יד שלמה )רמב"ם( לב

דהתם לא ילפינן אלא שהמעשה יכול לעשות ע"י שליח אבל תנאי אין לחוש אי לא יוכל לעשות ע"י שליח או אינו יכול לעשות כלל עכ"ד יעו"ש, והנה דבריהם תמוהים לכאורה דא"כ דלא קפדינן רק על המעשה אבל התנאי אין לחוש א"כ גם במתנה עמ"ש בתורה ג"כ נימא דמהני התנאי לדידי' ומדפליגי בע"מ שתעלי לרקיע ולא במתנה עמ"ש בתורה וגם בשום דוכתא לא מצינו פלוגתא בזה א"כ משמע דמקודשת לכ"ע ולית חולק בזה ובאמת להתוס' מצינו פלוגתא גם בזה ולכן נראה מוכרח בזה דהתוס' ס"ל בכאן כשיטת הרמב"ן ז"ל פרק י"נ בטעמא דמתנה עמ"ש בתורה דתנאו בטל הוא משום דהוי כמפליג בדברים יעו"ש ומעתה לזה שפיר עיקר פלוגתייהו במפליג בדברים אך אכתי קשיא קושית התוס' הנ"ל לשיטתם שם פרק אע"פ דמדלא תירצו תירוץ זה דהוי כמפליג בדברים משמע דלא ס"ל הא וא"כ אי אפשר לומר כתירוצם כאן דלא קפדינן על התנאי דאי אפשר לקיימו או לא רק על המעשה דהרי במתנה עמ"ש בתורה לכ"ע תנאי בטל ובאי אפשר לקיימו פליגי א"כ כיון שכתבנו דלית להו סברת התוס' והרמב"ן משום מפליג בדברים א"כ ליתא למה שתירצנו א"כ הדרא קושי' התוס' הנ"ל לדוכתא, גם יש לתמוה בדברי הרמב"ם ז"ל הלכה י"ד שכתב וז"ל יש מקצת גאונים אחרונים שאמרו שא"צ אדם לכפול תנאו אלא בגיטין וקידושין וכו' ואין ראוי לסמוך על דבר זה מפני שלא למדו כפילת התנאי עם שאר הד' דברים וכו' יעו"ש הרי דכתב להדיא דגם תנאי שאי אפשר לקיימו למדו מתנאי ב"ג וב"ר הרי דתופס דגם על תנאי גמרינן מתנאי ב"ג וב"ר ולא כמ"ש התוס' דרק על המעשה גמרינן ולא על התנאי רק דסובר דגם על תנאי גמרינן ומעתה הדרא קושית התוס' לדוכתה ואין לומר דלא כתבו התוס' כן רק ליישב דברי הסובר דתנאי קיים משא"כ לאידך דסבר דתנאי בטל לית לן זה רק באמת גמרינן מתנאי ב"ג וב"ר וא"כ דברי הרמב"ם נכונים למאן דקיי"ל כוותי' דז"א דכבר הוכחנו במקום אחר באריכות מדברי הרמב"ם דרק על המעשה קפדינן גם לדידן יעו"ש

