יד המלך (לנדא) - א עט

ה בחי מתים לא ורמינהו השוחט לשם של א מים לשם מדברות הרי אלו זבחי מתים אמר אביי לא קשיא הא דאמר לשם הר הא דאמר לשם גלא להר הרי לנו עכ"פ דאין חילוק במתניתן בין אם היה אחד שוחט לע"ז או דהיו השוחטין שנים דבכל ענין שחיטתו פסולה ואם היו שנים אוחזין בהסכין והיו שוחטין להר ולא לגדא להר היה שחיטתן זבחי מתים וכדין תקרובות גמור של ע"ז להא שינויא דאביי עלה דמתניתן קאי ולמה בשנים אוחזין ושוחטין וכונת אחל מהם לע"ז יהיה זבחי מתים וגם בדינא דמתניתן בשוחט לשם גדא דהר אמאי הוי שחיטתו פסולה הלא כיון דבשחיטת שנים אין בשחיטתן לע"ז שום חיוב כלל ובגמרא פרק כל הצלמים (דלף מ"ה) הובא שם ברייתא דכותים העובדים אח ההרים הם מותרים ועובדיהם בסייף הרי אנו רואין דגדול כח החיוב של העובד מכח איסור של הנעבד דהא יש מקום אשר חל כח החיוב על העובד ובכל זאת לא חל כח האיסור על הנעבד ואם בשנים שעשו עשיות העבודה לע"ז אינו חל החיוב עליהם שהם העובדים הרי לכ"ש דבעבודה זו אינו חל האיסור על הנעבד ולמה בשנים אוחזין בסכין ושחטו וכונת אחד מהם הוה לע"ז הוי זבחי מתים ואסורה משום תקרובות ע"ז ובהיתה כונתו לשם גלא דהר עכ"פ שחיטתו פסולה והלא בהאי גונא דהיתה השחיטה בשנים אין החיוב גם על זה האחד אשר היתה כונתו לע"ז בשחיטתו ואיך יש כח בכונתו זו לאסור את הנשחט אלא ודאי דאין הטעם של מיעוט הזה דבעשותה למעט עשיות שנים משום דהתורה קפדה על עשיות החטא שיהיה דוקא רק בכח אדם אחל רק דהטעם וכונת התורה הוא למעט בחיובי חטאת שנים שעשאוה משום דעל כל פעולת חטא אחד אין עליה רק חיוב אחל ואם עשאוהו שנים לפעולה זו הרי מוכרחים אנו לחלק חלות החיוב על כ"א מהעושים קיוב מחצה ואנו אין לנו בתורה רק חיוב שלם אבל לא מחצה ולכן אין מקום למיעוט זה אשר ממעט עשיות שנים רק דוקא היכי דשני בני אדם העושים המה שניהם חייבים בעשיה זו וחל החיוב על שניהם בשוה דבזה מגרע חלות החיוב של כ"א מהם את חלות החיוב אשר להשני ולפיכך שפיר במתניתן בשנים אוחזין בסכין ושוחטין דהיתה רק כונת אחל מהן לע"ז וכונת השני היה לשם לבר כשר שפיר אוסר כונתו את הדבר הנשחט ואם היתה כונת זה האחד לע"ז ממש הרי זה חייב משום עובד ע"ז ואף דמעשה השחיטה נעשה ב"י שנים ונתערב עוד כח אדם שני בשחיטה זו מ"מ כיון דאותו אדם השני אשר סייע להעובד בשחיטתו היתה כונתו לשם דבר כשר ואין עליו שום חלות חיוב בשחיטתו הרי אין מקום לגרוע ע"י שחיטת השני חלות החיוב כולה אשר קל על זה אשר נתכוין לע"ז על קן לא איכפת לץ אם גוף מעשה השחיטה נעשה עפ"י כח העובד לבדו או שנתערב עוד כח אחר במעשה השחיטה כיון דאין חלות חיוב על אותו כח אחר וממילא בשנים ששחטו והיה אחד מהם קטן אף שגם כונת הקטן היה ג"כ לע"ז או במלאכת שבת שסייעו חטן בעשייתו כיון דקטן אינו בר חיובא ואין מקום לגרוע חלות החיוב כולה ע"י איזה חלות חיוב אשר מצד הקטן על כן הגדול חייב כמו אם עשהו לבדו ולפ"ז יצא לנו בדינא דמתניתן בשנים אוחזין בסכין ושחטו וכונת שניהם היה לע"ז דזה נכלל במיעוט דביושוקה דשנים העושים מעשה עבודה אחת דשניהם פטורין וכיון דאין בכונתם שן נחייב אותן משום ע"ז אין צריך לומר דאין בכח כונתם לאסור דכר הנשחט וגם שחיטתן כשרה

