יד המלך (לנדא) - א פד

בבטן לאו בדוקא הוא וכונתם הוא דההורגו אינו חייב עליו מאומה: וע"ז הביאו ראי' מגוסס דגם בגוסס ההורגו פטור ומחללין עליו את השבת אמנם דברי התוספת ככתבם וכלשונם כאשר הם לפנינו המה תמוהים בתמיה נוראה ונפלאה באין פותר אותם

ואולם באמת אם אמנם כי איני כדאי לדבר דבר נגד דעת רבותינו בעלי תוס' בכל זאת כבר הוכחתי דכל רבותינו הראשונים והאחרונים לא סבירא להו דברי התוס' ובפרט דבגמרא זו דפרק בן סורר שהבאתי נאמר בפירוש דעכ"פ במותר להרגו לכתחלה אסור לחלל עליו את השבת והדבר מבואר מצד הדעת והסברא דחילוק זה דבין היתר הריגה לכתחלה ובין פטור בדיעבד אינו כדאי להתיר חילול שבת דהוא איסור סקילה עבורו והא דאין מחללין שבת על הבא במחתרת לאו דוקא משום היתר הריגתו לכתחלה הוא דאין מחללין רק משום דעומד למיתה גברא קטילא הוא וכן פירש רש"י הטעם שם בפרק בן סורר וגם גוסס דרוב גוססין למיתה ואין צריך לומר נתרוצץ מוחו ואי אפשר לחיות עוד דאין לך עומד למיתה גדול מזה אף דלכתחלה אסור להרגם בכל זאת כיון דבדיעבד אין שום חיוב בהריגתם לא היו רשאים לחלל עליהם את השבת והא דמחללין בנתרוצץ מוחו היינו משום חיי שעה ובגוסס איכא תרויהו חיי שעה וגם מיעוט דחיים ואולי יחיה ולא יראה עוד השחת אבל בעובר בבטן דתרויהו ליכא דחיי שעה אין בו וגם מיעוט דחיים לא שייך בו דהא הפטור הריגה של עובר בבטן לאו משום מיעוט ורובא דחיים או מתים הוא רק דכל זמן שלא נולד אינו מקרי עדיין נפש אדם וכיון דלא מיקרי נפש אדם וההורגו פטור אף אם אסור להרגו לכתחלה בודאי לא היינו רשאין לחלל עליו את השבת והא דכישבה על המשבר מביאין סכין דרך רשות הרבים לקרוע הבטן בשביל הצלת הולד ע"כ הכי גמירי להו דהא דעובר בבטן לא מיקרי נפש אדם היינו רק לענין שלא לדחות נפש אחר מפניו וכמו באמו חי דדוחין נפש הולד לחתכו אבר אבר בשביל הצלת נפש האם וגם אם הרג אחד את הולד בבטן אין דוחין את נפש ההורג להרגו מחמת הולד אבל בדבר שאין קיום הולד נוגע לנפש אדם אחר גם נפש הולד מאת יצירתו בבטן ויפח נשמת רוח חיים באפיו נפש חיה מיקרי ומחללין עליו את השבת ועבדינן כל השתדלות דאפשר למיעבד להביאו לחיי עולם הזה אבל אין להיתר חילול שבת לעובר בבטן שום ענין כלל להיתר חילול שבת של גוסס

הלכה כ. והלכה כ"א היתה חצר שיש בה עכו"ם וישראל אפילו ישראל אחד ואלף עכו"ם ונפלה עליהם מפולת מפקחין על הכל מפני הישראל פירש אחד מהם לחצר אחרת ונפלה עליו אותו חצר מפקחים עליו שמא זה שפירש ישראל הוא נעקרו כולם לילך מחצר זו לחצר אחרת ובעת עקירתם פירש אחד מהם ונכנס לחצר אחרת ונפלה עליו מפולת ואין ידוע מי הוא אין מפקחין עליו דכיון שנעקרו כולם אין כאן ישראל וכל הפורש מהם כשהם מהלכים הרי הוא בחזקת שפירש מן הרוב לפיכך אם היה הרוב ישראל אעפ"י שנעקרו כולם ופירש אחד מהם להצר אחרת ונפלה עליו מפולת מפקחים ע"כ

