יד שלמה )רמב"ם( כז

מקצת גאונים אחרונים שאמרו שא"צ אדם לכפול תנאו אלא בגיטין וקידושין אבל בדיני ממון א"צ ואינו ראוי לסמוך על דבר זה מפני שלא למדו חכמים כפילת התנאי עם הד' דברים וכו' אם יעברו והתם לא הי' לא בגיטין ולא בקידושין וכו' וכן כתב הרא"ש גיטין פרק מי שאחזו בההוא דאיתקן שמואל בגיטא דשכ"מ כתב ג"כ דלאו לרווחא דמילתא קאמר יעו"ש וכ"כ התוס' בקידושין דף מ"ט ע"ב יעו"ש והרי"ף בתשובה כתב דלא קיי"ל כר"מ רק לחומרא אצרכינן ת"כ הובאו דבריו בר"ן קדושין פ' האומר ובשבועות ס"פ שבועות העדות וכ"כ הרשב"ם פרק י"נ והרא"ש יעו"ש בכל דוכתא, ומה שיש בו מהקושיא שסותר עצמו לפרק מי שאחזו יתבאר לקמן בעזה"י ועיין ברשב"א בחידושיו לקידושין דף מ"ט שם וז"ל ומהא דאמרינן דברים שבלב אינם דברים דקדק הראב"ד דלא בעי ת"כ בד"מ אלא בגיטין וקידושין בלבד דטעמא דדברים שבלב וכו' הא אי הוי דברים הי' המקח בטל אע"פ שאין כאן ת"כ וי"א דגילוי דעת עדיף טפי מתנאי מפורש שאינו כפול דכיון שפי' תנאו ולא כפל גילה דעתו שאינו מקפיד בקיומו של תנאי וכו' והרמב"ן תפס לו דרך הראב"ד וכו' יעו"ש והנ"ל דאף הני דלית להו הך דגילוי דעת היינו בגילוי דעת לחוד אבל כל דליכא גילוי דעת רק אומדנא כולהו מודה דהנה בב"ק דף ק"י פריך הש"ס אלא מעתה יבמה שנפלה לפני מוכה שחין תיפוק בלא חליצה דאדעתא דהכי לא קידשה נפשה וכן בסנהדרין דף נ"ט דהוכיח דאזלינן בתר רובא ממתני' דבת ג' שנים ויום א' חייבין עליה משום א"א ופריך ודילמא איילונית היא ואדעתא דהכי לא קידש וכו' הרי מבואר דבאומדנא לחוד לא בעי כלל דיני תנאי וטעמא דמילתא שיש לחלק בין גילוי דעת לאומדנא הוא כשם שחילקו כל הני רבוותא בין תנאי כיון שהתנה ולא כפל לא חש לקיומו כמו כן ס"ל להני דסברי דבגילוי דעת ג"כ בעינן דיני תנאי כיון דגילה דעתו ולא התנה כמשפטו גילה דעתו דלא קפיד בתנאי, והרשב"א בגיטין פרק מי שאחזו בההוא דאתקין שמואל בגיטא דשכ"מ דעתו כדעת הי"א שהביא בקידושין שם יעו"ש אך הנלע"ד דמהתוס' משמע דלא כהנ"ל דהנה בקידושין דף ו' ע"ב אסא דנטלו והחזירו יצא ואם לאו לא יצא וקשיא להו להתוס' דלא כפלי' לתנאי וכתבו וז"ל וי"ל דאיכא תנאי דלא בעי כפול כגון הכא שהיה דעתו שיברך חבירו על אתרוג שלו יעו"ש והתם ע"מ קאמר ומ"מ לא בעי דיני תנאי מבואר דלא כהי"א שהביא הרשב"א אך באמת יש לחלק דלא כתבו כן הני י"א רק בתנאי בלא אומדנא משא"כ בתנאי באומדנא לא אמרינן כיון שלא כפל לא חש לקיומו כיון דאיכא אומדנא אך מ"מ יש להביא ראי' מדברי התוס' שם דלית להו כהי"א הנ"ל והוא ממה שסיימו וגדולה מזו אמרינן בההוא דזבין וכו' א"כ משמע דוקא משום שלא פירש וכו' אע"ג דלא כפלי' כו' עכ"ל והשתא יש להבין הא שם בלא"ה ניחא משום דהוי גילוי דעת ולא ע"מ ולא בעי דיני תנאי ואין לומר דבאמת זהו