יד המלך (לנדא) - א לו

עצמה ואזהרתה מולא ידבק אבל תקרובות ע"ז דאזהרתה מן ויאכלו זבחי מתים יכול להיות דשלא כדרך הנאה אינו אסור בתקרובות. הן אמת דרבינו כלל בהלכה זו גם תקרובת ע"ז בהדי ע"ז עצמה ועל כולן כתב דאם נהנה באחד מכל אלו לוקה שתים על לא תביא ועל לא ידבק בך הרי לך דדעת רבינו דגם אזהרת הנאה דתקרובות ע"ז הוא מקראי אלה כמו ע"ז בעצמה ולפ"ז גם שלא כדרך הנאתן אסור בתקרובות ע"ז כמו בע"ז עצמה דהא מחד קראי נפקא אמנם לקמן בהל' ט"ו כתב רבינו דכל הנמצא בבית עכו"ם בשר ויין ואפילו מים ומלח אסור בהנאה מן התורה והאוכל ממנו כל שהוא לוקה ע"כ ומדפירש רבינו בהדיא דהאוכל ממנו בכ"ש הרי גילה לנו דעתו דבתקרובות ע"ז אינו לוקה רק דרך אכילה דאל"כ טפי הוה ליה לרבינו לכתוב דהנהנה ממנו לוקה וממילא היינו יודעים מלקות דאכילה בק"ו אלא ודאי לבתקרובת ע"ז אין לוקין רק על ההנאה שהוא דרך האכילה ולכן שפיר הוצרך רבינו להשמיענו דאף דבעינן דההנאה יהיה דרך אכילה דוקא מ"מ כיון דאין חיוב המלקות על האכילה רק על ההנאה ע"כ אין ההכרח בהמלקות האלה שיהיה דוק' שיעור אכילה דהיינו כזית רק דאף אם אכל כל שהוא לוקה דהרי עכ"פ נהנה ודברי רבינו בשתי ההלכות אלה נראים כסותרים זה את זה דכאן בהלכה ב' כתב בפירוש דבתקרובת ע"ז לוקה על כל דרכי ההנאה כמו בע"ז עצמה ולקמן בהלכה ט"ו הורה דעתו דבתקרובת ע"ז אינו לוקה רק על הנאה שהיא דרך אכילה לבד ודוחק לחלק דהכא מיירי רבינו בתקרובת ע"ז דלאו בר אכילה והלכך לוקה גם בשאר דרכי הנאה ולקמן בהל' ט"ו דמיירי בבשר ומים ומלח דהמה בר אכילה ולכן אינו לוקה רק בדרך אכילה. דכל זה הוי ליה לרבינו לפרושי. הכא בהלכה זו ואדרבה דרבינו. כללא כייל דכל הנעשה בשבילה אם נהנה לוקה ולשון זה מורה בפירוש דכונת רבינו הוא על כל מיני תקרובות בין מידי דבר אכילה או מידי דלאו בר אכילה אמנם הנראה לי לנכון בענין זה דכאן מיירי רבינו בתקרובות ע"ז ממש דהיינו תקרובת המשתפך כעין פנים ותקרובות כזה חמיר טובא מע"ז ממש דע"ז עצמה באם הוא של של גוי יש לה ביטול ותקרובת ע"ז אין לה ביטול עולמית וכמו ששנינו בפרק מצות חליצה דף ק"ג. דסנדל של ע"ז לא תחלוץ ואם חלצה חליצתה כשירה סנדל של תקרובת ע"ז לא תחלוץ ואם חלצה חליצתה פסולה ומשום דאין לה ביטול וכתותי מיכתת שיעוריה וכיון דע"ז דיש לה ביטול היא בכלל. לאו דלא ידבק בך מאומה. מן החרם תקרובות ע"ז המשתפך כעין פנים. דאין לה ביטול עולמית לא כ"ש דנכלל בלאו דלא ידבק וכיון דגם תקרובת עכו"ם המשתפך כעין פנים הוא מלאו דלא ידבק דאין בלאו זה לשון אכילה לכן סתם רבינו דלוקין עליו בכל דרכי הנאה אבל לקמן מיירי בבשר מים ומלח הנמצא בבית עכו"ם דאף דכל הנמצא בבית עכו"ם מסתמא לשם עכו"ם בא לשם בכל זאת מהיכן ידענו דבא להקריבו בעבודה המשתפך כעין פנים ודלמא לא הובא לשם רק לשם דורון לע"ז ודורון לע"ז לא הוי תקרובות גמור ואינו בכלל לאו דלא ידבק ואינו אסור רק מחמת זבחי מתים וכמובא במתניתין פרק אין מעמידין דף ל''ב דבשר היוצא אסור מפני שהוא כזבחי מתים ולפיכך השגיח רבינו בעינו הצח לפרש כאן דהאוכל ממנו כל שהוא דהוא לוקה להראות לנו דבתקרובות דאינו משתפך כעין פנים רק דמסרוהו לע"ז לשם דורון דתקרובות כזה אינו אסור רק מזבחי מתים דכתיב בו אכילה ולכן אינו חייב על הנאתו רק בהנאה הבא דרך אכילה וכמו שביארתי