דינים. אלה מקורם הוא מפרק בתרא דיומא מימרא דשמואל דאין הולכין בפ"נ אחר הרוב ומוקי לה בגמרא דקאי על חבורת רוב עכו"ם ומיעוט ישראל ופירש אחד מהחבורה ונפל עליו הגל דלא אמרינן בפ"נ כל דפריש אבל בעוד החבורה ביחד אין אנו צריכין להא דפיקוח נפש כלל דבלא"ה כל קבוע כמחצה ע"מ דמי ופריך הגמרא על זה והאמר ר' אסי אמר ר' יוחנן דברוב עכו"ם באותו חצר מפקחין בחצר אחרת אין מפקחין ומשני הא דפרשו כולה אז אין מפקחין הא דפרשו מקצתן ובמקצתן אף בחצר אחרת מפקחין והנה רש"י ז"ל פירש דבנעקרו כולן מפקחין משום דידעינן בודאי דיש בתוך הנעקרים מיעוט ישראל אבל פירשו מקצתן דיכול להיות דהמיעוט הישראלי הוא בתוך הנשארים ובהנעקרים אין בתוכם שום מיעוט ישראל כלל אין מפקחים אבל רבינו דעת אחרת עמו היפך דעת רש"י דבנעקרו כולם אין מפקחים ובנעקרו קצתם מפקחים. וכן הוא גם דעת התוס' שם ועפ"י מסקנת סוגיא זו סידר רבינו הלכותיו בענין זה כאן ונודע לכל חכמי לב עצם המבוכה אשר בגוף הסוגיא וגם בפסקי רבינו אלה וכבר טרחו בזה הרבה המגיד משנה והכ"מ ליישב הענינים האלה על נכון גם הביא הכ"מ את אשר השיג הרמ"ך בזה על רבינו והגדולה שבהשגתו הוא דבנעקרו כולם כתב רבינו דאין מפקחין רק ברוב ישראל דמשמע דמחצה ע"ע לא וזה הוא דבר שאי אפשר דודאי גם במחצה ע"מ מצילין דהא בגמרא קאמר אי דאיכא ט' עכו"ם וישראל אחד הא נמי פשיטא דהו"ל קבוע וכיון דאפילו במיעוט ישראל מפקחין במחצה ע"מ לכ"ש. והנה השגה זו נראה עצומה מאוד על רבינו ואולם גם הרמ"ך לא סיימוהו למלתא דגם לדעתו קשה דאם נאמר דבמחצה ע"מ מפקחים א"כ ממילא גם במיעוט ישראל מפקחים דהא בפ"נ רוב ומחצה ומיעוט שלשתן שוים הם ובכולם מפקחין והלא עכ"פ זאת מבואר בפירוש בגמרא דבנעקרו כולם אין מפקחים ואף אם נאמר כפירוש רש"י דבנעקרו כולם מפקחים ובנעקרו קצתם אין מפקחים בכל זאת לכל הפירושים מבואר עכ"פ בהדיא בגמרא דיש אופן אשר אין מפקחים ודוחק לומר דכונת השגת הרמ"ך הוא על הא דכתב רבינו דברוב ישראל מפקחים ובנעקר כולם כמו דאין מפקחים במיעוט ישראל כמו כן גם ברוב ישראל אין לנו לפקח בשום אופן דלשון השגתו אינו סובל כלל כונה זו ואדרבה לשון של הרמ"ך מורה בעליל דעיקר השגתו הוא על קפידת רבינו שהקפיד דוקא על רוב ישראל והלא גם במחצה ע"מ מפקחים. והנה כל ענין הלכה זו הוא מעומעמת וכולה מוקשה מכל צד והנראה לי לחדש בזה ולהעיר בדבר חדש אשר לא דיברו בו שום אחד מרבותינו הראשונים והאחרונים ז"ל דלפי מה דקיי"ל כשמואל דאין הולכין בפ"נ אחר הרוב ולא אמרינן בו כל דפריש מרובא פריש א"כ כשאנו רואין מרחוק אדם אחד אשר לא ידענו מי הוא שנפל עליו הגל או שהוא באיזה סכנה אחרת נהיה מפקחים הגל ולעשות כל חילול שבת עבורו דדלמא ישראל הוא ואף דעכו"ם רובא הם בכל זאת עכ"פ גם מיעוט ישראל ידוע בעולם וכיון דבפ"נ אין הולכין בו אחר הרוב ולא אמרינן בו כל דפריש מרובא פריש יש לנו לחוש להמיעוט דדלמא ישראל הוא. דמה לי אם הרוב עכו"ם והמיעוט ישראל המה אסופים יחד בחצר דהוא רובא דאיתא קמן או דהרוב עכו"ם והמיעוט ישראל מפוזר ומפורד בכל העולם כולו הלא. כל אדם אשר לא ידענו מי הוא ואנו רואין אותו בסכנה אזי כל באי עולם מכל האומות המה כלולים באותו ספק דשמא מאומה זו הוא. ועל כרחינו אנו מוכרחים לחלק בסברא ישרה בכלל זה דכל דפריש בין רובא דאיתא קמן ובין רובא דליתא קמן דהמיעוט דפריש מרובא דליתא קמן לא היתה עליו בשום פעם שום ספק אחר רק הספק הזה של המיעוט והרוב ומאז מעולם כשהיינו דנין על ספק הזה לא היה צד המיעוט פועל מאומה והיינו דנין תמיד עליו, עפ"י הכלל דמרובא פריש וכיון דמראשית מציאת הספק חל תמיד על כל חלק ממנו הכלל דמרובא הוא וגם אחר דפריש זה החלק מהרוב אנו דנין כן עליו וגם על כל שאר חלקי הספק הנשארים דכל אחד מהם מרובא הוא לכן כשאנו דנין על איזה חלק מהספק שפירש דמרובא פריש הוי כאלו ידענו בבירור דמרובא הוא וכאילו לא היה צד המיעוט בעולם וממילא אין בחלק הזה שאנו דנין עליו שום צד של המיעוט כלל משא"כ ברובא דאיתא קמן ובאופן דאין המיעוט בטל בהרוב כגון במיעוט הנודע במקומו או בדבר חשוב בלא נודע דטרם דפריש זה המיעוט מהרוב היה גם זה המיעוט בכלל קבוע והיה פועל בהתערומת לדון על ספיקו כמחצה ע"מ לכן גם לאחר דפריש אף דכלל זה מסור בידינו דגם בזה אמרינן כל דפריש מרובא פריש בכל זאת אין בידינו לומר על חלק דפריש דצד הספק של המיעוט נדחה ממנו לגמרי והוי כאילו ידענו בבירור דמרובא הוא דהלא רגע אחת קודם שפירש היינו אומרים על חלק המיעוט הזה דישבו בו ספק מחצה ע"מ ואיך יש מקום לומר בספק הזה דהוי כאילו צד זה של המיעוט איננו בעולם כלל הלא גם כעת אחר שפירש זה החלק מהרוב עדיין כחו של זה המיעוט נצב כמו נד ועודנו חזק כל כך לפעול על שארית התערובו:

