יד המלך (לנדא) - א צז

משיב את הנפש והלא בגמרא מייתי שם אהא דר' גידל דלשנה הבאה אחר דדרש ר' גידל דאין הלכה כרבי נפקא כולה עלמא ומזגו ושתו שמע ר' גידל ואיקפד ואמר אימור דאמרי אנא דיעבד לכתחלה מי אמרי אימור דאמרי אנא פורתא טובא מי אמרי אימור דאמרי אנא חי מזוג מי אמרי וכיון דר' גידל בעצמו לא התיר בחומץ רק פורתא אבל טובא לא א"כ איך חשיב רבינו גם חומץ בהדי ציר ומורייס וכתב אכולהו דאפילו שתה מהן הרבה דפטור והא בחומץ כיון דר' גידל לא קאי אטובא הרי ממילא בטובא הלכה כרבי וחייב בשתה הרבה ובפרט דרבינו בעצמו פסק לקמן בסמוך הלכה ו' דבשתה חומץ מזוג דחייב והוא עפ"י מימרא דר' גידל דמזוג מי אמר ולמה לא פסק כמימרא דר' גידל גם בזה דטובא מי אמר ואולם לפי מה שכתבתי יבואר מימרות דר' גידל וגם פסקי רבינו הכל לנכון דודאי אין כונת ר' גידל בהא דחילק להם בין פורתא לטובא משום דבחומץ טובא קיימינן ההלכה כרבי דמשיב את הנפש והוי שתיה ראויה להתחייב עליה דלענין משיבת נפש איזה חילוק יש בין טובא לפורתא ואנו מצינו בשתיות יין בערבי פסחים לחלק בין טובא לפורתא דטובא מיגרר גריר פורתא מסעיד סעיד אבל לא לחלק בחילוק עצום כזה דחומץ פורתא הוי שתיה שאינה ראוי כלל וחומץ טובא יחשב למשיבת נפש רק דכונת ר' גידל הוא דכיון דאנו חזינן דהא דחצי שיעור אסור לר"י ביוה"כ הוא רק מסברא דחזי לאיצטרופי ומריבוי דכל אבל אי לאו סברא וריבוי זו היה מן התורה ח"ש מותר לכתחלה ביוה"כ ולא היה אסור עכ"פ משום שארי עינוים דאין בהם שיעור כלל ומשום דכיון דעיקר אזהרת עינוי דאכילה אין בח"ש והיה הח"ש מותר לכתחלה מצד אזהרת אכילה על כן אין עוד בו מקום ממילא לאוסרו מצד שארי עינוים. דאי לא תימא הכי ואם נאמר דמדין שאר עינוים אסור הח"ש בכל אופן א"כ יהיה קשה דל"ל לר' יוחנן בח"ש דיוה"כ הסברא דחזי לאיצטרופי תיפוק ליה דאף אם אין בח"ש מצד אזהרת האכילה שום איסור מן התורה הלא היה עליו איסור מצד שארי עינוים דלא ניתנה בהם שיעור כלל אלא ודאי דאי לאו סברא דחזי לאיצטרופי לא היה שום איסור מן התורה בחצי שיעור וכיון דכל איסורי תורה של ח"ש באכילה ושתיה ביוה"כ אינו רק מצד סברא דחזי לאיצטרופי הרי ממילא בח"ש של שתית חומץ אף לר' יוחנן אין בו שום איסור דהא כאשר יהיה בו שיעור שלם אז לא יהיה השתיה כדרך הנאתן וכיון דגם בשיעור שלם אין בו כרת הרי ממילא אין בו מקום לסברא דחזי לאיצטרופי ואף דאם יהיה בו שיעור שלם יהיה השתיה אסור עכ"פ מצד איסור של שכ"ה כמו בשארי עינוים וכמו שביארתי בכל זאת כיון דעכ"פ כרת ומלקות לא משכחת בו בשום אופן דבפחות מכשיעור אין בו כרת ומלקות ובכשיעור הוי שכ"ה וכיון דלא משכחת בשום אופן בשתיות חומץ צירוף לחיוב מצרות הרי ממילא אין בחצי שיעור שבו מקום לסברת חזי לאיצטרופי וממילא הח"ש שבו הוא מותר מן התורה לגמרי ולפי זה שיעור דברי ר' גידל כך המה דמעיקרא דרש להם דאין הלכה