יד שלמה )רמב"ם( נ

בתוס' ערכין דף נ"ג ע"ב ד"ה משום דר"א וספק ביד המלוה אם הלוה אין לו כ"א מטלטלין דהיינו קדושת דמים והקדישו הלוה אם יחול הקדש וכו' לפי שאין שיעבוד המלוה על מטלטלין אבל הקדש ספק הוא יעו"ש ודוק היטב

שם הלכה ד' פסק דאין קרקע נקנית בפחות מש"פ יעו"ש וכ"ה בש"ע חו"מ סי' ק"צ יעו"ש ועיין בסמ"ע שם שכתב דהיינו תורת שיווי דתורת קנין לא כיון דנלמד משדה עפרון והתם דמי שיווי הוי יעו"ש, והנה כל משכיל ישתומם על דבריו דמעולם לא נלמד קנין כסף מעפרון רק משדות בכסף וכו' כמבואר קידושין דף כ"ו יעו"ש ועוד ראיתי בט"ז שהקשה מאשה דנקנית בכסף אף דהוי דרך קנין יעו"ש, ובאמת גם אני קודם ראיתי דבריו הרגשתי בזה ואמרתי לפמ"ש התוס' קידושין דף ג' ע"ב ד"ה ואשה דלא נלמד קיחה קיחה רק דקיחה הוי בכסף יעו"ש, אך כבר כתבנו בחידושינו לקידושין בכמה דוכתי דהתוס' סתרי אהדדי בזה בכמה דוכתי יעו"ש, והנה בעיקר קושי' הט"ז אלמלא דמסתפינא לחדש דבר מדעתי הייתי אומר להצדיק דברי הסמ"ע שגם באשה הכסף הוא מתורת שיווי רק דכשם שכתב הסמ"ע באם נתן פרוטה והשאר זקפן עליו במלוה דמהני מתורת שיווי יעו"ש כמו כן י"ל דהפרוטה שנותן לאשה הוי דרך שיווי והתחייבות הבעל לאשתו מדין תנאי כתובה זהו כמו בשדה שזקפן עליו במלוה וה"נ הך ההתחייבות ותנאי כתובה זהו השיווי וזקפן עליו במלוה וא"כ הוי באשה ג"כ מתורת שיווי ובזה הי' נלענ"ד לפרש ג"כ דברי הסמ"ע בכללות גם מקושיא הראשונה שהקשיתי עליו, ונראה דמ"ש דילפינן משדה עפרון הכוונה באשה והוא מתורת שיווי וכמו שכתבנו ולזה כיון דמצינו קנין כסף רק בשיווי ה"נ בשיווי הוא כנלענ"ד לפרש דבריו שלא יהא מוקשה כ"כ, ובאמת לענ"ד יש להביא ראי' ברורה לדבריו דהנה בקידושין דף ב' בש"א בדינר ובשוה דינר ובה"א בפרוטה ובש"פ ובש"ס שם דף י"א מפרש טעמא דב"ש דכל כסף האמור בתורה כסף צורי יעו"ש וקשיא טובא לפ"ז מאי הוא דפליגי בקידושין לפלוגי בקרקע דתנן נכסים שיש להם אחריות נקנין בכסף הוי להו לפלוגי לב"ש בדינר ולב"ה בפרוטה. ולזאת מוכרח כדברי הסמ"ע דבשדה מתורת שיווי הוא ולא שייך פלוגתייהו כלל בקרקע דכמה דשוה כך הוא הקנין וזו ראי' עצומה לדבריו אך לפ"ז צ"ל כתירוץ הראשון שכתבנו ליישב קושי' הט"ז מאשה אך מ"מ מה אעשה דמשמעות לשון הש"ס והפוסקים לא משמע כן, דהנה בש"ס קידושין דף י"ג דקאמר כשם שאין אשה נקנית בפחות מש"פ כך אין קרקע נקנית בפחות מש"פ משמע דבעי לדמות לענין כמות שיעור הכסף דהוא כמו אשה ולפ"ז יש ליישב קושי' התוס' ד"ה כשם שהקשו דאיפכא הול"ל כיון דקנין אשה לא ידעינן רק משדה ולפמ"ש ניחא דבא לדמות קנין כסף וכמות הכסף לאשה דהוא מתורת קנין ולא מתורת שיווי כנלענ"ד בזה ודוק היטב

ובעיקר דבעי ש"פ כתבו התוס' שם דף ג' ד"ה ואשה כיון דכתיב כסף ובפחות מש"פ לא מקרי כסף ובאמת לענ"ד יש לדקדק בדבריהם דהרי זה בעפרון כתיב ובעכו"ם גם בפחות מש"פ דין ממון יש וכסף מקרי גם פחות מש"פ כמבואר בע"ז דעכו"ם נהרג אפחות מש"פ יעו"ש וצ"ל דכוונת התוס' כיון דילפינן קיחה דהוא בכסף ע"כ הך קיחה בש"פ הוא דאל"כ' לא' מקרי כסף, ובזה נראה ליישב מה שהקשו התוס' שם דף כ"ו ד"ה א"ק שדות בכסף יקנו שהקשו דלא יליף משדה עפרון ולפמ"ש אתי שפיר דאי הוי יליף מהתם ה"א כמו התם דין כסף הוא בפחות מש"פ דבפחות מש"פ בעכו"ם דין ממון יש לו כמו כן הכא בפחות מש"פ לזה יליף מדכתיב שדות בכסף יקנו ופחות מש"פ לא מקרי כסף וזה נכון ודוק היטב

ברמב"ם פ"ט מהלכות מכירה פסק דקטן לאו בר מחילה הוא יעו"ש והנה דבר זה מבואר בכמה דוכתי בש"ס יעו"ש והנה ראיתי לעיין לפ"ז קשה טובא על מ"ש התוס' ר"פ בסו"מ איך שייך שבועה בקטן ותירצו ע"י ע"א יעו"ש וקשה טובא בלא"ה למה שהקשו התוס' בכמה דוכתי למ"ד ש"ד איך משכחת שבועה דאין נשבעין על כפירת שיעבוד קרקעות ותירצו במחל השיעבוד יעו"ש ובקטן לא שייך מחילה והדרא הקושיא לדוכתה אך באמת דלמה דמשמע בתוס' ריש ב"מ נראה מבואר דעיקר קושייתם