שוב ראיתי לה"ה בפ"ד מהלכות יבום הל' ך'. דכתב שם על דין זה דסנדל של תקרובות ע"ז דאם חלצה חליצתה פסולה וז"ל ופירוש של תקרובות ע"ז כגון שזבח בהמה לפניה ועשה מנעל אבל אם הקריבו סנדל ומסרהו לפניה לשם דורון אין זה תקרובות עבודת אלילים שאין תקרובת אלא המשתפך כעין פנים וכן מתבאר מדברי רבינו שהכשיר אותן שמניחין ברגלי הצורה עכ"ל הרי לך דגם ה"ה סובר כן בדעת רבינו דלשם דורון לאו תקרובות גמור הוא אמנם רש"י ז"ל כתב שם בפרק מצות חליצה אהא דסנדל של תקרובת ע"ז וז"ל שהקריבוהו ומסרוהו לפניו לשם דורון וקי"ל דתקרובות ע"ז אין לה ביטול עולמית הלכך לית ליה תקנתא כתותי מיכתת שיעורא ע"כ ודברי רש"י אלה מורין בפירוש דחולק על דעת ה"ה ולדעת רש"י אין חילוק בתקרובת ע"ז בין תקרובת המשתפך כעין פנים ובין מסרוהו לשם דורן דשניהם יש להם דין תקרובת ממש ואין להם ביטול עולמית וכתותי מיכתת שיעוריה אכן משמעות כמה סוגית הש"ס בענינים האלה כולם מורים כדעת ה"ה וכמו כן כתב בפירוש גם ר"ת שם בפרק אין מעמידין ד"ה והיוצא לחלק בתקרובות ע''ז בין תקרובת המשתפך כעין פנים ובין תקרובת שהוא לשם דורן ומוקי כל הסוגיא שם דבשר היוצא ובשר הנמצא בבית עכו"ם לאו בזבחוהו לפני ע"ז רק שהביאו שם לשם דורן ודייק מלשון המתניתין דנקיט מפני שהוא כזבחי מתים ולא נקיט מפני שהיא זבחי מתים גם דברי רש"י ז"ל בעצמו המה תמוהים ומופלאים ונראין כסותרים דברי עצמן דבפרק מצות חליצה כתב רש"י גבי סנדל התקרובות שהקריבוהו לשם דורן דאין לו ביטול וכתותי' מיכתת שיעוריה ובפרק לולב הגזול דף ל"א כתב רש"י על הא דלולב הגזול לא יטול ואם נטל כשר וז"ל לולב ששמשו לע"ז לכבד לפניה קרקע. או שעבודתה בכך להעביר לולב לפניה ע"כ. ולדעת רש"י בפרק מצות חליצה דאף בהקריבוהו לשם דורן אין לה ביטול. א"כ אמאי בדיעבד יצא בלולב כזה שהיה מסור פעם לע"ז ואף דעבודת האלה הכיבוד הקרקע והעבודה לפניה לשם עבודה אינו כעין עבודה המשתפך כעין פנים בכל זאת לא גרע ממסרוהו לשם דורן דאין לה ביטול לדעת רש"י וכתותי' מיכתת שיעוריה וא"כ אף בדיעבד אם נטל אמאי יצא ומאי שנא מסנדל של תקרובות ע"ז דלדעת רש"י אף במסור לשם דורן אם חלצה בו חליצתה פסולה. ומשום דכתותי' מיכתת שיעוריה והוי כאלו לא היה כאן סנדל כלל הכי נמי נימא בלולב של תקרובת דורן דאף אם נטל בדיעבד לא יצא ומשום דהוי כאין כאן לולב כלל וביותר תמוה דהא גם גבי סנדל שניהם נאמרו סנדל של עיר הנידחת וסנדל של תקרובות ע"ז ובשניהם הדין שוה. דאם חלצה חליצתה פסולה ומשום דכתותי' מיכתת שיעוריה והכא נמי גבי לולב נאמרו ג"כ שניהם עיר הנידחת ותקרובת ע"ז וחילק ביניהם. דבלולב של עיר הנדחת אף אם נטל בדיעבד לא יצא ובתקרובת ע"ז אם נטל בדיעבד יצא ומאי שנא לולב מחליצה ולדעת ר"ת וה"ה דחילקו בתקרובת בין נשפך כעין פנים. ובין נמסר לדורן ניחא דבסנרל של חליצה משכחת שיהיה מתקרובות המשתפך כעין פנים וכגון דזבח בהמה לפני ע"ז ועשה סנדל מעורה וכמו שכתב ה"ה ותקרובת כזה שפיר אין לו ביטול וכתותי' מיכתת שיעוריה והלכך אף דיעבד חליצתה פסולה משא"כ בלולב דלא משכחת ביה תקרובת המשתפך כעין פנים דהלא אין שום עבודת פנים בלולב כלל ולא משכחת בלולב שום תקרובת אחר רק כעין