יד המלך (לנדא) - א ל

הלכות עכו''ם פרק ראשון הלכה א'. בימי אנוש טעו בני אדם טעות גדול אמרו הואיל והאל ברא הכוכבים כו' וזה היה עיקר עכו"ם וכך היו אומרים עובדי' היודעים עיקרה לא שהם אומרים שאין אלוה זולת כוכב זה הוא שירמיהו אומר מי לא יראך מלך הגוים כי בכל חכמי הגוים ובכל מלכותם מאין כמוך ובאחת יבערו ויכסלו באמרם מוסר הכלים עץ הוא כלומר הכל יודעים שאתה אלהים לבדך אבל טעותם ונפילתם הוא שמדמים שזה ההבל רצונך הוא ע"כ

דברי רבינו אלה לדעתי המה כונת הכתוב הנאמר בלידת אנוש אז הוחל לקרוא בשם ה' דבעת הזאת התחילו בעלי אלילים ועובדיהם אשר קראו לעבודתם בשם ה' כאלו המה שלוחים ומורשים מאת השם ב"ה על הנהגת העולם ואשר ימלא רצון השליח ממלא בזה רצונו של המשלח ויחסו לעצמם הכח והממשלה והיכולת שניתן להם מהשם ב"ה והנביא ייעד לנו על יום ה' הגדול והנורא דביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד דהיינו דשמו של הבורא ב"ה, יקרא בכל העולם בשם אחד. כי גם כעת מאמינים כולם בכח נשגב אין סוף. רק דימירו שם כבודו בתבנית שמש וירח וצבא השמים גם בתבנית שור אוכל עשב בהדמותם כי להם נתנה הכח של ההנהגה והממשלה. והנה אין זה חלילה גירעון בעצמות גדולתו וכודו יתברך וכמו אם המוני עם טועים על עבד אחד מפחותי עבדי המלך ומדמים שהוא המלך וכורעים ומשתחוים אליו וחולקים לו כבוד אשר יאתה למלך. דאין בזה גירעון בעצם כבוד המלך דגם ההמונים האלה הלא כונתם הוא לכבד ולכרוע ולהשתחוה למלך רק דחרפה תחשב להם להפתאים האלה איך טפש לבם לבל יבחינו בין המלך האמיתי ובין העבד פחות הפחותים הזה ואיך לא ידעו ולא יבינו שם המלך האמיתי וכמו כן כל עובדי אלילים כולם יטו שכם אחד לעבוד מציאות כח אין סוף רק דימירו כבודו בשם אליל אפס ותוהו וזהו שאמר דהמע"ה הבו לה' כבוד שמו והכונה הוא שיתנו לה' כבוד שמו האמיתי אשר המה מחללים כעת בשם אלילים כי עצם כבודו אין בכחם לחלל מאומה רק שמו המה מחללים ולכן ייעד לנו הכתוב כי לעתיד כאשר יטו כולם שכם אחד לקרוא כולם בשם ה' הנכבד והנורא אז יהי' ה' אחד כאשר הוא בתכלית האחדות וגם שמו יהיה אחד דכל באי עולם יהיו מיחסים הכח אין סוף רק לשם אחד לבד דהיינו לשם ה' יתרומם ויתנשא

הלכה ג' באמצע ההלכה חוץ משבט לוי שעמד במצות אבותיו ומעולם לא עבד שבט לוי עכו"ם ע"כ

כמדומה. לי שראיתי שזה טעם המנהג דאנו נוהגין בקריאת התורה בימי התענית דהציבור עונין שוב מחרון אפך בהפסוקים הראשונים שקורין לכהן וכמו כן עונים הציבור בקול רם הזכרת שלש עשרה מידות וגם סוף הפסוק וסלחת לעונינו בקריאות הפסוקים להישראל אבל בקריאת הפסוקים שקורין ללוי אין הציבור עונים כלום. משום דכל תענית שקורין בו ויחל הוא על צרה הבאה לישראל על פקידת עונותיהם ואין שום פקידה אשר לא נפקד בו מחטא העגל וכאמור וביום פקדי ופקדתי ע"כ אנו קורין פרשה זו להזכיר הסליחה ולעורר רחמי ה' ב''ה על עון זה ולפיכך כיון דהרבה מישראל היו נלכדים בחטא הזה וגם אהרן הכהן אף שהיה אנוס וכוונתו היה לשמים בכל זאת היה צריך כפרה וסליחה וכאמור ואתפלל גם בעד אהרן בעת ההוא ונאמר לולי משה בחירו וכו' ולפיכך בקריאת הפסוקים של הפרשה ההוא לכהן ולישראל הציבור עונים ומזכירים פסוקי דרחמים אשר בתוך הפרשה להתפלל עליהם אבל שבט לוי שלא היו כלל בחטא העגל ועדיין הם בתומחם כי מעולם לא עבד השבט הזה ע"ז ע"כ בקריאת הפסוקים להלוי העולה ממכון שבטו אין הציבור עונין ומתפללין עליו מאומה. למען יהי' לו לאות כי שבטו הוא נקי מאותו החטא ואין הציבור צריכים להתפלל עליו

