יד המלך (לנדא) - א כה

ארש אשה ולא לקחה אבל הטפשין מתחילין וכו', וכן הוא בקללות אשה תארש בית תבנה כרם תטע כלומר יהיו י"י מעשיך הפוכין ע"כ: מרן הכ"מ ז"ל הרבה להשיב על רבינו בזה דהא בציוי השוטרים כתיב להיפך בית ואח"כ כרם גם בבריתא בסוטה הובא כן וסמכו כן גם על דברי קבלה דאמר שלמה בחכמתו הכן בחוץ מלאכתך זה בית ועתדה בשדה לך זה כרם ובנית ביתך זה אשה ודברי רבינו אלה המה תמוהים מאוד והנראה לי דעיקר סמיכת רבינו הוא רק על סדר ההפוך האמור בקללות ומשום דבקללות נאמר ההיפך בכונה ולהראות לנו דההיפך הסדר בעצמו ג"כ לקללה תחשב להם ומזה הוכיח רבינו דהסדר הנכון בהנהגת האדם הוא ממש להיפך מאת האמור בקללות והיינו מה שאמר בקללות באחרונה הוא בסדר הנכון בראשונה ומה שבקללות בראשונה הוא. בסדר הנכון באחרונה ועפ"ז עמד רבינו בסדר הנכון כרם ובית ואשה כרם ראשונה לבית ואף שבצואת השוטרים נאמר בית תחלה מסתבר ליה לרבינו שבצואת השוטרים לא הקפידו בהכרזתם על סדר הנכון של כרם ובית רק על אשה שתהיה באחרונה ובהדרשא דברייתא המובא על פסוק שאמר שלמה אשר בו היתה כל כונתו רק על הסדר הנכון היה לו לרבינו הגירסא כמו שמובא בילקוט (משלי כ"ד) ולא כמובא בגמרא וז"ל הילקוט אחר שהביא הילקוט הברייתא דסוטה דף מ"ד בסדר בית וכרם ואשה הביא ואף שלמה אמר בחכמתו הכן בחוץ מלאכתך ועתדה בשדה זה כרם ובית ובנית ביתך זה אשה הרי לפי גירסא זו נתאחד בברייתא שתי אלה דהכן עם ועתדה בשדה לדרשא חדא על כרם ובית ביחד וגם הובא כרם קודם בית ואף דבראשית הברייתא גבי למדה תורה דרך ארץ כתיב בית ואח"כ כרם עכ"פ אנו רואין דגם הברייתא רצה להורות לנו דאין קפידא בזה בין בית וכרם מה שיקנה בראשונה רק על אשה שיקח באחרונה וכיון דבצואות השוטרים וגם בהברייתא אין קפידא בקדימה דבית וכרם לכן שפיר סמיך רבינו מסברא דנפשיה על היפך הסדר האמור בקללות להעמיד בסדר הנכון להנהגת האדם כרם ובית ואשה אמנם על הבעל ילקוט גופא קשה שבפרשת שופטים הביא הברייתא זו עצמה כפי הגירסא האמור לפנינו בגמרא ובמשלי כ"ד שינה הגירסא האמור לפנינו והביא הגירסא הזאת שהבאתי ומדברי רבינו נראה שגירסא זו שבמשלי הוא הנכונה וגם לפני רבינו היה ג"כ גירסא זו

פרק ששי הלכה ג' מצוה כו' לפיכך צריך לספר בשבחו כו' והמתכבד בקלון חבירו אין לו חלק לעוה"ב ע"כ

מרן הכ"מ רשם ע"ז מקומו בפ"ב דאבות ואנכי לא ידעתי איו ואיפו הוא שם ומרן ז"ל עצמו בפ"ג מהלכות תשובה הלכה י"ד כתב שם על רבינו שמנה המתכבד בקלון חבירו בין הני שאין להם חלק לעולם הבא דלא ידע מקום שיאמרו עליו דאין לו חלק לעוה"ב אמנם באמת מקומו הוא בירושלמי פ"ק דחגיגה ובב"ר פרשה א' בשם ר' יוסי בר חנינא דאמר המתכבד בקלון חבירו דאין לו חלק לעוה"ב בכבודו של מקום על אחת כמה וכמה ושמעתי שכבר התעורר בזה גאון אחד מחכמי דורינו להביא זה המראה מקום לדברי רבינו