כרבי דהחומץ משיב את הנפש. אלא דגם החומץ בהדי משקין שאינן ראוין הם וכמה ששתה ממנו ואפילו שתה הרבה פטור מכרת ומלקות ואין בו רק איסור תורה מצד שכ"ה ומכות מרדות כמו על שאר הארבעה עינוים ובדרשה זה הורה להם ממילא דבח"ש של חומץ דלא שייך בו בשום אופן צירוף למלקות אין בו שום איסור מן התורה ואם עבר ושתה ביוה"כ חומץ פחות מכשיעור לא עבר על שום איסור תורה כלל רק על איסור דרבנן וכמו כל ח"ש לרשב"ל דלית ליה כל עיקר סברא דחזי לאיצטרופי וריבוי דכל ובכל זאת אסור עכ"פ מדרבנן ואולם השומעים דרשה זו טעו ולא הבינו כונתו של ר' גידל והיו סוברים דהתיר להם חומץ מזוג ולשנה הבאה מזגו ושתו והקפיד ר' גידל והיה מפרש להם דבריו שדרש להם בשנה העבר והיה אומר להם אימור דאמרי אנא דיעבד לכתחלה מי אמרו והכונה דאף בפחות מכשיעור וחזי לאיצטרופי ג"כ לא שייך בחומץ והוא היתר גמור מן התורה בכל זאת אין ההיתר הזה רק בדיעבד דאם עבר ושתה לא עבר על שום איסור תורה כלל אבל חלילה אף בח"ש להתירו לכתחלה דהא עכ"פ אסור לכתחלה מדרבנן ולכן סתם דבריו דלכתחילה אין שום אופן כלל להיות מותר דעכ"פ אסור מדרבנן ואח"כ הוסיף לפרש דבריו דדבר זה שאמרתי לכם דלכתחלה אינו אסור רק מדרבנן אף זה לא אמרתי רק בפורתא דהיינו בפחות מכשיעור דאינו אסור בכל האיסורים מן התורה, רק משום חזי לאיצטרופי ולכן בחומץ דאין בו צירוף מלקות אין הח"ש אסור לכתחלה כלל מן התורה רק מדרבנן אבל טובא דהיינו כשיעור שלם אף בחומץ הגם דאין בו כרת ומלקות ומשום דהוי שתיה שאינו ראוי וכל שכ"ה אין לוקין עליו בכל זאת עכ"פ איסור תורה יש בו ומשום דשאני בזה שכ"ה של אכילה ביה"כ מן שכ''ה של כל שארי איסורים דבאזהרת אכילה ביוה"כ גם שכ"ה אסור מן התורה הדר אמר להו למען ידעו דהא דאמרתי לכם דבשתיות חומץ כשיעור אין בו כרת ומלקות רק איסור תורה לבד לא היה כונתי רק על חומץ חי דהוי שתיה שכ"ה אבל חומץ מזוג במים כששתה ממנו כשיעור גם כרת ומלקות חייב וכמו על שתיות כל שארי משקים גמורים ורבינו הביא שתי מימרות דר' גידל האחרונים דיש מהם נ"מ לדינא דבחומץ חי אף אם שתה הרבה כתב דפטור מכרת ומלקות ולוקין עליו מכות מרדות מדבריהם והורה בזה מימרא דר' גידל השניה דבשתה טובא עכ"פ איסור דאורייתא יש בו דאם לא היה בו רק איסור דרבנן גם מכות מרדות לא היו לוקין דבשלא כדרך הנאתן אשר בשאר איסורין שהוא דרבנן לא מצינו בו שיהיה חייב עליו מכות מרדות ואח"כ הביא מימרא האחרונה דבחומץ מזוג במים חייב עליו כרת ומלקות שהוא מימרא דר' גידל השלישית אבל מימרא הראשונה של ר' גידל שאמר להם דגם בח"ש לא היה כונתו רק על דיעבד אבל לא לכתחלה לא היה לרבינו מקום להביא להלכה כלל דכיון דלא הביא ההיתר לכתחלה בח"ש אזי ממילא מצד עצמו באיסורו קיימי גם הא דבח"ש בדיעבד אין בו שום איסור תורה אין בו גם כן שום נ"מ להביאו לדינא ולכן השמיט רבינו כל מימרא הראשונה להביא כלל

