יד המלך (לנדא) - א סח

בה ארבעה כנפותיה תמיד היא ראויה מצד עצמה לציצית בין ביום ובין בלילה בין היא ביד בעליה או שאולה בי אחרים רק הכוונה של זמני הפטור הוא דכל טלית בת ד' כנפות אשר ילבישו בעליו ביום מחויב לעשות הציצית תיכף בעת הלבישה אבל אם לובשו בלילה או שלובשו אדם אחר אשר שאלו מיד בעליו אזי יש לקיום עשה זו עוד מועד וזמן עד שיאיר היום או עד שיבוא בחזרה ליד בעליו. אבל גוף הבגד תמיד הוא במקומו הראשון כמו שהיה ראויה לציצית בראשית עשיתה בארבעה כנפותיה. לא מיבעיא למ"ד דציצית חובת טלית ואפילו מונח בקופסא בודאי אין שום סברא לפטור עצם הטלית בזמן שאלתה דהא לזה המ"ד מוטל החיוב על המשאיל לעשות ציצית בבגדו אף דאינו לובשו ומה לי דבזמן השאלה אין הטלית ברשות בעליו הרי בכל זאת לא פקע בזה החיוב אשר על הבעלים לעשות ציצית בבגדיהם ולא גרע הנחת הבגד ברשות אחרים בימי שאלה מאם והיה מונח בקופסא ובפרט דבשאלה כ"ע לא פליגי דאף ביד השואל ברשות בעלים קיימי וממילא גם בימי השאלה עכ"פ כסותך קרינן ביה וכמו כן גם לענין זמני יום ולילה למ"ד דחובת טלית הוא ואפילו מונח בקופסא חייב ומה לי אם מונח בקופסא ביום או בלילה. אמנם אף למ"ד דציצית חובת גברא הוא ולמ"ד זה מוטל החיוב ציצית על האדם הלובש ולדידיה יש שפיר סברא בטלית שאולה למעט עצם הבגד מציצית דהיינו בזמן אשר לבוש בו השואל אין על מי שיחול החיוב של עשיות ציצית דהמשאיל שהבגד שלו אינו לבוש בו והשואל אשר לובשו אין הבגד שלו ולא קרינן ביה כסותך בכל זאת גם למ"ד זה אין עצם הפטור על הבגד רק על השואל והמשאיל דהיינו בזמן שלבוש בו השואל בהבגד אזי אין קיום העשה נחוצה אז לעשות הציצית דוקא בשעת הלבישה רק יכול להמתין בעשייתם עד אשר יחזירו הבגד לבעליו. אבל הבגד בעצמו אף בלילה וגם בזמן השאלה כל שהיא בת ד' כנפות בת חיוב בציצית היא רק דבימי השאלה אין אדם אשר מוטל עליו להשלים חיובה דלאת"ה היה קשה למאי דמיעט רחמנא בציצית דכתיב גדילים תעשה לך תעשה ולא מן העשוי א"כ אם עשה ציצית בהבגד בלילה או שהשאיל הבגד לאחר והוא עשה בו ציצית וכי האיר השחר או לאחר שהחזירה השואל להמשאיל להוי אלו הציצית פסולין דהא נקשרו בבגד בזמן הפטור וכי מטי זמן חיובא היו כבר הציצית עשיות וקשורות ונימא דקרינן גם בזה תעשה ולא מן העשוי מידי דהוי אם קשר ציצית בבגד בת ג' כנפות. דכי הוסיף כנף אח"כ והעמידה על ארבע דהציצית העשוים קודם לכן כשהיתה בת ג' כנפות פסולים ומשום דנקשרו בהבגד בעודה לאו בת חיובא וכי נעשית אח"כ בת חיובא היו כבר הציצית קשורים והוי מן העשוי ומה לי אם קשרו הציצית בהבגד דלאו בת חיובא מצד שריא בת ג' כנפות או שאינה בת חיובא משום שאילה או משום דלילה לאו זמן ציצית הוא אמנם לפי מה שהסברתי ניחא דבנקשרו הציצית בטלית בעודה בת ג' כנפות דבבגד זה המניעה של חיוב ציצית הוא מצד הטלית בעצמו דטלית בת ג' כנפות לאו בת חיובא היא א"כ אם נקשרו הציצית בעוד שהבגד בעצמו לאו בת ציצית היתה הלכך שפיר כי נתוסף אח"כ כנף אחד ונעשית בת ד' כנפות הרי הציצית אשר קשורים מקדם המה פסולים משום דנקשרו בבגד קודם שהיתה בת חיובא בציצית וכשנעשית הבגד אח"כ בת חיובא הוי הציצית הקשורים בה מן העשוי משא"כ פטור הציצית מצד שהבגד היא שאולה או זמן לילה דזה הפטור אינה מצד הבגד רק מצד האדם הלובשו אבל הטלית בעצמו היתה גם אז בת ציצית וכי נקשרו אז הציצית שפיר נקשרו ובבגד בת חיובא ואין זה מן העשוי

