יתרון כח כלל וממילא גם בהדיוט אין קדושת דמים מפקיע מידי שיעבוד ואולם גם לדעת רבינו אף דחולק בזה על דעת רש"י ותוס' וסובר דגם קדושת דמים מפסיד השיעבוד כמו קדושת הגוף בכל זאת אין גם על דעתו שום תפיסה מגמר' זו דשני עירוכין שהבאתי דכיון דלדעת רבינו כל עיקר של הפקעה זו אשר ההקדש מפקיע מידי שיעבוד. אינו מחמת יתרון כח שיש להקדש יותר מן ההדיוט רק מחמת חלות שם הקדש אשר חל בכל ענין על השיעבוד והאיסור ההנאה אשר בחלות שם זה מונע להבע"ח לגבות חובו משיעבודו והוי כמו שטפה נהר או איזה הפסד אחר אשר על ידו נפסד השיעבוד ולפי סברא זו אין מעיקרו שום מקום להוכחה זו שהבאתי לגרע כח קדושת דמים דאינו מפקיע מידיו