מסירה לשם דורן ולפיכך שפיר בלולב. של תקרובת ע"ז אם נטל יצא לבתקרובת. כזה לא שייך דמיכתת שיעוריה אבל בלולב של ע"ז עצמה. דמוקי לה התם באשירה דמשה וכמו כן בלולב של עיר הנידחת אף בדיעבד לא יצא ומשום דמיכתת שיעוריה אבל לדעת רש"י דאף במסרוהו לדורן. אין לו ביטול וכתותי מיכתת שיעוריה הוא תמוה דאיזה חילוק יש בין לולב של עיר הנידחת ובין לולב של תקרובת ע"ז ולמה בלולב של עיר הנידחת לא יצא. אף בדיעבד ובתקרובת ע"ז יצא בדיעבד ובחליצה גם בתקרובת של ע"ז אף בדיעבד חליצתה פסולה וצ"ע

פרק תשיעי הלכה זיין היו מערבין דברים מיוחדים עם דברים שאין מיוחדין כגון לבונה זכה בכלל לבונה שחורה מוכר הכל סתם ואין חוששין שמא ילקט הזכה לבדה לע"ז ע"כ

דין זה הוא מפ"ק דע"ז דף י"ג והוא דעת ר' יהודא שם במתניתין דמותר למכור לו תרנגול לבן בין אחרים ורבינו דמתיר למכור לבונה זכה בכלל לבונה שחורה פוסק בזה כר' יהודא ומרן הכ"מ תמה בזה על רבינו דלמה פסק כר' יהודא נגד הת"ק. גם הלח"מ הקשה על רבינו דכיון דהוא פוסק כר' יהודא א"כ למה לא הביא הדין בתרנגולים דזה וזה מותר כמו שהביא לבן ושחור דמותר בלבונה ובפרט דעיקר הפלוגתא של ר' יהודא וחכמים דמתניתין רק בתרנגולים נאמרה: גם קשה על רבינו דלמה השמיט מלהביא מימרא דר' יונה דבתרנגול למי דהיינו תרנגול סתם מותר למכור לו אף תרנגול לבן לבד והגמרא מביא מימרא זו דר' יונה בלי שום חולק והנה כל הדקדוקים האלה תמוהים המה מאוד ונפלאים על רבינו ומראים בעליל דהיה לו לרבינו כונה מיוחדת בסידור דינים אלו דרבינו לא זכר בפסקי דינים האלה מלשון שאלת כותי הקונה כלל ובגמרא סובב כל הסוגיא שם רק על לשון שאלת הקונה אם פרט תרנגול לבן או רצה לקנות תרנגול סתם. והנראה לי בזה דרבינו סמך את עצמו בדין זה על הירושלמי פ"ק דע"ז דסתם ר' חייא בהדיא דתרנגול לבן לחוד אפילו אם שאלת העכו"ם בסתמא אסור ודלא כר' זירא המובא בגמרא דידן וזה לשון הירושלמי אנן תנן תרנגול לבן תני ר' חייא תרנגול סתם מתניתין צריכה למתני דר' חייא ומתני' דר' חייא למתניתין אלו, תנינא מתניתן ולא תני דר' חייא היינו אומרין לא אמרה מתניתין אלא תרנגול לבן אבל תרנגול סתם אפילו בינו ובין עצמו מותר הוי צריכה למתניתא דר' חייא או אלו תני דר' חייא ולא תני מתניתין היינו אומרין לא אמר אלא תרנגול סתם אבל תרנגול לבן אפילו בינו ובין התרנגולים אסור ע"כ הרי לך בפירוש דלשיטת הירושלמי אין חילוק כלל בלשון שאלת הקונה אם ביקש לקנות תרנגול סתם או שפירש דרוצה לקנות תרנגול לבן ובכל ענין תרנגול לבן לחוד אסור למכור ובין שחורים מותר יהיה שאלת הקונה באיזה לשון שיהיה כיון דאנו רואין לבסוף דקונה גם תרנגולים שחורים דאינן ראוין לע"ז לא איכפת לן מה שפירש בתחלה דרוצה בתרנגול לבן דמ"מ אנו רואין לבסוף דלוקח גם שחורים ובודאי לאו לע"ז רק לסחורה קא בעי לה וכל זה הוא נגד שיטת הש"ס דידן דתלו האיסור וההיתר רק בלשון שאלת הקונה ורבינו תפס בזה שיטת הירושלמי ולפיכך השמיט בכל דין זה כל החילוקים האלה אשר הובא בגמר' דידן בלשון שאלת הקונה וסתם וכתב דכל הדברים המיוחדים לע"ז מוכרין אותם לבדם לעכו"ם וכמו דתרנגול לבן לחוד דאוסר בירושלמי ש ענין אבל בין דברים אחרים מאותו המין שאינן ראוין לע"ז מוכרים אותם אותם וכמו דמתיר