וראיתי בתשובת שאגת אריה סימן כ"ט שהקשה על דעת רבינו דבבגדי כהונה לא הותרה כלאים רק בעידן עבודה והלא אמרינן בכמה דוכתי בש"ס דחטאת עוף באה על הספק ואינה נאכלת משום נבלה ואכתי מה מהני הא דאינה נאכלת ויצא מכלל ספק איסור נבלה הלא בכל זאת לא יצא מכלל ספק איסור כלאים דהא הכהן היה צריך לעבוד עבודה בארבעה בגדים ואבנט בכלל ואם אין כאן חיוב חטאת הרי אין על הכהן המקריב אותו עשה דעבודה לדחות הלאו דכלאים והוי ליה כלאים שלא במקום מצוה ומה לי אם הכהן עובר על לאו דכלאים. או על לאו דנבלה וכמו כן ממתניתין דפרק כל הזבחים דף ע"ז דאיברי חטאת שנתערבו באיברי עולה ר"א אומר יתן למעלה ורואה אני את בשר החטאת מלמעלה כאלו היה עצים והלא כשמתעסק בבשר החטאת ליתנו למעלה אע"ג דרואה אני כאלו הן עצים הא באותו רגע עובד בכלאים שלא במקום מצוה וכמו באיברים ודם תמימים שנתערבו בדם ואיברים בעלי מומין השנוים שמה במתניתין קשה ג"כ כזה ומכח קושית אלה רצה הבעל שאגת ארי' בהתשובה שם להכריע כדעת הראב"ד בהשגות ובהלכות כלאים דבבגדי כהונה הותרה כלאים לגמרי ואפילו שלא במקום מצוה ותמה אני על הדר גאונו של בעל התשובה הזאת אשר עיניו כיונים על אפיקי מימי הסברות הישרות ואיך לא שם זך עין שכלו לחלק בין כל הני דיני השנוים במתניתין ובין שלא בעידן עבודה דמיירי בה מחלוקת רבינו והראב"ד דמחלקותם של רבינו והראב"ד הוא בגונא דכהן הלובש בגדי כהונה שלא בעידן עבודה ידע אז בנפשו דאינו עובד עבודת הקודש או ובשאט נפשו הוא מתלבש בהם ובזה שפיר מסתבר ליה לרבינו דאסור ללבוש בגד הכלאים אשר בתוכם. דכיון דליכא מצות עשה דעבודה לדחות לאו דכלאים הוי לבישת בגד זאת אשר לובשו. שלא בעידן עבודה כמו אם היה לובש בגד כלאים של הדיוט משא"כ כשהכהן מוכרח לעבוד עבודה ומוכרח ללבוש בבגדי כהונה לעבוד עבודתו אף דיכול להיות באמת דעבודה זו דעובד בה פסולה היא או עבודה שאינה צריכה היא מ"מ עכ"פ הכהן היה מתכוין בלבישה זו לשם עבודה וכיון דאם היה באמת עבודה כשרה היה הכלאים שבבגדים מותרין בו הרי ממילא אף אם עבודתו היא פסולה בכל זאת הכהן הלובש הבגדים היה מיכוין בלבישה זו ללבישה פטורה ולא גרע ממוכרי כסות דמוכרין כדרכן ואין בהם משום כלאים ומשום דאין מתכוונים לילך בהבגדים בתורת לבישה רק להראותם לקונה ולפושטם בעוד רגע ואף שהמוכרי בגדים האלה נהנים בהבגדים האלה בחמה מפני החמה ובגשמים מפני הגשמים בכל זאת כיון שהם אינם מכונים את עצמם ללבישה ולהנאה המחויבת בכלאים רק כונתם ללבישה פטורה להראות הבגד להקונה הוי הנאה זו הנאה הבאה להם ממילא הנאה שאינה מכוונת דלא מיקרי הנאה בלבישת כלאים וכמו כן הוא ממש הכא דכיון דדעת הכהן היה בלבישה זו לשם עבודה דהוא לבישה פטורה ואף שבאמת יכול להיות דעבודתו היתה פסולה. והיה זמן לבישתו זאת שלא בעידן עבודה מ"מ עכ"פ הוא לא נתכוין רק לשם עבודה ומה בכך דבאמת אינו כן הרי עכ"פ כל הנאתו הבאה לו בלבישה זאת הוי דבר שאין מתכוין דמותר בכלאים

