יד המלך (לנדא) - א מו

הנעמתי ככתבו וכלשונו למען יהיה לו לאות כי משם לקח הדברים האלה דקושיא זו ארוכה מארץ מדה ורחבה מני ים וכמו דאין בידינו למצוא חקר אלהי ותכלית שדי כמו כן אין בכחנו להשיג איך ומה ידיעתו אמנם זאת הוא ברור בלי ספק כי הקב"ה יודע הכל. ובכל זאת אין ידיעתו גוזר על האדם שיהיה מוכרח לעשות כך וכמו שסיים צופר הנעמתי במאמרו וירא און ולא יתבונן דהקב"ה יודע מתי שוא ורואה האון קודם אשר נעשה ובכל זאת נשארה הבחירה בידי אדם כאלו לא היה הקב"ה מתבונן על האון כלל מקודם לכן ולדעתי גם כונת הקרי והכתיב דגמירי לן בתפילות חנה באמרה כי אל דעות ה' ולא נתכנו עלילות דהקרי הוא ולו ושניהם כוונה חנה בתפלתה דמה מאוד עמקו מחשבות השם ומה מאוד שגבו דרכיו שאין בדעת האדם להשיגם ולהמציאם ואמרה כי אל דעות דהקב"ה יודע וצופה ומביט עד סוף כל הדורות ובכל זה לא נתכונן בידיעתו זאת עלילות מצעדי גבר להעמידם במצב מוחלט. לבל יהיה הבחירה חפשי ביד האדם לעשות כאשר יחפוץ וגם הקרי נכון הוא מאוד דלו לעצמו בבתי גואי גלוים וידועים וסדורים לפניו כל מעשה בראשית. אמנם בדרך נעלם ומסתתר גבוה למעלה למעלה מכל עצם כח הבריאה ואין אתנו יודע עד מה איך ומה היא הידיעה הזאת ועפ"י חוקי השכל הגיוני ומשפטי החקירה אין בנו כח לישב ענין זה לנכון והרי בטרם ברוא ה' אדם על הארץ כאשר עלה במחשבה לפניו יתברך לבראו אמר נעשה אדם בצלמינו כדמותינו והכוונה הוא על חופש בחירת האדם אשר בידו לכל אשר יחפוץ יטנו כי אין אנו מוצאין שום מציאות אשר יש לו רצון ובחירה זולת הבורא יתברך ויתעלה והאדם הנברא לבד אבל כל שאר בעלי חיים אין להם רק רצון אבל אין בהם כח לבחור נגד רצונם וגם כל צבא מעלה אין להם בחירה ורצון עצמיי. רק כל חפצם למלאות רצון בוראם וכמו שתקנו בברכת הירח ששים ושמחים לעשות רצון קונם. לפי שאין לכל צבא מעלה שום רצון מכח בחירה עצמיי וכיון דבחירת האדם הוא כח אשר חלק לו הבורא מכבודו ומעצמו והבורא יתברך ויתעלה הוא וידיעתו ובחירתו הכל אחד וכמו דהבורא יתברך בעצמו הוא גבוה הרבה לאין סוף ולאין ערך ושיעור למעלה למעלה מן הבריאה כמו כן ידיעתו ובחירתו הוא גבוה הרבה למעלה למעלה מן כח הבריאה ואין כח בשום נברא להשיג ידיעת ובחירת השם ב"ה וממילא גם בחירת האדם אשר הוא בצלם ודמות מעלה ג"פ כחה והשגתה של בחירה זו הוא ג"כ למעלה מן הבריאה ואין כח בשום נברא להשיג איך ומה נהיתה הבחירה הזאת באדם אמנם עכ"פ זאת נכון דכיון דבחירת האדם היא למעלה מן הבריאה אזי אין חק הבריאה וסדרי בראשית מכריחים פעולותיו התלוים בבחירתו אם להרע או להיטיב ובכח זה אשר הוא למעלה מן כח הבריאה אין שום צד רע במציאות כלל וכל הפעולות הרעות המתהוים בעולם הנברא המה מצד תכונת טוב ורע של טבע הנבראים בכח עץ הדעת טוב ורע אבל בכח וידיעות אין סוף אשר הוא לאין שיעור למעלה מן הבריאה כל הענינים וכל המעשים המה שם בראשיתם כאשר יהיו אחר התיקון רק טוב לבד כמובן לנבונים המכונים לבם להבין ולהשכיל בעומק הענינים הגבוהים והרמים ההם ויש