יד שלמה )רמב"ם( נו

נמצא שאין האיסור שייך לקנין ודוק היטב, ועוד יש לומר בהמתיק יותר די"ל דלא אמרינן כללא דכל מילתא דא"ר וכו' רק באם נאמר דלא מהני נמצא שלא יעשה האיסור והתורה רצתה שהדבר הזה לא יעשה, אמנם בעבד כנ"ל דגם אם נאמר דלא מהני ג"כ יוכל האיסור להתהוות בעולם וכנ"ל דיוכל לעבוד אצלו בלי קנין לא אמרינן דלא מהני ודוק היטב, ובזה יש ליישב ג"כ מה דהקשו האחרונים ז"ל בשיחרור נימא דלא מהני דיש איסור דלעולם בהם תעבודו, ולפמ"ש לק"מ דמאחר דעיקר העבירה הוא שאינו עובר אצלו והוא מניעת העבדות א"כ אין זה עסק לשיחרור דגם לולי השיחרור יוכל להיות מניעת העבדות ואין זה עסק להקנאת השיחרור ודוק היטב

והנה יש לחקור בשוגג אי אמרינן ג"כ כל מילתא דא"ר לא תעביד אי עביד לא מהני די"ל דרק במזיד אמרו חכמים דלא מהני לא בשוגג וצ"ע ואם נאמר כן יש ליישב מאי דקשיא להו לרבוותא ז"ל מיבמות דף כ' וכולן אם בעלו קנו והקשו נימא אי עביד לא מהני, ולהנ"ל י"ל דבשוגג איירי דביבום מהני שוגג ודוק היטב, אך בלא"ה נראה ליישב קושי' הנ"ל מיבמות בתרי אפי חדא נראה דביבום לא שייך כלל מילתא דאי עביד לא מהני לפמ"ש התוס' בתמורה דף ד' ע"ב ד"ה ור"י וז"ל וקשה צורם אזן בכור ליתסר ופשיטא לן דאינו אסור אלא מטעם קנס, וי"ל דלא גרע מאילו נפל בו מום מעצמו יעו"ש, ומעתה ביבום דמהני אפילו ממילא כמו שמפורש ר"פ הבא על יבמתו א"כ לא גרע ע"י איסור מאילו נעשה מעשה היבום ממילא ולזה לא קפדינן כלל ביבום על אי עביד לא מהני ודוק היטב, ועוד נראה לפמ"ש הרשב"א בקידושין פרק האומר בהא דקאמר הש"ס דילמא הא לכתחילה והא דיעבד וכו' והקשה הא קי"ל אי עביד לא מהני וכתב כיון דגלי לן קרא דחלולין הוא עושה ואין עושה ממזרים וחזינן דבקידושין לא אמרינן אי עביד לא מהני ה"ה בכ"מ בקידושין יעו"ש, וכעין שכתבו התוס' בתמורה לענין גט דאיתקש גירושין למיתה יעו"ש, ומעתה ה"נ ביבום שם קידושין עלה לומר דלא אמרינן ביה כל מילתא דא"ר לא תעביד אי עביד לא מהני ודוק היטב, ויש להביא ראי' לדברי הרשב"א הללו דבקידושין לא אמרינן אי עביד לא מהני ממה דהוי קשה לי בהא דקידושין דף ו' ע"ב דגרסינן אמר אביי המקדש במלוה אינה מקודשת בהנאת מלוה מקודשת ואסור לעשות כן מפני הערמת רבית וקשה נימא כל מילתא דא"ר לא תעביד אי עביד לא מהני ולא תהי' מקודשת ואף דלא נעלם ממני דאביי לשיטתו דסובר אי עביד מהני, אכתי יקשה לפסק הלכה דקיי"ל בסי' כ"ח כן, וע"כ כדברי הרשב"א דבקידושין ליכא להאי כללא דאי עביד לא מהני ודוק, ולפמ"ש לעיל דבשוגג י"ל דאי עביד מהני לפ"ז י"ל דבשוגג איירי וניחא וכנ"ל, אך בלא"ה. א"ש ע"פ סברת הט"ז באם הדבר בעצם אינו איסור רק דבר אחר גרם כמו מכירה בשבת דהמכירה בעצם אינו איסור רק דהיום גורם ליתא לכללא דרבא א"כ א"ש דגם הכא הקדושין ג"כ בעצם אינו איסור ודוק, ואתי שפיר ג"כ ההוא דקידושין דף נ"ב בקידשה בפירות שביעית מקודשת וכו' ופי' בתוס' דהאיסור לאכלה ולא לסחורה יעו"ש וקשה נימא אי עביד לא מהני וע"כ כנ"ל, או דבקידושין ליתא להאי כללא לרשב"א או כסברת הט"ז או דבשוגג איירי ודוק, עוד נראה דלא אמרינן כלל הנ"ל דרבא אי עביד לא מהני רק באיסור לאו לא באיסור עשה ולאכלה ולא לסחורה איסור עשה הוא ודוק, ויש ליישב הרבה קושי' בזה, עוד י"ל עפ"י דברי הפרי מגדים שהבאתי לעיל דבאם הדבר נוגע לאחרים י"ל דמהני א"כ הכא דנוגע לדידה מקודשת ומעתה י"ל דבפירות שביעית עיקר האיסור שלא יעשה בה סחורה הוא על המוכר ודוק, ובזה יש ליישב ג"כ הקושיא הנ"ל מהערמת רבית עפ"י דעת הנמוקי יוסף הובא בח"מ סי' ל"ד דאין על הלוה האיסור באבק רבית יעו"ש, א"כ שפיר היא לא עבדה איסורא וי"ל כסברת פרי מגדים הנ"ל, אך דברבית אכתי החזרה הוא תיקון על העבירה וכבר כתבנו לעיל דרק באם לא יתוקן האיסור קאמר הפ"מ כנ"ל ודוק היטב

ודע שנלענ"ד להמציא כלל מחודש בזה דמאי דאמרינן אי עביד לא מהני זהו בדבר קנין אבל בדבר סילוק כ"ע מודו דמהני והוא לפמ"ש במקום אחר דמה דאמרינן דקנין צריך כוונה זהו בקנין ולזה בעודר בנכסי הגר וכסבר דשלו הן דלא קנה כמבואר בפרק הבא על יבמתו אבל בסילוק לא בעי כוונה ומעתה נמצא לפמ"ש התוס' הבאתי דבריהם לעיל שכתבו לזה בצורם אזן בכור לא אמרינן אי עביד לא מהני משום דלא גרע מנפל בו מום מעצמו יעו"ש, מעתה י"ל גם בסילוק כיון דלא בעי כוונה הוא כמו ממילא וי"ל כסברת התוס' בצורם אזן בכור ודוק היטב, שוב פקחתי עיני וראיתי דבר נפלא בזה והוא דבמרדכי במס' שבועות בההוא דנשבע שלא ימכור כתב שם ג"כ נשבע שלא ימחול חובו דבאם עבר אמרינן אי עביד לא מהני ובי"ד סי' ר"ל בהגה"ה הובא ההוא דנשבע שלא ימחול וההיא דנשבע שלא ימכור הושמט שם והדבר צריך טעם למה לא הביא הרמ"א ז"ל וצ"ע, אך לפמ"ש מבואר הדבר דהנה נודע דעת כמה פוסקים דס"ל דמחילה מתורת סילוק הוא וא"כ לא שייך כלל ההוא דאי עביד לא מהני, יצא לנו לפי דברינו עוד מילתא חדתא במה דנסתפק הפ"ח א"ח אי רשאי להפקיר בי"ט ודוק היטב.