אמנם בעיקר דעת הראב"ד דאין נשים רשאים להתעטף בבגד ציצית רק בבגד שאין בה כלאים אבל בבגד כלאים כיון דאין עשה דציצית נוהג בנשים אין הלאו דכלאים נדחה בהם אי לאו דמסתפינא לחדש ענין אשר לא דברו בו הראשונים ובפרט נגד החלטת דעת הראב"ד הוי אמינא דבבגד כלאים ציצית בלא"ה אין כל איסור כלאים נוהג בנשים בבגד זה כלל דהנה בכל עיקר איסור לאו דכלאים היה לנו למילף מסמוכין לפטור נשים מלאו זה דהואיל ואינם בעשה דגדילים אינם בלאו דלא תלבש שעטנז והתוס' בפ"ק דיבמות דף ד' ד"ה דכתיב הקשו קושיא זו דלמ"ד דנשים פטורות מציצית נפטרו מחמת סמוכין גם מלאו דכלאים וע"כ נשים חייבות בכלאים דבספ"ק דביצה קאמר הגמרא דכלאים למאי חזי והתוס' הניחוהו בקושיא וכתבו דשמא יש איזה לימוד לרבות נשים לאיסור כלאים אמנם באמת אין זה קושיא כלל דאף דמדרשא דסמוכין יש לפטור נשים מאיסור כלאים מ"מ הרי מהיקשא דר' יונה דאיש או אשה אשר יעשו מכל התועבות דהקישה התורה אשה לאיש לכל עונשין שבתורה הרי לפי היקש זה אי אפשר כלל לפטור אשה משום לאו האמור בתורה דהא עכ"פ אנשים חייבים בכל הלאוין האמורים בתורה גם הנשים חייבות בהם מכח היקשא דר' יונה והיקשא עדיף מסמוכין וכמו שכתבו התוס' שם בעצמם והדבר תמוה על התוס' שהניחו דבר זה בתימה ואיך לא שמו מאור עיניהם על היקשא דר' יונה. ולפ"ז כיון דהדבר מבואר דכל איסור כלאים הנהוג בנשים הוא רק משום דאיתקש אשה לאיש ומבלעדי היקש זה היתה. אשה פטורה מכל עיקר לאו דכלאים מכח דרשא דסמוכין רק דמכח ההיקש חייבת בכלאים ואנן קיי"ל דאין היקש למחצה וילמוד תחתון מעליון ועליון מתחתון וכעין הרי זה בא ללמד ונמצא למד האמור בכללי המידות וכל שני ענינים אשר נלמד אחד מהשני בהיקש אזי חוזר כח ההיקש זה ומלמד על השני הלמוד ממנו וגם כאן דאנו למדין עיקר איסור כלאים באשה בהיקש מאיש אזי לכל מילי איתקש שתי אלה אהדדי וכמו שהותרה בגד כלאים של ציצית באיש כמו כן הותר באשה בגד זה ואם בגד שעטנז של ציצית היה אסור בנשים היינו חוזרין ולמדין איש מאשה ג"כ בכח היקש זה עצמו דכמו דאסור בגד ציצית של שעטנז באשה כמו כן היה אסור גם באיש דמדרשא דסמוכין אנו למדין דעשה דציצית דחי באיש הלאו דכלאים הלא גם לענין זה היה ההיקש עדיף מסמוכין וכיון דבאמת נדחה הלאו דכלאים בבגד ציצית באיש הרי על כרחך גמירי לן דההיקש הוא להיפך דגם לענין זה איתקש אשה לאיש דגם באשה נדחה הלאו דכלאים בבגד ציצית ואף דאין מצות ציצית נוהג באשה ולא שייך דחיות הלאו מפני העשה בכל זאת אין משיבין על ההיקש וענין זה הוא ברור בעיני לולי כי יראתי לחדש דבר אשר לא קדמוני רבותינו הראשונים מזה.