דרך קצת להסביר הענין מעט מעט דהן אמת דהקב"ה בהבראו עולמו היו כל המקריים והסיבות כולם העתידים לבוא מראשית הבריאה עד סוף כל ימי עולם הכל סדורים וגלוים צפוים לפניו ונאמר לעולם ה' דברך נצב בשמים אמנם כן הוא בכל מקרי עולם בכללי ותולדות האדם וקורותיו דכולם נכללים המה בסיבת חכם או טפש גבור או חלש עשיר או עני ובכללן מוצלח בעשיותיו ואיננו מוצלח וכל המקרים האלה של כל המוני אדם מרגע הבריאה עד תכליתה כבר היה הכל בכח בחק הבריאה רק דהזמן מוציאו מכח אל הפועל וכמאמרם ז"ל דהכרוז יוצא טפה זו מה תהא עליה חכם או טפש עשיר או עני כו' ולפיכך כיון דכל המקריים האלה כבר הוחק ונשרש כחם בראשית הבריאה. לכן אין ביד האדם לשנותם אם לא דקב"ה בכבודו ובעצמו מבטל הגזרה וכמאמרם ז"ל דצדיק גוזר והקב"ה מקיים אבל צדיק ורשע לא קאמר דהיינו דזה לא הוחק בחק הבריאה כלל ולכן אין ביד הכרוז לגלותו ומקרא מלא דיבר הכתוב הנה נתתי לפניך את החיים והטוב כו' לכן ביד האדם לבחור באיזה שירצה ומפני דכל ענינים האלה הנוגעים לבחירת טוב ורע לא הושרש כחם עדיין בהבריאה כלל לכן כל זמן שלא הוציא האדם בחירתו אל הפועל עדיין הפעולה והבחירה ההוא כאפס ואין בחק הבריאה ואינו בגדר הידיעה כלל וכמו דאינו בגדר הידועה כל אין המוחלט רק האדם בבחירתו ופעולתו יפעול הכח והפועל של כל מעשה טוב או רע וזהו ענין מאמרם בכמה דברים באדם דנעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית וחכמי האמת רמזו לנו דבר זה בעניני התיקונים אשר האדם מתקן בקיום המצות ומע"ט ומוסיף גבורה כביכול בכח של מעלה ולהיפך חלילה הפגמים שפוגם האדם במעשיו הרעים וחטאים ומתישים כביכול כח של מעלה והכונה בזה הוא דעל כח הזה נשאר מקום פנוי בראשית הבריאה וממילא כל מעשה אדם הסובות וגם הרעות עושים רושם חדש בהבריאה. וכי יעשה האדם הטוב והישר בעיני ה' מוסיף כח בהבריאה מצד הקדושה וכמו כן להיפך במעשיו הרעים והמקולקלים חלילה ועיין בקונטרס המכונה ארבע מאות שקל כסף בתשובה שהשיב קדוש ה' האר"י לתלמידו על שאלה זו בדרך עמוק עמוק מאוד מאוד

פרק ח' הלכה א' הטובה הצפונה לצדיקים הוא חיי עוה"ב וזו החיים שאין המות עמהן וכו' ופרעון הרשעים הוא שלא יזכו לחיים אלו אלא יכרתו וימותו כו' וזו כרת הכתובה כו' שנאמר כו' מפי השמועה למדו הכרת בעוה"ז תכרת לעוה"ב כו' וכן זה שאמרו ועטרותיהן בראשיהן כלומר דעת שידעו שבגללה זכו לחיי עוה"ב מצויה עליהם והוא העטרה שלהם והרי הוא אומר ושמחת עולם על ראשם ואין השמחה גוף שתנוח על הראש כך העטרה שאמרו חכמים כאן הוא הידיעה ע"כ

הנה רבים נתקשו בביאור ענינים האלה האמורים בשני פרקים הללו והרמב"ן ז"ל בשער הגמול טרח לפרש ענין שכר ועונש של עוה"ב והמפרש העתיק דברי הרמב"ן אות באות ותוכן דעתו הוא דיש אש דקה אשר אין לו ערך ודמיון כלל עם האש היסודי והוא מכלה את הנפש כמו שהאש היסודי מכלה את הגוף והאריך בזה הרבה והנה אם אמנם כי איני כדאי להבין דבריו של רבינו הרמב"ן ז"ל בכל זאת לא הונח קוצר דעתי בדבריו אלה. דהלא כל