יד המלך (לנדא) - א נח

כהנים ברוך ה' אלהים אלהי ישראל כמו כל המברכים ברכה במקדש. משא"כ התם בסדר תענית דלא היו הציבור אומרים שום פסוקי הודאה כלל רק עניה לבד על ברכה של החזן לכן היו עונים בשכמל"ו אמנם כונה זו קשה לאומרה בכונת רבינו דרבינו השמיט ולא הביא כלל כל עיקר עניות פסוקי ההודאה האלה של הציבור. ואיך יביא סיום הברכה על פסוקי ההודאה האלה והשמיט כל עיקר אמירתם והנה גם זה גופא לא ידעתי טעמו של רבינו דלמה השמיט מלהביא אמירת פסוקי ההודאה האלה בבית המקדש הלא הוא מימרא פשוטה מקובלת בגמרא והגמרא שם פרק א"ס שקיל וטרי בזה טובא דהיכן אומרים ופליגי בה רב מרי ורב זביד חד אמר פסוקא לקביל פסוקא וחד אמר אכל פסוקא אמר להו לכלהו ור' חייא בר אבא סיים עלה דכל האומרה בגבולין אינו אלא טועה וצריכין אנו לומר דרבינו מסתבר ליה כרב חיננא בר פפא שם בגמרא דאמר תדע דבמקדש נמי לא מבעי למימרינהו כלום יש עבד שמברכין אותו ואינו מאזין וקורא אני תגר על המצאות אמירת פסוקים שונים אשר חדשים לבקרים ימציאו פסוקים אחרים נוספים על הראשונים והלא גם על הפסוקים האלה המובאים בגמרא והגמרא קפיד עלייהו איזה פסוקים אומר במוספי דשבתא ואיזה פסוקים אומר במנחה דתעניתא ומסיק שם בגמרא דהאומרה בגבולין אינו אלא טועה ורבינו פוסק כמ"ד דאף במקדש אינו ראוי לאומרן ואיך נמציא מלבינו דבר נגד דעת הגמרא ובגמרא קרי להו לאותן האומרין בגבולין טועה ואנו רואין דאף ההסתכלות חוץ בשעת ברכות כהנים אסור משום היסח הדעת ואין לך היסח הדעת גדולה מזה הבא מאמירת פסוקים שונים האלה על כן המשכיל ידום ויכוין דעתו נגד המברכים

פרק י"ד הלכה י' ואומר את השם ככתבו והוא השם ההנהגה מיו"ד ה"א וא"ו ה"א וזה הוא השם המפורש האמור בכל מקום ע"ב

הנה דעת רבינו הוא דהשם האמור כאן וגם השם המפורש האמור בכה"ג ביוה"כ. הכונה בשניהם הוא על שם בן ד' והא דבפרק ב' דעבודת יוה"כ הלכה וא"ו הביא רבינו גבי הזכרת השם דכה"ג ביוה"כ דמבליעו בנעימות עד שלא יכירו בו אפילו חביריו הכהנים והכא בברכת הכהנים השמיט מלכתוב ההבלעה זו משום דהתם היה הכה"ג לבד המזכיר.. והוא יכול להבליעו בנעימות שפתיו לבל יכירו בו אחיו הכהנים משא"כ הכא בברכת הכהנים היו כל הכהנים כולם המברכים ומזכירים השם הנכבד והנורא לא היה אפשר כלל הבלעה זו ולפיכך ניחא בזה הא דאמרו משמת שמעון הצדיק פסקו הכהנים לברך ברכת כהנים בשם המפורש ולמה בהזכרת השם ביוה"כ לא מצינו הפסק זה והיו מזכירים השם ביוה"כ עד שנחרב הבית בעונותינו ואדרבה דמצינו דכל הבלעה זו המובא בהזכרת השם ביוה"כ היה רק קודם חורבן הבית משרבו הפריצים וזה היה ימים רבים אחר מיתתו של שמעון הצדיק ועדיין היה תמיד הכה"ג מזכיר השם המפורש והטעם הוא משום דבהזכרת השם ביוה"כ אף דנתקלקלו הדורות אחר מיתת שמעון הצדיק בכל זה לא היו צריכים להפסיק הזכרת שם המפורש לגמרי דהיה אפשר להן שהכה"ג יזכירו ויבליעו בנעימות שפתיו אבל בברכות כהנים דכל הכהנים המה המזכירים את השם ולא היה אפשר בזה תיקון כלל של ההבלעה ולפיכך אחר מיתת שמעון הצדיק דהתחילו הדורות להתקלקל ולירד אחורנית הכריחו לפסוק ההזכרה לגמרי