הלכה ה' כל השונא אחד מישראל עובר כו' אבל המכה את חבירו או מחרפו אעפ"י שאינו רשאי אינו עובר משום לא תשנא ע"כ: מרן הכ"מ רשם ע"ז מקומו בתורת כהנים ולא ידעתי למה לא הביא גמרא ערוכה ומפורשת בעירובין דף ט"ז תנו רבנן לא תשנא את אחיך בלבבך יכול לא יכנו ולא ייסרנו ולא יקללנו תלמוד לומר בלבבך בשנאה שבלב הכתוב מדבר

פרק שביעי הלכה ג' אמרו חכמים שלש עבירות נפרעין מן האדם בעולם הזה ואין להם חלק לעוה"ב עכו"ם וגילוי עריות ושפיכות דמים ולה"ר כנגד כולם ע"כ

הנה אנכי יגעתי ולא מצאתי שום מקום על שלשה אלה דאין להם חלק לעוה"ב ותמוה בעיני על נושאי כליו של רבינו שלא התעוררו ולא עמדו בזה מאומה והנה שתי אלה עריות וש"ד יש להסמיך לעבירות שבין אדם לחבירו דאיך יהיה לעובר על אלה חלק לעוה"ב והלא אין לך עבירות שבין אדם לחבירו גדולה מזה ואינו מתכפר עד שירצה חבירו וכל זמן שאין לו כפרה על גוף העבירה איך יבא לידי עוה"ב והנה בש"ד לא משכחת כלל ריצוי חבירו אשר כבר נהרג ונשפך דמו וגילוי עריות ג"כ כל אחד חטא לחבירו ואף שהיה בפתוי ורצון של שניהם בכל זאת מה מהני רצונם נגד החטא שהחטיא אותו לשמים וכיון שכל אחד גרם לחבירו רעה ואבדון אין לך חטא גדול נגד חבירו כחטא הזה וכינוי חבירו לא משכחת ג"כ דהא גם רצונם בשעת מעשה לא מהני ואיך היה מועיל הריצוי והמחילה אחר כן ואנו רואין דאם אחד נתרצה לחבירו שיהרגנו דלא יצא ההורג עדיין בזה מכלל שפיכות דמים ומה לי אם נתרצה שיהרוג זה גופו או שנתרצה שזה יאבד נשמתו ונפשו וכיון דשתי אלה המה עבירות שבין אדם לחבירו ושיתרצה אחד את חבירו ג"כ לא משכחת בהו הרי ממילא לא משכחת בהו כפרה ולפיכך שפיר אינם יכולים לבוא לידי עוה"ב דהא אין להם כפרה עדיין על גוף החטא אמנם עכו"ם אף שגדול עונו מאוד בכל זאת חטא שבין אדם למקום הוא ואף דמצינו דמנה המשנה שלשה מלכים שאין להם חלק לעוה"ב והיה בהם חטא דע"ז הלא היה בהם גם חטאים דבין אדם לחבירו דבאחאב היה בו חטא של שפיכות דמים שהרג כל נביאי ה' זולת אותן שהחביא עובדיהו וגם במנשה כתיב וגם דם נקי הרבה שפך מנשה וגו' ובירבעם אף שלא מצינו בו שפיכות דמים היה חטא והחטיא את הרבים דאין מספיקין בידו לעשות תשובה ואיך יבא לידי עוה"ב אבל עון עכו"ם גרידא לא מצאתי שום רמז שלא יועיל בו תשובה או שלא יהיה לו כפרה שלא יוכל בעבור זה לבא לעוה''ב. גם לה"ר לא ידעתי ולא ראיתי מקום נאמר בו שאין לו חלק לעוה"ב ויכול להיות דסמיך רבינו לזה מהא דקאמר שם הגמרא דכיון דסיפר לה"ר אין לו תקנה שכבר כרתו דוד שנאמר יכרת ה' כל שפתי חלקות ואפשר דלא כיון רבינו להשות את המספר לשון הרע ועכו"ם וג"ע וש"ד לענין שאין לו חלק לעוה"ב כמותם רק לענין חומר העון בלבד הוא שקול כנגד כולם דלה"ר גורם לצאת ממנו כל הפשעים והמרדים וכמו שאמרו בעכו"ם כתיב חטאה גדולה ובש"ד כתיב גדול עוני מנשוא ואלו בלה"ר כתיב לשון מדברת גדולות אבל לא לענין שאין לו חלק לעוה"ב דלפי מה שביארתי גם ג"ע וש"ד הא דאינם באים לעוה"ב לאו משום חומרא דידהו רק משום דלא משכחת בהו שיהיה להם כפרה על עונותם אבל בלה"ר אף דחמיר עונו בכל זאת אם לא הרע בלשונו הרע יש לו כפרה ובא לעוה"ב

