יד המלך (לנדא) - א קמו

וגם תקנת קריאת מגילה והנראה לי לחדש בזה דהא דפריך הגמר' בנס אסתר דהלל נמי נימא אין הכונה דהיה להם לתקן תרויהו קריאת מגילה וגם הלל דדבר זה אינו עולה על הדעת כלל שיהיה החיוב על תרווייהו מגלה והלל דכיון דכל עיקר שירה בניסים האלה לא ידענו רק מק"ו מיציאת מצרים והרי גם ביציאת מצרים עצמו לא היה בו שניהם יחד דביום ראשון של פסח אנו מצינו בו חיוב אמירת הלל לדורות וכמו שהודו אז בהלל וקול תודה בשחיטת הפסח בעת צאתם ממצרים הרי לא אמרו אז שום שירה אחרת וביום שביעי של פסח כששוררו שירת הים לא אמרו אז הלל כלל וכמו דמצינו בפרק ערבי פסחים (דף קי"ז דאמר ר' אליעזר דהלל משה וישראל אמרו אבל ר' יהודא ור' אלעזר המודעי ור' אלעזר בן עזריה ור' עקיבא ור' יוסי הגלילי וחכמים כולם פליגי עליה דר' אליעזר וכל הני תנאי כולם סבירא להו דבעת עברו את הים לא אמרו משה וישראל הלל כלל ובאמת אנו רואין דגם באמירת הלל לדורות לא חשיב הגמרא באותו השמנה עשר יום. אשר גומרין בו הלל מדאורייתא רק יום ראשון של פסח לבד אבל שביעי לא ומשום דגם ביציאת מצרים לא אמרו הלל רק ביום הראשון בעת צאתם לבד. אבל בשביעי בעת עברם בים לא אמרו הלל רק שירת הים לבדה ואיך יהיה מקשה הגמרא על נס אסתר שיהיה בו חיוב תרויהו קריאת מגילה וגם אמירת הלל והלא לא יהיה עדיף מיציאת מצרים, אשר ממנו נלמד עיקר חיוב שירה גם אם היה כונת קושיות הגמרא דהיה להם לאנשי כנה"ג לתקן תרווייהו אמירת הלל וקריאת מגילה אם כן לא היה ר' נחמן משני מידי דקרייתה זו הלולא דאכתי קשה למה לא תקנו חיוב תרווייהו אלא ודאי דכונת קושיות הגמרא הוא. דכיון דהא דדרשו בנס אסתר ק"ו מיציאת מצרים דמעבדות לחירות אמרו שירה ממות לחיים לכ"ש הרי בודאי הק"ו זה. לא קאי על שירת הים דעל שעה ששוררו על הים אין שום מקום להק"ו דהא כשעברו בים היה גם אז הנס ממות לחיים ואין לך סכנות מות גדולה מזו בשעה שהלכו במצולות המון גלי הים והמים עומדים ממעל להם חומה מימינם ומשמאלם ואיך עביד הגמרא הק"ו מזה דלא היה רק מעבדות לחירות אלא ודאי דהק"ו קאי על אמירת ההלל שאמרו על שחיטת הפסח בעת צאתם ממצרים ואמירת הלל זה שפיר לא היה רק על צאתם מעבדות לחירות וע"ז פריך הגמרא אי הכי גם בנס אסתר הלל נמי נימא וכונת תיבת נמי אינו לנימרינהו לתרווייהו רק דהכונה הוא דכיון דמשירת הלל דביציאת מצרים יליף לה א"כ גם לענין זה יהיה שוה נס אסתר ליציאת מצרים דהלל נמי נימא ולא היה להם לתקן קריאות מגילה רק הלל לחודא כמו שהיה ממש בעת צאתם ממצרים ועל זה משני הגמרא. דבהכרח היו מוכרחים לתקן בנס אסתר קריאת מגילה דכיון דדרשו הק"ו מיציאת מצרים על עיקר חיוב שירה ואמירת הלל לא היה אפשר להם לתקן בנס זה דאין אומרים שירה על נס שבח"ל על כן היו מוכרחים לתקן בנס אסתר קריאת המגילה במקום שירה ור"ל תירץ דאף בלאו הא דר' יצחק דאין אומרים הלל על נס שבח"ל גם מבלעדי זאת אין חילוק בין אמירת הלל ובין קריאת המגילה דקריתה זו הלולא,. ואנן קיימינן כתירוץ הראשון של סתם גמרא דמחמת הא דר' יצחק היו מוכרחים לתקן קריאת המגילה בנס אסתר ולפי זה שפיר אין מקום להכרח זה של קריאת מגילה רק בנס אסתר דהיה נס שבח"ל ולא היה אפשר בו אמירת הלל משא"כ בנס חנוכה דהיה נס בא"י ואפשר בו אמירת הלל על כן היה יותר טוב להם לאנשי כנה"ג לתקן אמירת הלל מתקנת קריאת מגילה דאמירת הלל בודאי עדיף מקריאת מגילה דהוא ממש כמו ביציאת מצרים אשר הוא עיקר מקור של כל הני חיובי השירה הזאת אשר על הניסים האלה וכפום קושיות הגמרא בנס אסתר דהלל נמי נימא. ואי לאו דבנס אסתר אי אפשר בכך היו מתקנים. גם בנס אסתר אמירת הלל במקום תקנות קריאת מגילה וכמו בחנוכה פרק רביעי הלכה ט'. נר חנוכה שהדליק פרק רביעי ע חש"ו או עכו"ם לא עשו כלום עד שידליקנו מי שהוא חייב בהדלקה ע"כ