אמנם דע דדבר זה, עצמו נעלמה ומני ולא ידעתי דעל מה ולמה לא נמצא בשום מקום בגמרא מיעוט זה של שנים שעשאה בשום חיוב סטאק זולת בהוצאות שבת לבד גם בכל הלכות רבינו שקבע על חיובי חטאת בשגגה ומנה שם כל השלשה וארבעים חיובי חטאת ויש בתוכן כמה חיובי חטאת אשר יכולים להיות ע"י שנים וכמו השוחט ומעלה קדשים חוץ לעזרה והמפטם שמן המשחה ומפטם את הקטורת ולמה השמיט רבינו לפרש בכל אלה דין גדול כזה דאם נעשו ע"י שנים אין בהם חיוב חטאת ודבר זה דבעשותה למעט שנים קאי על רל חיוב חטאת יגעתי ולא מצאתי בשום מחום רק בפירוש רש"י שהבאתי הן אמת דהדעת מכרעת דכיון דבחרא זה דבעשותה לא הוזכר מלאכת שבת כלל וקרא זה בכלליח נאמר על כל חיובי חטאת הרי מסתמא גם המיעוט הנדרש מקרא זה על שנים שעשאוהו קאי ג"כ על כל חיובי חטאת בכללי אך בכל זאת הלא גם המיעוט של זה עוקר וזה מניח דפטור נדרש ג"כ מהרא זה והפטור של שא עוקר וזה מניח אין לו מקום בשום חיוב חטאת רק במלאכת הוצאה כשבת לבל הרי אנו רואין דיש בקבלה לחיוב חטאק אשר במלאכת שבת איזה צל יתרון בדרשת קרא זה ואולם גדול אדונינו ורב כחו של רבינו רס"י ז"ל וחליצה לנו לדון על דבריו במקום שלא מצינו לשום אחד מרבותינו הראשונים אשר חולקים עליו בפירוש בדבר הזה ומסתמא היה לו לרש"י ז"ל איזה מראה מקים בגמרא בבלי או ירושלמי דמיעוט זה דבעשותה לאו על שבת לקול רק על כל חיובי חטאת קאי

י דברי דש"י אלה אשר ביאר לנו בפירוש דמיעוט זה ובביאור של בעשותה לא קאי על חיוב מלאכת שבת בפרטי רק על כל חיובי חטאת בכללי יונח לנו מה שיש להעיר בענין חדש דכיון דעכ"פ לבר זה ברור לגו לפסק הלכה דשנים שעשאו מלאכה בשבת וכ"א מהם יכול לעשותו לבדו דשניהם פטורים ואין בזה רק איסור לחוד והרי אמרו בגמרא דר"פ מי שהחשיך בעקירה והנחה לעל גבי חמור דכשהיא מהלכת מניחו עליה וכשהיא עומדות נוטלו הימנה ופריך הגמרא אי הכי אפילו חבירו נמי אמר ר' פפא כל שבגופו חייב חטאת בחבירו פטור אבל אסור וכל שבחבירו פטור אבל אסור בבהמתו מותר לכתחלה וכיון הזה עוקר וזה מניח אינו חייב חטאת, הרי אם עביד חבירו אחת מהנה העקירה או ההנחה ואיהו עביל אידך אין זה רק פטור אבל אסור ובבהמתו מותר פעולה כזו לכתחלה הרי לנו לזה עוקר וזה מניח מותר בבהמתו לכתחלה וא"כ גם בשני בהמות יחל יהיה מותר מדאורייתא לעשות כל עבודות לכתחלה ולא יהיה שביתת בהמתו נוהג בעשיות עבודה אחת בשני בהמות יחל כשכל אחת יכולה לעשותה בלבלה. ההא זה עוקר וזה מניח ושנים שעשאוה שתיהן מהנך מיעוטי דכתיב בקרא דבעשותה יליף לה וכמו דפעולת זה עוקר וזה מניח מותר בבהמה ואדם יקל הרי לכ"ש דמותר לכתחלה לעשות עקירה והנחה