איברא דבפרק עשרה יוחסין דף ע"א הובא שם הבלעה זו גם בברכות כהנים דקאמר שם הגמרא דהצנועים שבכהונה היו מבליעים אותו בנעימות אחיהם הכהנים הרי לך דהבלעה זו היתה גם בברכות כהנים שכל הכהנים היו המזכירים אמנם בברייתא שם הובא גוף הזכרות שם המפורש וגם ההבלעה של הכהנים על שם בן י"ב אותיות, דקאמר שם בראשונה שם בן י"ב אותיות היו מוסרין אותו לכל אדם משרבו הפריצים לא היו מוסרין רק לצנועים שבכהונה והצנועים שבכהונה היו מבליעין אותו בנעימות אחיהם הכהנים ופירש רש"י וז"ל אותן הכהנים שלא היו בקיאין בו ומברכין בשם בן ד' אותיות כשהיו מושכין את קולם בנעימה היו אלו הבקיאים ממהרים לבלוע את השם בן י"ב ע"כ הרי לך דדעת הגמרא דידן וגם דעת רש"י הוא דשם המפורש האמור בברכות כהנים וגם השם שהזכיר הכה"ג ביוה"כ הוא שם בן י"ב ואותו השם היו הבקיאים מבליעים בנעימות שפתיהם והשם שהזכירו כל שארי הכהנים בלי הבלעה כלל הוא שם בן ד' אותיות ודלא כדעת רבינו ולפ"ז דעת רבינו הוא נגד הגמרא בשלשה דהוא כתב דהשם המפורש שהיו מזכירים הכהנים בברכת כהנים הוא שם בן ד' ובברייתא נאמר דהוא שם בן י"ב וגם דרבינו לא הזכיר ההבלעה בנעימות גבי הזכרת השם בברכת כהנים ובברייתא נאמר הבלעה זו גם בברכות כהנים דהכהנים הצנועים היו מבליעים אותו בנעימות אחיהם גם בעבודת יוה"כ הביא רבינו דהכה''ג היה מבליע בנעימות ולדעת רבינו שם בן ד' היה הרי לך דדעת רבינו היא דבשם בן ד' היה ההבלעה ולדעת הגמרא היה ההבלעה רק בשם י"ב אבל שם בן ד' היו כל הכהנים כולם קורין אותו כסדר וצריכין אנו לומר דרבינו סמך בזה על הירושלמי בפרק אמר להם הממונה דהובא שם הבלעה זו דהיה כה"ג מבליע בנעימות ביוה"כ על שם בן ד' גם מימרא דר' טרפון המובא בגמרא דידן בפרק עשרה יוחסין על שם בן י"ב הובא. שם בירושלמי על שם בן ד' ודעת הירושלמי זה הוא נגד הגמרא דידן בכל הנך שלשה שהבאתי ופסק רבינו הוא עפ"י הירושלמי ודלא כהגמרא דידן ובודאי שגבו דרכיו של רבינו בזה והיה טעמו ונמוקו עמו על אשר סמך בידו החזקה על דעת הירושלמי נגד דעת גמרא דידן

הלכה י"א אין ברכות כהנים נאמרה בכל מקום אלא בלה"ק כו' כך למדו מפי השמועה ממרע"ה כה תברכו בעמידה כה תברכו בנשיאות כפים כה תברכו בלה"ק כה תברכו פנים נגד פנים בה תברבו בקול רם ע"כ

