יד שלמה )רמב"ם( נא

רק בשבועת מודה במקצת ולא קשיא להו משבועת ע"א מבואר מדבריהם דבשבועת ע"א לא' שייך כלל ענין הנ"ל וטעמא דמילתא צ"ל לענ"ד דשבועה דע"א עיקרו רק להכחיש העד ולא הוי בגדר אין נשבעין וכו' דעיקר השבועה לגרע עדותו של העד וממילא שום נאמן מטעם כופר הכל ולאו על עצם החיוב נשבע, והנראה לומר בפשיטות דבר חדש דמה דלא מהני מחילה בקטן זהו. נגד הקנין החיוב אבל בשעבוד י"ל דמהני גם מחילה דקטן, וראי' לזה דקיל שיעבוד מקנין חדא ממה דאקני משתעבד ולא מיקני ומעתה ק"ו הדברים כיון דקנין חמור מסילוק דסילוק מהני בדבר שלב"ל ולא קנין ומ"מ מועיל דאקני לענין שיעבוד כ"ש לענין מחילה שהוא ענין סילוק כ"ש דמהני סילוק לענין שיעבוד וגם בקטן מועיל מחילה ודוק היטב, ובזה א"ש מה דקשה קצת בלא"ה על תירוצם דאיירי במחל לו השיעבוד יעו"ש. לפמ"ש הר"ן דמחילה לא מהני בדבר שלב"ל א"כ אכתי קשה כיון דאקני משתעבד אכתי הוי בגדר אין נשבעין על כפירת שיעבוד קרקעות ולדאקני דהוי דשלב"ל לא מהני מחילה ולהנ"ל א"ש דנגד שיעבוד מועיל מחילה גם בדבר שלב"ל ודוק היטב [ונכון ג"כ מה דמבואר בקידושין דף ט"ו עבד עברי גופו קנוי והרב שמחל על גרעונו אין גרעונו מחול וא"כ לדעת ר"ת דשני שיעבודים יש שיעבוד הגוף ושיעבוד נכסי קשה איך יועיל מחילה על שיעבוד הגוף לרבא ולהנ"ל נכון דרק בקנין הגוף לא מהני מחילה לא נגד שיעבוד הגוף ודוק בכל זה] ובזה א"ש ג"כ מ"ש התוס' בכתובות דף פ"ו ד"ה תיזל וכו' דקטנה היתה וכו' וקשה בקטן לא שייך מחילה אך לפמ"ש אתי שפיר דבשיעבוד מועיל גם מחילה דקטן, עוד נראה לפמ"ש המשנה למלך פ"ד מאישות בקטן שהתנה שיחולו הקידושין לכשיגדל דמהני ולא הוי דשלב"ל דזמן ממילא קא אתי יעו"ש, ומעתה י"ל בקטן שמוחל לכשיגדיל אפשר דמהני גם בקטן אך אכתי לא יועיל לנו כאן ועוד נראה לפמ"ש הש"ך חו"מ דבמכירה לא אמרינן שעבודא דאורייתא כמו כן י"ל לענ"ד בשכירות דג"כ שיעבודא לאו דאורייתא ולא הוי שיעבוד קרקע וצ"ע

והנראה עוד דדבר זה דאי בשכירות שייך ש"ד תלי' במ"ש הפוסקים אי שייך שעבודא דר"נ בשכירות עיין תוס' קדושין דף ט"ו ע"א ד"ה ואידך בשם הר' נתנאל וצ"ע דכבר כתבנו במק"א דהא בהא תלי' שיעבודא דר"נ בשיעבודא דאורייתא ודוק וצ"ע, אך דיש לעיין לפמ"ש הר"ן פרק השולח דבמשכון לא מהני מחילה א"כ ליכא למימר כמ"ש לעיל לחלק בין שיעבוד לקנין דגם במשכון אין לו רק שיעבוד לא קנין דמטעם זה כתב בנמ"י פ"ק דמציעא דמשכון לא הוי הילך ולמד ממנה אין כאן משכון אין כאן, [ודברי נ"י נעלמו מעיני הגאון פ"י פרק השולח שכתב דלזה בעי לדר' יצחק דלולי כן לא הי' מהני קנין במשכון דלא מהני משיכה רק בקנין לא בשיעבוד יעו"ש], ולכן העיקר לחלק בין ההוא דקידושין דף ט"ו דעבד עברי גופו קנוי לפמ"ש הרמב"ן הובא ברשב"א וריטב"א שם דשני קנינים יש בעבד א' קנין ממון שהוא עבדות וגם קנין איסור שמותר בשפחה. וזהו קרוי קנין הגוף יעו"ש ודוק וא"ש דברי ר"ת דיש שיעבוד הגוף למלוה ומ"מ מהני מחילה דבממון מהני' מחילה גם לשיעבוד ועריטב"א קידושין שם וז"ל ואגב אורחין שמעינן מהכא דמחילה א"צ קנין מיהו כשיש בה קנין הגוף במלוה על המשכון לא סגי ליה במחילה כדכתיבנא לעיל עכ"ל ובאמת יש לעיין לפמ"ש הר"ן פרק הכותב דשטר משכון הוא אצל מלוה א"כ איך מהני מחילה על מלוה בשטר דשטר משכון הוא ובמשכון לא מהני מחילה לדברי הר"ן הנ"ל וצריך לחלק בין משכון דשטר לשאר משכון דשטר לאו משכון ממש קאמר רק כמו משכון וצ"ע ודוק היטב

שם הל"ב כתב דאם נתן הגזבר מעות של הקדש על פירות והוקר השער קנה הגזבר מד"ת ואם הוזל יכול הגזבר לחזור שלא יהא כח הדיוט חמור מהקדש והנה כבר תמהו עליו רבותינו הראשונים ז"ל דהא בהדיא קאמר בקידושין דף כ"ח אטו הדיוט לאו במי שפרע קאי יעו"ש והנראה ליישב בפשיטות דכוונת הרמב"ם ז"ל הוא דודאי כיון דמעות של הקדש הוא והוא מעות אחרים והנה בשליח כבר כתבו הרשב"א ושאר פוסקים דלא שייך במי שפרע יעו"ש בחי' רשב"א באריכות ומעתה שפיר כיון דכתב הרשב"א ז"ל בלא"ה דבהקדש לא שייך במי שפרע אך כיון שהוא מדה מגונה אצל הדיוטות לא נאותה להקדש יעו"ש, א"כ כך הוא כוונת הרמב"ם ז"ל כיון דאצל אחרים היינו הדיוטות כה"ג אצל אחרים לא שייך מי שפרע א"כ לאו כח הדיוט חמור מהקדש וכיון דלא אמרינן דלא נאותה הוא להקדש משום דמדה מגונה הוא אצל הדיוטות דבכה"ג שהוא מעות אחרים גם בהדיוטות לא שייך במי שפרע שפיר אמרינן לא יהי' כח הדיוט חמור מהקדש כנלענ"ד ודוק היטב

ברמב"ם פ"א מהלכות עבדים הלכה א' פסק דאסור לאדם למכור עצמו לעבד יעו"ש, והנה יש לחקור לשיטת התוס' כתובות דף ס"ג דאדם צריך להשכיר עצמו לשלם חובו יש לחקור אי רשאי למכור עצמו לעבד