בשתי בהמות ע"י האחת העקירה וע"י השנית ההנחה ואם כן למה לא יהיה מותר לכתחלה לעשות כל המלאכות ע"י שתי בהמות יחד ולעשות עמהם עבודה כזו אשר יהיה בכח כ"א לעשותה דבהאי גונא בשני בני אדם הוא פטור אבל אסור ובשתי בהמות יהיה מותר לכתחלה והנא דב זה הוא מלתא בורכתא ובדותא אשר אינו עולה על הדעת לאם ישב אדם בעגלה אשר יוליכוה הרבה סוסים לא יהיה עובר מתאוריותא תא על שביתת בהמתו ולא יהיה בזה רק עבירת גזרה דרבנן דשמא יחתוך זמורה אתמהה ואין לחלק בהיתר של עבודת בהמתי בין הפטור של זה עוקר וזה מניח ובין פטור של שנים שעשאוה הבפפור של זה עוקר וזה מניח מלבד המיעוט האמור בו יש גם סברא לפטרו ומשום דאינו רק. מקצת מלאכה, וכמו שכתבו התוס' ולכן בבהמה מותר לכתחלה דאין שום סברא לחלק בזה חדא דהא בגמרא כללא כייל לכל שבחבירו פטור אבל אסור בבהמתו מותר לכתחלה וכן דמחמא נאמר הרי ממילא אין שום חילוק בין אם הפטור באדם הוא מכח, מיעוט הקרא דבעשותה לבל או דיש גם סברא לפטרו ועוד דהלא השתא דכתיב המיעוט דבעשותה למעט שנים שעשאוה הר נס במלאכת שנים אין פעולת כ"א רק מחצית מלאכה ובאמת אנו רואין דכך שנו חכמים בלשון הברייתא במיעוט קרא דבעשותה העושה כולה ולא העושה מקצתה הרי גם פטור של עשיות שנים הוא ג"כ משום דאין פעולת כ"א רק מקצת מלאכה. ואולם לפי ביאור דברי רש"ל לחק הזה אשר חקקה התורה במיעוטא דשנים שעשאוהו אין מקומו במלאכת שבק בפרטי דנאמר דקפידת התורה היה בכך דמלאכת שנים בשבת אינו קרוי מלאכה אלא דגוף המלאכה ודאי גם בפעולת שנים קרוי מלאכה רק דחק התורה הוא על כל חיובי חטאת בכללי אשר יש מקום בהם שחיוב עבירה אחת יעשה ע"י פעולת שרי אזי אין בפעולת עבירה כזה חיוב חטאת ולפ"ז אין לענין היתר מלאכת בהמתו שום דמיון כלל להפטור של זה עוקר וזה מניח עם הפטור של שלים שעשאוה דהיתר מלאכת בהמה זו דכייל הגמרא דכל דאין בחבירו רק פטור אבל אסור בבהמתו מותר לכתחלה אין מקומו של כלל זה רק היכי דהפטור אשר בחבירו הוא מחמת גירעון בעצם המלאכה וכמו בזה עוקר וזה מניח דמיעוט זה אף דנאמר ג"כ בקרא דבעשותה מ"מ לא קאי רק על מלאכת הוצאה דשכל לבל ופטור לזה עוקר וזה מניח אשר בהוצאה דבשר הפסח גמר משבת ובזה שפיר שייך כללא דגמרא לכל שכחכירו פטור בבהמתו מותר דכיון דעכשיו דהתורה מיעטה לפטור את האדם במלאכת זה עוקר וזה מניח הרי ממילא אין על העקירה או ההנחה לבדה לענין חיוב שום שם מלאכה ולפיכך שפיר יש סברא לומר דבבהמתו מותר לכתחלה משא"כ בפטור של שנים שעשאוה דאין הפטור במלאכת שכת, מחמת הגירעון בעצם המלאכה דהרי בגוף המלאכה אין חילוק בין אם נעשה ע"י אדם אחל או דנעשה ע"י שנים דכיון דבכל ענין נגמרה עכ"פ ונשלמה כל המלאכה הרי ממיצא יש על פעולתם שם מלאכה גמורה רק. דהמה פטורים מכח מיעוט הכללי אשר גזרה התורה כך בכל חיובי חטאת בכלל וכיון דאין המיעוט בזה לגרע גוף המלאכה אזי אין להפטור הזה שום שייכות עם היתר בהמה כי י כונה