כוונת התוס' במה שכתבו וגדולה מזו היינו גם בלא אומדנא רק בגילוי דעת דז"א חדא דמלשון התוס' משמע דמשום אומדנא תירצו כן ובלא"ה ראיתי להתוס' בפ"ב שם בד"ה דברים שפי' בהדיא דמטעם אומדנא הוא יעו"ש מעתה מבואר דלא כהי"א דאל"כ כיון דהתם לאו בע"מ קאמר בלא"ה הו"ל לתרוצי מטעם גילוי דעת וע"כ דלא כהי"א שהביא הרשב"א, והנראה דמ"מ לא קשיא קושי' הרשב"א בגיטין בההוא דאתקין שמואל וכו' כיון דאיכא גילוי דעת ואומדנא דעל תנאי יגרש ותירץ די"ל כיון שהתנה ולא התנה כדינו גרע טפי יעו"ש ולפי מה שכתבנו לדעת התוס' תקשי לדידהו קושי' הרשב"א הנ"ל והנראה חדא דס"ל להתוס' כמ"ש הרב לח"מ פ"ג מה"ג לפמ"ש הרמב"ם בפי' המשנה פרק האומר דאפילו בע"מ סובר ר"מ דבעי ת"כ כמו כן ס"ל דגם בגילוי דעת בעי ת"כ רק אנן לא קיי"ל כר"מ יעו"ש א"כ כיון דשמואל כל עיקר תיקונו משום רווחא דמילתא כמו כן אתקין לרווחא דמילתא גם לענין גילוי דעת ואומדנא ובזה אתי שפיר קושי' הה"מ פ"ט מגירושין על שיטת הרי"ף והרמב"ם דבמעכשיו אין צורך לדיני תנאי למה אתקין שמואל דיני תנאי כיון דבלא"ה צריך לומר מעכשיו דאל"כ אין גט לאחר מיתה ולפמ"ש אתי שפיר דכיון דשמואל לרווחא דמילתא תיקן א"כ חש לר"מ דגם בע"מ בעי ת"כ אך בכל זה עדיין לא יעלה ארוכה לקושי' הה"מ הנ"ל להרמב"ם דסובר דלא כהרי"ף בתשובה רק דמדינא אתקין שמואל א"כ הדרא הקושי' לדוכתה וגם התוס' ס"ל כהרמב"ם כמבואר בדבריהם בקידושין, דף מ"ט א"כ הדרא קושי' הרשב"א לדוכתה ולזאת נראה בישוב קושי' הרשב"א דלפי דברי התוס' בקידושין דף ו' שהבאתי לבתר דתירצו על הך דאתרוג דלא הי' ת"כ ותירצו מחמת האומדנא חזרו והקשו משום תנאי ומעשה בד"א יעו"ש, מבואר דהך דאומדנא לא מספיק רק על כפול ולא על תנאי ומעשה בד"א וטעמא דמילתא דלענין כפול אמרינן דהוי כאילו כפל וזה לא יספיק על תנאי ומעשה בד"א דמ"מ הוא בד"א ומעתה י"ל כיון דבהכרח הוצרך לתקן שיאמר אם לא מתי משום לא מקדים אינש פורענות לנפשי' וע"כ הוצרך שוב לומר אם מתי דאל"כ יהי' לאו קודם להן וע"ז לא יספיק האומדנא דזה לא שייך לענין שאר משפטי התנאים אך ז"א דלענין לאו קודם להן ג"כ י"ל משום האומדנא דהוי כאילו אמר ההן קודם ללאו כיון דבאמת לא כפלי' נאמר דהוי, כאילו כפלי' והקדים ההן קודם ללאו ולא שייך לא מקדים וכו' דמ"מ לא אמרו בפירוש אך מ"מ נראה דמ"מ נכונים דברינו לעיל בישוב קושית הרשב"א הנ"ל שנראה לענ"ד דמה דאמרינן דבאומדנא לא בעי כפול הוא כיון דלרחב"ג דלא בעי כפול לעולם הוא משום דמכלל הן נשמע לאו ומעתה אף דאנן לית לן מכלל הן נשמע לאו אמנם באומדנא שפיר מצד הסברא דנשמע מכלל הן לאו ומעתה זהו לענין כפול ולא לענין הן קודם ללאו אמנם לפי דברי הר"ן פרק מי שאחזו בטעמא דהן קודם ללאו משום דבגמר דבריו אדם נתפס יעו"ש א"כ גם בזה דאומדנא גם בלאו קודם