הלכה שביעי הנוקם מחבירו עובר בלא תעשה שנאמר לא תקום ואעפ"י שאינו לוקה עליו דיעה רעה היא עד מאוד אלא ראוי לו לאדם להיות מעביר על מידותיו על כל דברי העולם שהכל אצל המבינים דברי הבל והבאי ואין כדאי לנקום עליהם כיצד היא הנקימה אמר לו השאילני קרדומך אמר לו איני משאילך כדרך שלא השאלתני ה"ז נוקם אלא כשיבא לשאול יתן לו בלב שלם ולא יגמול לו כאשר גמלו וכן כל כיוצא באלו: וכן אמר דוד בדיעותיו הטובות אם גמלתי שולמי רע ואחלצה צוררי ריקם ע"כ

הנה מצינו בגמרא בפ"ק דקדושין דף כ"ח דהקורא לחבירו רשע יורד עמו עד לחייו ופירש"י דאדלעיל מינה קאי דמעיקרא תני דהקורא לחבירו עבד יהיה בנידוי ממזר סופג את ארבעים אבל בקראו רשע אין ב"ד נזקקין לזה אבל הוא בעצמו מותר לשנאותו אף למעט פרנסתו ולירד לתוך אומנותו עכ"ל הרי אנו רואין דיש דברים אשר מותר לאדם לנטור שנאה ולנקום עליהם. הן אמת דבפרק א"נ הובא ג"כ בגמרא דף ע"א הא דיורד עמו לחייו וכתב רש"י גם שם כן דמותר לשנאותו ולמעט פרנסתו אבל סיים וז"ל וקשה בעיני שיתירו חכמים לישראל להנקם ולגמול רעה. הרי דבר זה אשר העירותי בו הרגיש בו גם רש"י ז"ל ואולם לא פי' לנו כוונה אחרת אשר היה לפי דעתו בהא דיורד עמו לחייו והראי' שהביא רש"י מהא דכתובות דעד י"ב שנה מתגלגל אדם עם בנו. מכאן ואילך יורד עמו לחייו אין מראה מקום זה מועיל לנו כלום לפרש לנו כוונת יורד עמו לחייו האמור כאן בקורא לחבירו רשע דשני מקומות אלה משונים וחלוקים זה מזה בתכונת ענינם דהתם בכתובות מורה תכונת הענין הכוונה לטובה דכל אדם רוצה בתקנות בנו ועכ"פ אינו דורש רעתו והכא הוא להיפך דעכ"פ בכל אופן מהות הענין בפ"ע מורה הכוונה לרעה ולא לטובה דודאי בשביל כך שקראו רשע לא יהיה זה עבור זאת דורש טובתו ועיין בתוס' שם בפרק א"נ מה שהביאו בשם רבי צדוק גאון והמה תמהו עליו ואולם הנ"ל בענין זה דבאמת לא מצינו אזהרה זו דלא תקום רק בצערא דממונא ובמניעות טובה וכמו שפירשו לנו חז"ל אמר לו השאלני קרדומך כו' ובפ"ב דיומא דף כ"ג הקשה הגמ' וצערא דגופא לא. והאמר רבא כל המעביר על מידותיו מעבירים לו על