אשר עודנו ביחד לדון בו דין קבוע כמחצה ע"מ ואיך נהיה מוכחשים מעצמינו לומר על כח חזק כזה דהרי הוא כלא היה ולכן ברובא דאיתא קמן אף דאמרינן בהחלק הנפרש דמרובא פריש בכל זאת גם בחלק הזה יש בו צד מיעוט רק כיון דעי"ז שפירש סר מאותו חלק דין קבוע הדר דינו כמו כל רוב ומיעוט דעלמא והדרן לכללא דאחרי רבים להטות. ולפי חילוק סברא הישרה הזאת יבואר דין זה לנכון דבחצר אשר אסופים בו רוב עכו"ם ומיעוט ישראל דזה הוי רובא דאיתא קמן לכן אם פירש אחד מהם ולא ידענו מי הוא אף דאמרינן בזה שפירש דמרובא פריש בכל זאת כיון דברובא דאיתא קמן נשאר בזה דפריש עכ"פ גם צד המיעוט וכיון דבפ"נ אין הולכין אחר הרוב הרי ממילא אין כלל זה דכל דפריש פועל מאומה דאף דיש בספיקא דפריש רוב צד עכו"ם מ"מ כיון דיש בו עדיין גם צד מיעוט ישראל הרי אינו פועל בזה הרוב נגד המיעוט מאומה דאין הולכין בפ"נ אחר הרוב ובפ"נ כחו של הרוב וכחו של המיעוט שוים הם ולכן מפקחים על זה שפירש בשביל צד ספק של המיעוט