יד המלך (לנדא) - א קכה

חמץ המשכון הזה לאחר פסח דכיון דהיה הברירה ביד העכו"ם לדחקו בפירעון קודם הפסח ולהחליט אז קודם הפסח בידו לכן אף שלא דחקו עד אחר הפסח ולא פרעו אז הוחלט החמץ למפרע ביד העכו"ם מעת ההלואה קודם הפסח בהמשך הזמן עד עת הדחק של הפירעון ואין ימי ההמשכה שבנתים הפסק דהא גם בכל רגע באותן ימי ההמשכה עצמן היה הברירה ביד העכו"ם להחליט החמץ בידו באם היה רוצה ולכן כשרוצה בכך לבסוף והוא התנה בתנאי דמעכשיו דרצונו יהיה מהני למפרע. אזי בכל רגע ורגע שמעת ההלואה עד דחק הפירעון הוי כאלו היה רוצה אז לדחוק בפירעון ולהחליט אז החמץ בידו ודומה למקדש אשה ע"מ שתתני לי מאתים זוז דאם נתנה מקודשת למפרע אף על ימים שבנתים ואם בתוך כך פשטה ידה וקבלה קידושין מאחר אינה מקודשת

ודע כי ביאור סברתי זאת שביארתי זה הוא החילוק הכללי בין תנאי התלוי במעשה ובין תנאי התלוי בזמן דבתנאי דמעכשיו התלוי בזמן אנו קיימינן דאם פשטה ידה בנתים וקיבלה קידושין מאחרים אפילו הן מאה צריכה גט מכולן ובתנאי התלוי במעשה. אם פשטה ידה בנתים וקיבלה קידושין מאחר אין הקידושין השניים חלין כלל אמנם תוכן הענין הוא דהלא באמת אנו רואין דכל תנאי דמעכשיו יש כח לקיום התנאי לפעול על המעשה למפרע עכ"פ על ההתחלה ומשום דהוי כמו אם נתרצו הצדדין לגמור המעשה תיכף בעת התחלה והרי אנו רואין דהענין תלוי ברצון הצדדים ולפיכך בתנאי התלוי במעשה דבכל המשך הזמן שבנתים היה ביד הצדדים הברירה בכל רגע ורגע לקיים התנאי ולגמור המעשה ולכן כל אימת שנתרצו בקיום התנאי פועל הקיום התנאי למפרע על כל רגע ורגע של המשכת הזמן שבנתים והוי כמו אם נתרצו בכל רגע ורגע לקיים התנאי והלכך גם חלות הקידושין נגמרו ג"כ למפרע על כל רגע ורגע וממילא אם פשטה ידה בנתים וקבלה קידושין מאחר אין קידושי השני חלין כלל במקום קידושי הראשון משא"כ בתנאי התלוי בזמן דבכל הזמן שבנתים בשום אופן אין הכח ביד הצדדים לקיים תנאי כזה בתוך הזמן הנועד להם דאין בידם לקרב יום המוגבל להם בשעת התנאי אף רגע אחת קודם בואו ולכן אף כשבא יום הקצוב להתנאי ונגמר המעשה למפרע אין כח בפעולות למפרע זאת לפעול רק על רגע של התחלת הענין דהיינו הרגע שנעשה המעשה על תנאי כך וכך ביניהם דברגע זו היה ביד הצדדים לגמור המעשה תיכף ושלא להתנות שום תנאי כלל רק שרצונם היה בהתנאות התנאי לכן כשנתקיים התנאי ונתמלא רצון הצדדים בזה שפיר יש כח בקיום התנאי לפעול על אותו רגע של התחלת הענין דהוי כמו אם היו נתרצו הצדדים ככה באותו רגע משא"כ על הזמן שבנתים שאחר התחלות התנאי עד יום קיומו אין בידינו לומר דכאשר הגיע הזמן ונתקיים התנאי יהיה פועל על זמן ההמשכה שבנתים ויהיו כמו אם נתרצו הצדדין בכך בכל רגע ורגע על ימי ההמשכה אלה דמה מהני רצון הצדדים בזה הלא אין הדבר הזה תלוי ביד הצדדים דבהכרח צריכין להמתין. עד רגע של יום המוגבל להם כפי התנאי ואף אם יתרצו הצדדים למחול ולבטל התנאי בתוך הזמן. עכ"פ אין ביטול זה מיקרי קיום התנאי שיהיה בידינו לומר דהוי כמו אם נתרצו לקיים התנאי תוך הזמן ועכ"פ קיום התנאי בתוך הזמן לא יצויר בזה בשום אופן ובפרט דלפי מה שפסק רבינו בהלכות גירושין פרק ט' הלכה א' דבתנאי דמעכשיו אין ביד הצדדים לבטל התנאי ולא להוסיף עליו וכן הסכמות רוב הפוסקים ולפי זה גם ביטול התנאי אינו בידם