פרק שני הלכה ג' וכל הלאוין האלו בענין אחד הם והוא שלא יפנה אחר העכו"ם ע"כ. כונת הלאו זה דאל תפנו אל האלילים הוא על המחשבה כמו על המעשה וכמו שביאר בעצמו רבינו בסמוך בהלכה זו אך דאינו לוקה רק באם נפנה לע"ז בדרך שיש בו מעשה וסמכוהו ללאו זה של מחשבת ע"ז אקרא דלא תתורו אחרי לבבכם ודרשו חז"ל אחרי לבבכם זו מינות והוא אזהרה על ע"ז בדברים שבלב דהוא המחשבה וכן אמרו בפ"ק דקדושין דף מ' דמחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה. שנאמר ולחושבי שמו כו' מחשבה רעה אין הקב"ה מצרפה למעשה שנאמר און אם ראיתי בלבי לא ישמע ה' מחשבה רעה של ע"א הקב"ה מצרפה למעשה שנאמר למען תפוש את ישראל בלבם והנה נתתי אל לבי להבין ולהשכיל בעניני החילוקים האלה וראיתי טעם הדברים דבאמת אצל הבורא ב"ה המחשבה והמעשה של האדם שוין הם הן להרע והן להיטיב אם לחסד לקבל שכר אם לשבט להיפך חלילה רק דעולם חסד יבנה ע"כ מאת ה' היתה זאת לנו שלא לענוש על המחשבה לפי שהמחשבה אינה באה בהסכמת הבחירה רק מצד הרצון לבדו ויצר האדם ורצונו רק רע כל היום ואם היה אדם נענש על הרצון לא היה לאדם שום תקנה וקיום אמנם על המעשה נענש עליה האדם משום דאינה יכולה בשום צד שתושלם בהרצון לבדו אם לא בהסכמת הבחירה אשר תסכים להרצון. והיה לאדם עזר מצד בחירתו להיות שב ואל תעשה נגד רצונו והנה הדבר הזה מבואר ומוכרע לעין הידיעה והשכל כי בחירת האדם לעולם איננה לרעה רק לטובה וגם כל איש זר ובליעל אשר ילך שובב בדרך לבו יבחר בדרך הטוב ויודע בעצמו כי עכ"פ כל ישרי לב המונעים א"ע מלכת בדרך החטאים האלה צדקו ממנו רק הוא מצד תגבורת רצונו בכח תאוות החומריות שבו יכריח ויכוף את בחירתו להסכים לרצונו הנשחת והמקולקל ולכן רובם ככולם של אנשים החטאים האלה זה דרכם אחר אשר לא יבצר מהם את אשר יזמו לעשות ונחה שקטה אש תבעורת התאוה והמיות שאונה אז יתנחמו על רעתם וחרטה זו באה להם מצד הבחירה כי כאשר יחליש כח הרצון יגבור כח הבחירה. לבחור בטוב כדרכה עד אשר תחזור ותיקוד בם אש תאותם. אזי עוד ישובו לכסלה לא כן הצדיקים אשר לבם נכון עמם המה בכח בחירתם יחזיקו בחזקה ברסן רצונם לבל ישנו את תפקידם ולבל ישלחו בעולתה ידיהם על כן כל אדם אשר עלה במחשבה לפניו דבר טוב ורצונו להיטיב אזי מחשבה ורצון כזה הוא בטח כי יצא מכח אל הפועל הטוב כי אם הרצון אשר טבעו לנטות לרעה ואם הוא נוטה לטובה אזי הבחירה אשר דרכה תמיד לבחור בטוב הוא בודאי לא תמנע הטוב מבעליה ובאין ספק כי תסכים בזה להרצון וממילא אין לפעולה הטובה הזאת שום מונע משום צד ולפיכך כל מחשבה טובה. אשר