דין זה הוא ממסקנת הגמרא פרק במה מדליקין דהשתא דפשיט לן דהדלקה עושה מצוה אם הדליקו חרש שוטה וקטן לאו כלום הוא והנה בקריאת המגילה אנו קיימינן בשוטה וקטן שקראו השומע ממנו לא יצא וכן פסק רבינו לעיל פרק א' הלכה ב' ואולם בכל זאת לשון הגמרא בפ' במה מדליקין צריך עיון דהגמרא החליט גבי הדלקת נר חנוכה דהשתא דאמרינן דהדלקה עושה מצוה אם הדליקה חרש שוטה וקטן לא עשה כלום כאלו היה החלטה זו דברי הכל ולא היה שום פלוגתא בדבר זה והלא בקריאת מגילה פליג ר' יהודא וחכמים בדבר זה ור' יהודא מכשיר בקטן ובתוספת פרק הקורא עומד (דף כ"ה) ד"ה אבל כתבו הטעם דקטן יש לו לענין זה דין אשה דטף ונשים גם המה היו באותו נס וכמו כן בנס חנוכה היו גם הקטנים והנשים עמם בצרה, וא"כ לר' יהודא כמו דיוצא בקריאת מגילה של קטן כמו כן בנ"ח יוצא בהדלקה דקטן ואף דאין הלכה כר' יהודא ואנן קיימינן גם בקריאת מגילה כרבנן דאינו יוצא בקריאת קטן מ"מ כיון דיש עכ"פ פלוגתא דתנאי בדבר זה. גבי קריאת מגילה לא הוי להו להגמרא למינקט גם גבי נ"ח לישנא פסוקה וחלוטה כל כך דאם הדליקה קטן לא עשה כלום דהא עכ"פ לר"י יוצאין בהדלקת קטן הן אמת דדבר זה גופא צריך טעם דעל מה ולמה לא מצינו פלוגתא זו דר"י ורבנן גבי נ"ח כמו גבי קריאת מגילה ואפשר לומר דהא גופא לא פסיקא להו להני תנאי אם הדלקה עושה מצוה או הנחה עושה מצוה. וכיון דאם הנחה עושה מצוה יוצא לכ"ע בהדלקת קטן ע"כ לא נקטי פלוגתתם בנ"ח. אמנם זאת צ"ע דכיון דעכ"פ לר' יהודא אף אם הדלקה עושה מצוה יוצא בהדלקת קטן היה לו להגמרא לפרש. דהא דבהדלקת קטן לא עשה כלום היינו רק אליבא מה דקיימינן כרבנן בקריאת מגילה של קטן דלא יצא ומוכרחים אנו לומר דבנ"ח. לכ"ע קטן לאו בר חיובא ואף דגם בקטן שייך הסברא דאף הם היו באותו נס בכל זאת אין מקום כלל בנר חנוכה שיהיה חלות חיוב כזה על קטן דאיך יטילו חכמים חיוב מצוה כזאת על קטן אשר אי אפשר לקיימה עכ"פ בלתי איזה הוצאות ממון וקטן. לאו בר דמים הוא ומאין יהיה לו ממון לקטן לקיים מצוה זו דבאשה שפיר יש מקום לחייבה דאם היא פנויה הרי חל החיוב על עצמה כמו על איש ובנשואה הרי היא יוצאת ידי חובתה בהדלקת בעלה. ולמ"ד דנר לכל אחד הרי הבעל חייב בהספקת הדלקתה כמו דהוא חייב במזונותיה ושאר הכרחות הצטרכותיה (ועיין בהרא"ש ס"פ ואלו מגלחין דהוא מסופק אם אשה יוצאת בסעודת הבראה משל בעלה. ומשום דכיון דהוא חייב בכל הצטרכותיה הרי גם סעודה זו כשלה הוא) אבל בקטן על מי יהיה מוטל חיוב הוצאת ההדלקה. דאף בקטן שיש לו אב אין האב חייב מדינא במזונות בנו, רק דרך מוסר כופין אותו לזונו עד ששה שנים. ולכן דוקא בקריאת מגילה פליג ר' יהודא ומכשיר בקטן משום דבשמיעת הקריאה אין בו שום הוצאות ממון וגם קטן יכול להיות בכלל תקנות המצוה שהתקינו אנשי כנה"ג דגם הוא היה באותו נס ע"כ סבר ר' יהודא. דאף בקריאתו יכול להוציא גם גדולים י"ח אבל בנ"ח כיון דאין בתכונת חיוב זה כלל שיהיה בו מקום חלות על הקטן ובראשית תקנות החיוב. שתקנו לנו אנשי כנה"ג אף דגם קטן היה באותו נס. בכל זאת אין בו מקום כלל שיהיה בכלל התקנה על כן אם הדלקה עושה מצוה אף ר' יהודא מודה דאינו יוצא בהדלקת קטן וכפי הכלל המסור בידינו דכל שאינו בכלל החיוב אינו יכול להוציא אחרים ידי חובתן ולפיכך שפיר לא מצינו פלוגתא דר' יהודא ורבנן גבי נר חנוכה ושפיר החליט הגמרא דהשתא דאמרינן דהדלקה עושה מצוה אם הדליק חרש שוטה וקטן לכ"ע לאו כלום הוא: