יד שלמה )רמב"ם( כד

תנם לאבא ולאביך אינה מקודשת ע"מ שיקבלום לי מקודשת יעו"ש והנה לפי שלענ"ד לא כוונו בזה המחברים האחרונים בפשטי הסוגיא לזאת אאריך קצת הנה מלשון מקודשת משמע דמקודשת מיד והשתא אם נפרש דהך ע"מ שיקבלום לי הכוונה שיהא שליח לקבלה קשה איך מקודשת מיד לזאת נראה בפשט הש"ס דהכי אזלה הסוגיא דאיירי כמו לעיל דהתקדשי לי במנה נטלתו וזרקתו לים אינה מקודשת הנה אף שנטלתו וזרקתו מ"מ אינה מקודשת כמו כן נלענ"ד לפרש דהכא איירי ג"כ כנ"ל שנטלתו ואמרה תנוהו לאבא ולאביך ואמרינן דמשטית בו ולזה אינה מקודשת אבל ע"מ שיקבלום לי מקודשת דשפיר מקודשת מיד כיון שכבר קיבלה ומה שאמרה ע"מ שיקבלום לי הכוונה היינו שיהא אצלם בתורת פקדון ובודאי הך ע"מ לאו מתורת תנאי הוא דאל"כ תקשי דהוי מעשה קודם לתנאי בין לפי פי' הנ"ל ובין אם נפרש כפי פשוטו תקשי דהוי מעשה קודם לתנאי דמתחילה אמר התקדשי לי במנה ואח"כ אמרה תנוהו לאבא ע"מ שיקבלום לי וע"כ דאין הכוונה מתורת תנאי רק שאמרה שיהא ביד פלוני ועיין בלשון הרי"ף דנמחק ע"מ יעו"ש ובזה נלענ"ד ליישב מה שהקשו התוס' מתן מנה לפלוני דמקודשת מדין ערב ותירצו דהתם אמרה תחילה תן מנה וכו' אבל הכא הוא אמר תחילה י"ל שמשטית בו יעו"ש והרא"ש תירץ דהתם אמרה ואתקדש אני לך יעו"ש והשתא תקשי לי במאי דעביד צריכותא דאי אשמעינן פלוני התם הוא דכי אמר וכו' אבל אבא ואביך דמיקרבא דעתה לגבייהו אימא במתנה יהביתה נהלייהו וכו' וקשה טובא דמה מהני במה שרוצית ליתן מתנה לפלוני והגע עצמך מי שאמר לאשה הרי את מקודשת והיא משיבה תן לפלוני מתנה וכי תהא מקודשת ועכצ"ל דהכוונה מתורת ערב וקשה אכתי להרא"ש לא אתי שפיר כיון דלא אמרה ואתקדש לך ולכן נראה ברור כמו שכתבנו דאיירי שנטלתו א"כ שפיר מהני כשאמרה תן לפלוני במתנה כיון דכבר הגיע לידה וזה ברור. וממוצא הדבר אתה למד דליתא למ"ש הב"ש דאיירי בשליח קבלה דא"כ איך אמרינן מקודשת דמשמע מיד. ולכן הדבר ברור כמ"ש למעלה דאיירי שנטלתו מתחילה ודוק היטב

והנה ראיתי להרא"ש ז"ל שם אההוא דתנם ע"ג סלע ובעי בסלע של שניהם שכתב וז"ל וקשה מההוא דהמוכר את הספינה דקאמר חצר השותפין אין קונין מקח זה מזה וי"ל דהכא אין הדבר תלוי בקנין שתהא קונה ע"י הסלע דמיירי הכא אפילו זרק המנה לתוך חיקה והא דקתני בברייתא תנם ע"ג הסלע אינה מקודשת מיירי אפילו זרקו לתוך חיקה וקבלתה דכיון דאמרה תנם ע"ג הסלע הוי כאילו אמרה איני חפץ בקידושין ואפילו אם זרקו לתוך חיקה ושתקה מאחר שכבר גילתה דעתה שאינה רוצה להתקדש לו יכולה היא שתאמר בתורת מתנה קבלתים עכ"ל ובאמת לא ידענא אמאי לא כתב דאיירי שנתן לתוך ידה דמה לי חיקה ומה לי ידה דבתרווייהו מקודשת כשנתרצית ובאינה נתרצית גם בתרווייהו אינה מקודשת ומה הוא שכתב שזרק לתוך חיקה דכיון דגילתה דעתה שאינה רוצה גם לידה ג"כ כנ"ל והנלענ"ד דמזה יש להוכיח לכאורה דלא כלשון הרמב"ם שכתב לענין זריקה שנתרצתה לזרוק דאל"כ איך כתב הרא"ש בזרק לתוך חיקה דממ"נ אם נתרצתה על הזריקה א"כ בטל כל הפלפול רק דע"כ שלא אמרה תחילה שנתרצתה על הזריקה ומעתה שפיר כתב כיון שלא נתרצית אי לאו דאמרה תנם ע"ג סלע דהוי מקודשת ויותר נראה די"ל דס"ל להרא"ש שלא כדברי הרמ"ה הובא דבריו באה"ע סי' למ"ד סעי' ו' זרק לה קידושיה אפילו לתוך חיקה שקלתינהו אלא אישתקה וכו' והכא נמי י"ל דאיירי בלא שקלתינהו ומשמע דבעי ריצוי על הקידושין וס"ל להרא"ש דבזרק לתוך חיקה לא בעי ריצוי כלל מקודם ודוק, אך הנה בכל זה לא נתיישב מדוע לא כתב שנתן לתוך ידה ואפשר דבמעשה בפועל אמרינן דלא אזלינן בתר גילוי דעת דמעיקרא משא"כ בזרק לתוך חיקה דבמעשה בפועל אמרינן לישדינהו ואף מאן דלא ס"ל הכי זהו בלאחר מתן מעות ולא בשעת מתן מעות והך דגילוי דעת מעיקרא לא משגחינן בי' במעשה בפועל כגון בנתן לידה וזה ברור. הנה נשמע מזה עכ"פ דהרא"ש לא ס"ל כהרמ"ה ואם באנו לומר שלא יחלוק עם הרמ"ה נאמר כמו שנבאר דאדרבה דס"ל דבעי ריצוי דמעיקרא ג"כ ומעתה בלא נתרצתה מעיקרא לא מהני זריקה לתוך חיקה א"כ י"ל דהכוונה בדברי הרא"ש הוא שזרק לתוך חיקה עם האמירה הרי את מקודשת לי ולא נתרצית מעיקרא וא"כ אינה מקודשת ואח"כ אמרה תנם ע"ג סלע דאם נאמר שכוונה לשם קידושין הרי הוי כאילו נתרצית מקודם דמה לי שנתרצית מקודם או בשעת מעשה והרמ"ה לא כתב אלא זרק לתוך חיקה ואישתקה אבל באמרה שנתרצית בשעת קידושין אף דמתחילה לא אמרה מה בכך וא"כ אם נאמר דכוונה בהך תנם ע"ג סלע לשם קידושין ודאי דמהני רק האיבעי' הוא אי זה הלשון לשון ריצוי לקידושין או לא ואם לא הוי לשון זה ריצוי על הקידושין ודאי דלא מהני ואינה מקודשת ומעתה עלה בידינו תירוץ נכון ומרווח על קושיתינו דלא כתב שנתן לתוך ידה דבזה בודאי מקודשת לפי פירושינו שמתחילה נתן לתוך חיקה דבנתן לתוך ידה לא בעי שום ריצוי כלל מעיקרא ודוק וממוצא הדבר אתה למד לפי זה דליתא למ"ש הטור והמחבר סי' למ"ד שם שנתן אח"כ לתוך חיקה אחר האמירה ולפי מה שכתבנו ליתא לכל זה ודוק היטב

שם הלכה כ"א פסק דבזרק לה קידושיה לתוך חצירה דמקודשת אמנם הטור כתב לתוך חצירה המשתמרת לדעתה ומה דקשיא ליה למרן הב"י מהלכות מתנה דשמירת הנותן כשמירת המקבל וגט שאני דחוב הוא לה ואין לדקדק דאמאי לא משני דקידושין ג"כ לא דמיא למתנה דהרי בקידושין שליחות בעינן ובמתנה דזכות זכין שלא בפניו אלא דעכ"פ תקשי ממכר וכו' ואפשר שזהו כוונת הב"ח שהביא החלקת מחוקק סי' ל'