יסורים המורגשים באדם בעודו בחייו ממכות ושריפת אש יסורי הגוף המה והוא הרגשה גשמיות עפ"י חוקי ההרגשה הנטוע בטבע בכחות הגופניות ואין לכחות הנפש שום ענין ושייכות כלל עם הרגש יסורים האלה כי הנפש היא כח רוחני ואינה נאחזת בהרגשות העבות המישושיות וע"כ צריכין אנו לומר דההרגש של כאב הנפש הוא ענין אחר אשר אין בידינו לתארו ולשערו ואין ידוע מה הוא ואין לו שום ערך ודמיון כלל עם ההרגש הזה של שריפת אש היסודי ובזה חזרנו למקום שבאנו משם דלא נדע ולא נבין מה הוא השכר והעונש של עוה"ב והעולה על דעתי בענין זה.. דהנה גם בעוד הנפש בחברת הגוף יש לאדם שני סוגי יסורין האחד יסורי הגוף וכמו כל חלי וכל מכה וחבורת פצע וכדומה וסוג השני יסורי הנפש.. וכמו פחד ודאגה ואבדת הכבוד וכיוצא בו ועינינו הרואות בכל כאב ויסורין של הגוף כמו מכות ושרפת אש וחיתוך בשר החי וכדומה כל אותן הפעולות אשר יפעיל הכאב הזה אינם פועלים ונפעלים רק בהגוף הגשמי ועצם הפעולות המישושיות האלה יוכלו להיות בבשר המת כמו בבשר החי רק דכח ההרגש אשר הוא רק בחום הטבעי. נחסר בבשר המת. וממילא אין בבשר המת שום הרגשת בהכאבים כאלה ומחתך בשר בעלמא הוא ולכן הגוף והנפש שניהם משותפים ביסורים כאלה דהגוף מקבל פעולות המישושיות הפועלים יסורים האלה והנפש מרגשת בהם וכמו שאין הגוף לבד מרגיש ביסורים ההם כמו כן אין בהנפש מקום לקבל אותן ולפיכך בהפרד הנפש מהגוף חלפו והלכו למו כל היסורים האלה והמתים אינם יודעים מיסורים כאלה מאומה משא"כ ביסורין של הנפש כמו פחד עצב ויגון שהענין בהם הוא להיפך דכל אותן ענינים אין להם שום שייכות ויחוס עם הגוף כלל רק עם הנפש לבד וגם בעוד האדם בחיים אין להגוף שום חלק בעצם היסורים האלה ואנו רואין בפחד ודאגת האדם מדבר העתיד לבוא. דודאי אין להגוף שום ענין לפחד הזה כלל דהגוף אין לו שום יחוס וקישור עם העתיד רק עם ההוה לבד וביותר בפחד ודאגה מפחיתת כבוד וקנאה ואבדון הנצחון דבכל אותן הענינים אין הגוף מתפעל מעליהם מאומה וכמו כן להיפך השמחה אשר יגיע לאדם מהשגות אלו הענינים אין שום חלק ואחוזה להגוף בהם ואין הגוף מרגיש בהן כלל רק דהרגשות הנפש מתפעל על הגוף וביותר על הדם שהוא היותר קרוב אל הנפש מכל שאר חלקי הגוף ונאמר כי הדם הוא הנפש ואמרו חז"ל באדם המתבייש דאזיל סומקא ואתי חיורא אבל בעצם תכונת הנחת והיסורין אלה אין להגוף שום חלק ואחוזה כלל ולכן אחר מות האדם בהפרד הנפש מעל הגוף לא יצויר בהגוף כלל כל הפעולות האלה. ואז אין בהגוף זולת הפעולות המישושיות לבדם בלי התפעלות ההרגש היוצא מהם ואם אנו רואין דגם בעוד הגוף בחברת הנפש אין הגוף פועל על הנחת ויסורים האלה ואין פעולתם רק בהנפש לבדו א"כ מעתה למה לא נאמר דגם אחר הפרד הנפש מהגוף פועלים ונפעלים אותן הפעולות גם להלאה על הנפש ונרגשים בהנפש גם אחר הפרדה מהגוף כמו שהיתה הנפש פועלת ומתפעלת בהם בהיותה בחברת הגוף ולא זאת בלבד רק דאז מתפעלת הנפש מפעולות האלה עוד ביתר שאת ויתר עו' דבעוד הנפש בחברת הגוף אז הגוף מונע ומתנגד להנפש להשיג