באדם יעלה לרצון לפני השם ב"ה ומעלה עליו כאלו עשאה משא"כ במחשבה רעה אף דיצרו הרע פיתה את מחשבתו להפקיר רצונו לדבר רע בכל זאת נשאר עוד כח הבחירה אשר אך היא לבדה יודעות לבחור בטוב. ולמאוס ברע ודרך הבחירה תמיד להיות. נצב כמו נד להחזיק במתג ורסן של הרצון וכל עוד שלא הפיק האדם האדם זממו הרע אל הפועל עוד יש תקוה. כי כח הבחירה ינצח לכח הרצון וישוב וניחם על הרעה. אשר חישב לעשות וכאשר יבוא לעשות הרע יהיה כח בחירתו מונע אותו ויכוף אותו לבחור בטוב נגד רצונו ולכן כל מחשבה רעה כל זמן שלא עשאה אין במחשבתו כלום והנה כל זה הוא במחשבת עון של כל שאר הפשעים והמרדים כולם אמנם שמחשבת ע"ז והתפקרות דשתי צרות האלה המה מין אחד. דבשתי אלה אין להרצון והתאוה החומריות שום נגיעה וחלק ברעה אשר ימצא האדם מהם ואדרבא דרצון כל איש ואיש בטבעו הוא להיות כל אחד באמונתו יחי' ובכדי שיהיה בכל ענינים ובפרט בעיקר גדול כזה. דרך חופש לכל אדם להרע או להטיב להיות כל איש כפי הישר בעיניו יעשה ולא יהיה מוכרח בשום דבר על כן אך בשתי אלה לבד ניתן בכונה כח בהבחירה שתהיה יכולה לבחור גם ברע כי אם היה גם בשתי אלה הבחירה בוחרת כדרכה רק לטובה וגם רצון האדם בשתי אלה הוא ג"כ רק לטובה אזי לא היה בהם שום כח לרעה כלל וממילא היה האדם מוכרח בשתי הענינים ההם רק לטובה וברית כרותה בבריאות האדם שתהיה רשות נתונה לו בכל תהלוכותיו ובכל דרכיו להרע או להטיב על כן בשתי אלה לבד נשאר כח הבחירה לבחור ברע ולמאוס בטוב ושני החטאים הרעים האלה באים לו לאדם רק מצד בחירתו ובשתי אלה הוא להיפך דהבחירה תכריח את הרצון להסכים עמה לרעה ולכן אנו רואין דכל הנפילים בפח רשת שתי אלה לרוב ימקו ויתמו בעונם ולא יתחרטו לעולם ועליהם נאמר כל באיה לא ישובון ולא ישיגו ארחות חיים משום דכל החטאים הבאים מתאות הגוף ורוע הרצון אזי לא נתקלקל אצלם עכ"פ כח הבחירה. רק דבכל שארי עבירות הבחירה הוא מוכרחת מהרצון ולכן כאשר סר מהם הרצון תשוב הבחירה אל מקומה אשר שם אהלה בתחלה. ומכחה באה לו לאדם החרטה אמנם בשתי אלה דהעון עצמו אינו בא רק מרוע הבחירה וכיון דהורע כח בחירתם אבדה תקותם. ועצמה מכתם לאין מרפא ולפיכך מחשבת עון ע"ז והתפקרות חלילה דמחשבה רעה באה לאדם רק מצד רוע בחירתו ואם הפקיר בחירתו לרעה אין מידה מציל ולכן מחשבות הרעות האלה המה כמעשה דלא נשאר לו תרופה לרפאותו מתחלואי מחשבתו וזה שאמר הכתוב (ד"ה ב' ל"ו) ויהי מלעיבים במלאכי אלהים ובוזים דבריו ומתעתעים בנבואיו כו' עד לאין מרפא ורמז הכתוב על חטא ע"ז והתפקרות. בתורת ה' שהיה אז בימים ההם