אשר על כן הנראה לענ"ד ברור באמת ובתמים בדעת הרמב"ם ז"ל הוא כמו שאבאר דהנה בלא"ה תמהני על לשון הרמב"ם ז"ל שכתב מפני שלא למדו חכמים כפילת התנאי עם שאר הד' דברים וכו' ונפלאתי על לשון הזה דהרי מריש דבריו לא ראינו רק ד' דברים שהן במשפטי התנאי והיאך כתב כפילת התנאי עם שאר הד' דברים דמשמע כפילת התנאי ועוד מלבד כפילת התנאי עוד יש שאר הד' דברים וזה תמוה ולכן הנלענ"ד בכוונתו הוא דאדרבה כיון שכתבנו דתנאי שאי, אפשר לקיימו דהתנאי בטל ומעשה קיים לאו מתנאי ב"ג וב"ר למדו זה רק מהסברא אמנם שאר הה' דברים דהיינו כפול ותנאי קודם למעשה והן קודם ללאו ותנאי בד"א ומעשה בד"א ותנאי שאפשר לקיימו ע"י שליח שפיר למדו מתנאי ב"ג וב"ר ומעתה נהי דהרמב"ם לית ליה הני ב' דיני היינו תנאי בד"א ומעשה בד"א ותנאי שאפשר לקיימו ע"י שליח מטעמים האמורים שם בנושאי כליו יעו"ש אבל עכ"פ מבואר בש"ס להדיא שחכמים למדו אותן מתנאי ב"ג וב"ר ומעתה שפיר דחה להני דסוברים דרק בגיטין וקידושין בעינן הני משפטי התנאי ולא בממון שפיר כתב דהרי חכמים לא למדו כפילת התנאי עם שאר הד' היינו מה שכתבנו אבל לא הך דאי אפשר לקיימו א"כ שפיר דחה להני גאונים כיון דעכ"פ למדו אותן מתנאי ב"ג וב"ר א"כ נהי דב"ה לית לן כוותייהו אבל עכ"פ הם למדו אותן מתנאי ב"ג וב"ר וא"כ עכ"פ מוכח בהני דקיי"ל כוותייהו דאין חילוק בין ממון לאיסור ומעתה גם הרמב"ם סובר בקושי' התוס' כתירוצם וזה ברור כשמש בצהרים ומשה אמת ותורתו אמת ודוק היטב

והנה ראיתי להרב מכתב מאליהו שכתב מדברי הריטב"א קידושין דף נ' דאיכא דסברי דלא קיי"ל כר"מ וכו' וכתב דכוונת הריטב"א רק על הני דילפינן מתנאי ב"ג וב"ר אבל תנאי שאי אפשר לקיימו לאו מתנאי ב"ג וב"ר ילפינן רק מסברא יעו"ש וכתב דמהרמב"ם שהבאתי משמע דלית לי' כנ"ל רק דגם שאי אפשר לקיימו מתנאי ב"ג וב"ר למדו יעו"ש. ולפי מה שכתבנו הא ליתא וכנ"ל

ומעתה נחזור ליישב דברי התוס' בכתובות שהבאתי בריש דברינו ונראה דדברי התוס' רק על תנאי שאי אפשר לקיימו נאמרו אבל לענין מתנה עמ"ש בתורה ליכא למימר כן ויש טעם וחילוק בזה והוא דודאי בכל תנאי אין לו להתנאי שום ענין ועסק עם המעשה ודברים נפרדים המה משא"כ במתנה עמ"ש בתורה כגון ע"מ שאין לך עלי שאר כסות ועונה והנה ענין הקידושין שהוא ענין האישות הוא בתורת החיוב שמתחייב לה שאר כסות ועונה שזהו ענין האישות א"כ באם מתנה ע"מ שלא יהי' עליה שאר כסות ועונה נמצא שהוא מתנה על המעשה כיון שהמעשה שהוא הקידושין התורה חייבתו שאר כסות ועונה ומעתה שפיר עולין דברי התוס' כהוגן לענין שאר תנאים שאינו תלי' עם המעשה משא"כ מתנה עמ"ש בתורה שהוא עוקר המעשה שהתורה אמרה שהמעשה תהי' בחיוב שאר כסות ועונה והוא עוקר המעשה וזה ברור ודוק היטב

שם ושיהי' התנאי דבר שאפשר לקיימו עיין בהה"מ ובכ"מ דעת רבינו שצריך ג"כ להיות אפשר לקיימו ע"י שליח הנה מקור דין זה נובע מההוא דכתובות דף ע"ד בגמרא מכדי כל תנאי מהיכא גמרינן מתנאי ב"ג וב"ר תנאה דאפשר לקיימו ע"י שליח וכו' ועיין בגיטין דף ע"ה בתוס' ד"ה לאפוקי וכו' וז"ל וי"ל דרוב התנאים הכתובים דמייתי בקידושין וכו' ואם בחוקותי תלכו וכו' רוב מצות ע"י שליח וכו' עכ"ל וכבר האריך בזה הרב מכתב מאליהו הלא מהש"ס מבואר דקאי על המעשה דהתנאי גם בחליצה אפשר להתקיים ע"י שליח והאריך בזה לפרש סוגי' הש"ס בע"א דלזה הביא גם מחלוץ לה ובכך אתה כונסה