שוב מצאתי גם בתוספות ר"פ המפקיד (דף ל"ד) בד"ה א"כ שכתבו ג"כ דכל מעכשיו אף דהקנין נגמר למפרע בכל זאת גמר הקנין הוא רק בתכליתו ואין הקנין נמשך למפרע מראשיתו לתכליתו בלי הפסק והביא ראיה ג"כ מהא דפרק האומר בקידושין מעכשיו דאפילו הם מאה קידושי כולם תופסים בה רק דבקנין ממון לא מצינו נ"מ בזה דבכל אופן קנויה הכל להקונה ואף דבימים שבנתים קודם גמר התנאי היה שייך הדבר הנקנה להמקנה בכל זאת בכלות הזמן עכ"פ נקנה הכל אז להקונה דהא על דעת כן הקנה לו שבכלות הזמן יהיה הכל שייך למפרע להקונה וכמו אם הקנה המפקיד פרה המופקדת להנפקד דלכשתגנב ותרצה ותשלימיני תהיה הפרה קנויה לך מעכשיו דאף דהגיזה והולדות הנתוספים בהפרה בנתים המה שייכים להמפקיד כל עוד שלא נגנבה והקניה זו סותרת ומדחה לשעתו הקניה של הנפקד הלא גם הפרה בעצמה שייך ג"כ עד שעת הגנבה להמפקיד וכמו שהקנה המפקיד גוף הפרה להנפקד שיקנה אותה סמוך לגנבה למפרע כמו כן הקנה בקנין זה גם הגיזה והולדות שיתוסף עד אז בהפרה והיה שייכים לו עד שעת הגנבה שיהיו קנוים להנפקד ג"כ סמוך לגנבה למפרע ואף דהגיזה והולדות אינם אז בעולם בכל זאת כיון דאמר מעכשיו הוי כמו דקל לפירותיו משא"כ באיסור קידושין כיון דתוך שלשים. עכ"פ כשחלין קידושי השניים חל פעם איסור א"א של אותן קידושין ואף בהגיע שלשים הגם דאז בא חלות קידושין הראשונים למפרע המתנגדים לקידושין השנים בכל זאת שוב אין בכחם להפקיע האיסור א"א מהשני אשר חל פעם. דכל איסור קידושין לא פקע בשום דבר רק בגט או במיתת האיש המקדש וכמו כן הוא בכל עניני מעכשיו אשר היה חל איזה איסור בנתים. על דבר הנקנה קודם שנגמר הקנין למפרע אף שאם היה חל הקנין תיכף מראשיתו קודם חלות האיסור לא היה הקנין נותן מקום להאיסור לחול בכל זאת בקנין מעכשיו אף דבכל מעכשיו נגמר הקנין למפרע מ"מ כיון שחלות האיסור הוא קודם גמר הקנין תו אין בכח הקנין למפרע להפקיע את האיסור אשר קדמו קודם הגמר וכמו שביארתי

הלכה ג' עכו"ם שהפקיד חמצו אצל ישראל אם קיבל עליו ישראל אחריות שאם אבד או נגנב ישלם לו דמיו הרי זה חייב לבערו דהואיל וקיבל עליו אחריות הרי הוא נעשה כשלו ואם לא קיבל עליו אחריות מותר לקיימו אצלו ע"כ