הלכה ט' עוברה שהריחה לוחשין לה באזנה שיום הכיפורים. הוא אם נתקררה דעתה בזכרון הזה מוטב ובאם לאו מאכילין אותה עד שתתישב נפשה. וכן מי שאחזו בולמוס מאכילין אותה עד שיאורו עיניו ואפילו נבילות ושקצים מאכילין אותו מיד ואין משהין אותו עד שימצאו דברים המותרים ע"כ

וכתב הרב המגיד וז"ל שם בפרק בתרא מי שאחזו בולמוס מאכילין אותו אף דברים טמאים עד שיאורו עיניו כו' ומבואר בגמרא שמאכילין אותו הקל הקל ראשון ונזכר בדברי רבינו פי"ד הלכות מאכלות אסורות וכאן כתב משנתינו שהוא ביה"כ כמבואר שם עכ"ל הרב המגיד הנה ה''ה רצה להורות לנו דעתו בכונת רבינו דלכך לא חילק גם כאן בענין אכילתו של החולה ביה"כ דמאכילין אותו הקל הקל תחלה משום דדעת רבינו הוא דביוה"כ כ אין אנו משגיחין כלל להבחין בזה להאכילו הקל הקל תחלה ובאמת אנו רואין דשתי המשניות אלה של חולה ביוה"כ ומי שאחזו בולמוס נישנו בזה אחר זה ועל מתניתן דאחזו בולמוס ביאר הגמרא דמאכילין אותו הקל הקל תחלה ושקיל וטרי בגמרא טובא לבאר באיסורים שונים איזהו מהם חמור מהשני לדעת איזה מהם יאכילו אותו תחלה ועל מתניתן דחולה ביוה"כ הנשנית קודם לא נמצא שום רמז בגמרא איזה קפידא והבחנה שיהיה בענין אכילתו של החולה וזה מורה בעליל דדעת הגמרא הוא דבחולה ביוה"כ אין אנו משגיחין כלל על זה להאכילו הקל הקל תחלה ונתתי אל לבי לדעת טעם דהלא אנו רואין דעכ"פ יש קפידא בסדר שיעור אכילתו להאכילו פחות פחות מכשיעור בכדי שלא יצורף לכדי אכילת פרס וכן כתב הטור בהלכות יוה"כ בא"ח סימן תרי"ח וז"ל עוברה שהריחה או חולה שמאכילין אותו אם יספוק להם שיתנו לו מעט מעט פחות מכשיעור בהפסק כדי שלא יצטרף לכותבת בכא"פ נותנין לו מעט מעט בכדי להקל האיסור מעליהם ע"כ. וכן הביא גם הבה"ג והוא מגמרא דפרק אמרו לו [דף י"ג] דהובא שם בגמרא דהתירו לה לעוברה לאכול פחות פחות מכשיעור מפני הסכנה ופריך מפני הסכנה אפילו טובא נמי תיכול אמר ר' פפא הכי קאמר התירו לה לעוברה לאכול טובא פחות פחות מכשיעור כדי שלא יצטרף לכזית בכא"פ ואולם בגמרא לא נאמר זאת בהדיא על אכילת חולה ביוה"כ ויכול להיות דלא קאי רק אעוברה שהריחה בשר חזיר דכיון דיש קפידא בה להאכילה הקל הקל תחלה לכל גם על זה אנו מקפידין להמציא דרך הקל גם בשיעור האיסור אבל באכילה חולה ביוה"כ דלא מצינו בו בגמרא שום קפידא באכילת הקל הקל תחלה מנא להו להבה"ג והטור דיש קפידא בהשיעור. ועוד דהא גופא קשה דכיון דמסתבר להו להבה"ג והטור דגם באכילת חולה ביוה"כ עבדינן כל טצדקי דאפשר למיעבד להקל האיסור בכל מה דאפשר ולמה לא הביאו גם זאת מסברתם ומדעתם דגם בענין עצם קולת האיסורים מחויבין להבחין גם באכילת חולה ביוה"כ להאכילו הקל הקל תחלה: לי בזה דהנה דבר זה ברור דבאכילת החולה ביה"כ אין לנו קפידא זו להאכיל אותו

והנראה הקל הקל דאם גם ביוה"כ היה קפידא זו א"כ למה לא נאמר דבר זה בחולה ועוברה