הנה רבינו סתם כאן ולא פירש לנו אם כל אלה אינם רק למצוה לכתחלה או דאף בדיעבד מעכבין ומבלעדי אלה לא יצאו ידי חובת עשה דכה תברכו וצריכים לחזור ולברך והנה מגמרא דפרק ואלו נאמרין דף ל"ג מוכח דלה"ק אינו מעכב בדיעבד דקאמר שם הגמ' לרבנן דילפו לה"ק בחליצה מגזרה שוה דוענתה ואמרה ובברכות כתיב וענו ואמרו האי ככה מאי עבדי ליה ומשני דמבעי ליה לדבר שהוא מעשה מעכב ופירש רש"י כגון חליצה ורקיקה ור' יהודא מכה ככה דריש ליה הרי לך דבחליצה אין לה"ק מעכב בדיעבד. וכמו כן בברכות כהנים ובכל הני דחשיב במתניתן דנאמרים בלה"ק אינו אלא לכתחלה אבל בדיעבד אין הקריאה בלה"ק מעכב. דהא בחדא בבא כלל להו המתניתן איברא דיש צד לומר דאין ראיה מחליצה דבחליצה כל גוף העניה אינו מעכב כלל ומכח דרשא זו דככה דדוקא דבר שהוא מעשה דהיינו חליצה ורקיקה מעכבין בדיעבד אבל העניה דכל עיקרה אינה מעשה אינה מעכבת בדיעבד וכיון דהעניה בעצמה אינה מעכב בדיעבד איך נאמר דאם ענתה בלשון אחר ולא בלה"ק יהיה מעכב בדיעבד הא לא גרע עכ"פ מאם לא ענתה כלל אבל בברכת כהנים דכל עיקר מצותה אינה רק העניה והדיבור של הברכה וכיון דברכה זו צריכה להיות בלה"ק אפשר דאם ברכו בלשון אחר הוי הברכה זו כלא ברכו כלל ומוטל על הכהנים עדיין החיוב עשה דכה תברכו לחזור ולברך בלה"ק והנה לענין חיוב מעומד בברכת' כהנים. ראיתי בתוספת שם דף ל"ח דהביאו בשם ר"י דכהן שבירך ברכות כהנים בישיבה לא עשה ולא כלום אך דהר"י כתב שם טעמו בצדו דכיון דכתיב לשרתו ולברך בשמו דאיתקש ברכה לשירות ובעבודה יושב מחלל אף בדיעבד כמו כן בברכה אינו יוצא בישיבה בדיעבד אמנם רבינו דלא יליף ליה מעבודה רק מקבלה דכה תברכו ולרבינו לא שייך טעמו של הר"י לעכב בדיעבד אפשר דגם הישיבה אינו מעכב בב"כ בדיעבד

ודע דמבלעדי זאת דברי רבינו בהלכה זו צריכין עיון דרבינו כתב דמפי השמועה למדו דבלשון כה האמור בתורה כלולים כל הני ובפרק אלו נאמרין דף ל"ח הובאו כל הני ברייתות דרצה לדרוש מלשון כה בלה"ק אתה אומר בלה"ק או אינו אלא בכל לשון נאמר כאן תברכו ונאמר להלן אלה, יעמדו לברך מה להלן בלה"ק אף כאן בלה"ק וכמו כן בעמידה רצה ג"כ לדרוש מכה בעמידה או אינו אלא בישיבה נאמר כאן תברכו ונאמר להלן אלה יעמדו לברך מה להלן בעמידה אף כאן בעמידה וכמו כן גם בנשיאות כפים אמרו ג"כ בלשון הזה והדר יליף לה מן וישא אהרן את ידיו ויברכם ופנים נגד פנים מן אמור להם הרי לך דהברייתא גופא אינה מביאה דרשא דכה אליבא דאמת רק, דרך ה"א ולבסוף יליף להו מדרשות אחרות הן אמת דבספרי פרשת נשא ם סמך ג"כ כל הני רק אדרשה דכה וכמו שהביא רבינו אמנם תמוה על רבינו דלמה עזב דרשות האמורות בברייתא דגמרא דידן והובא דרשה דספרי גם על הטור תמוה מאוד דכתב בא"ח סי' קכ"ח וז"ל ואין מברכין אלא בלה"ק ובעמידה ובנשיאות כפים ובקול רם ובספרי מסמיך להו אקרא