זה הוא מפ"ק דפסחים (דף ה) דמקשה שם הגמרא אהא דיכול יטמין ויקבל פקדונות מן הנכרים והא אמרת שלך אי אתה רואה אבל אתה רואה של אחרים ושל גבוה ומשני הא דקיבל עליו אחרות והא דלא קיבל עליו אחריות והנה ענין זה צריך חקירה ודעת דמפני מה בהיתר פקדונות דהיינו בלא קיבל עליו אחריות נאמר שלך אי אתה רואה אבל אתה רואה של אחרים ושל גבוה ובאיסור קבלת פקדונות היינו בקיבל עליו אחריות אמרו יכול יטמין ויקבל פקדונות מן הנכרים ת"ל לא ימצא הרי לא אמרו אזהרת האיסור רק בנכרים לבד אבל לא בהקדש גם רבינו כשהביא דינים אלו הביא לעיל בהלכה א' בהיתר קבלות פקדונות יכול יהיה חייב לבער חמץ של עכו"ם או של הקדש ת"ל לא יראה לך שלך אי אתה רואה אבל אתה רואה של אחרים ושל גבוה וכאן בהלכה ג' כשהביא איסור קבלות פקדונות לא הביא רק עכו"ם לבד גם הרי"ף והרא"ש והטור והסמ"ג כולה הביאו הלכה זו כאמור בגמרא ובודאי טעמא רבה אית בזה והנראה לפע"ד דהנה אנו רואין שם בסוגיא פ''ק דפסחים במימרא דרבא לבני מחוזאי דאמר להו בעורו חמירא. דבני חילא מביתוכי כיון דאלו מיגנב או מיתביד בעיתין לשלומי כדלכון דמיא והנה רבותינו הראשונים נחלקו במהות אחריות הזאת דאיזה אחריות משוה החמץ כשלו אמנם עכ"פ עינינו הרואות דהמקור של האחריות הנאמר בגמרא בענין זה לא נאמר רק דאילו מגנב או מיתביד דהוא אחריות דגנבה או אבדה ובזה נחלקו רבותינו אם לא קיבל עליו רק אחריות דגנבה ואבדה בפשיעה אם גם זה משוה החמץ כשלו והנה כונת הגמרא הוא דרק אחריות של גניבה ואבדה משוה החמץ לענין זה כשלו שיהיה עובר עליו בב"י ומשום דכיון דאם נגנב או נאבד הפקדון והנפקד היה צריך לשלם עבורו הרי ממילא אם נמצא אז הפקדון יהיה שייך להשומר ולכן אף אם עדיין לא נמצא כל היכי דאיתא ברשותא דשומר קאי וכיון דע"י אחריות של הגנבה ואבדה יוכל להיות דע"י כך יהיה שייך גוף הפקדון כשהוא בעינא להשומר על כן אף אם לא נגנב כלל והפקדון מונח בעין ביד השומר הוא לענין זה כשלו שיהיה השומר עובר עליו בבל יראה והשומר מחויב לבער וכן מורה בעליל לשון הגמרא דאמר להו רבא לבני מחוזא דכיון דאלו מגנב או מיתבד ברשותייכו קיימי ובעיתי לשלומי כדלכון דמיא הרי ביאר רבא דעתו בפירוש דבשביל אופן של חיוב התשלומין לבד לא היה סומך א"ע להשות בשביל כך את החמץ כשעדיין לא נאבד להיות כשלהם שיהיה עובר עליו בב"י רק דבשביל דאופן התשלומין יהיה משוה החמץ. שיהיה אז ברשותם לכן כיון שיש אופן בהחמץ הזה שיחול רשותם עליו לכן אף כשעדיין לא בא האופן הזה הוי לענין זה החמץ כאלו היה ברשותם שיהיו עוברים עליו בב"י והנה אופן זה של חלות רשות הנפקד אינו רק במיגנב או מיתביד דגוף הגנבה או האבידה בכל מקום שהוא הרי הוא עכ"פ בעין ושפיר שייך עליה חלות רשות הנפקד משא"כ באם לא היה השומר מקבל עליו רק אחריות שרפה או אחריות אחרת כדומה באופן שהפקדון יהיה כלה ונכרת מן העולם לא היה בכח אחריות כזה להשות את הפקדון כשל השומר לענין זה דהשומר יעבור עליו בב"י דהא אין מקום לאו דב"י רק כשהחמץ הוא בעין וכ"ז שהחמץ בעין הרי הוא שייך להמפקיד ואף דהנפקד