יד שלמה )רמב"ם( יט

ממש אף דמבואר בקידושין דף ז' בהילך מנה והתקדשי לפלוני מקודשת מדין עבד כנעני א"כ על כרחך צריך לומר דהיכא דכתב משלו צריך שיהא משלו ממש ולא מהני מדין עבד כנעני והשתא אם נאמר דמקשינן גם כסף ליציאה קשה אמאי מהני מדין עבד כנעני ועל כרחך דקידושי כסף לא מקשינן ליציאה וזו ראיה נכונה ודוק היטב בכל זה

ברמב"ם שם פ"ג הלכה ד' פסק דשטר קידושין צריכין לכתוב לשם האשה המתקדשת. כמו בגט דבעינן לשמה יעו"ש וכ"ה בש"ע אה"ע סי' ל"ב יעו"ש ובאמת תמהני על הרמב"ם ומחבר שלא כתבו רק לשמה ולא לשמו הלא בגט בעינן תרווייהו לשמה ולשמו כמ"ש המחבר שם בסי' קל"א וצ"ע, והנה ראיתי להעתיק כאן לשון הירושלמי בנדרים ס"פ השותפין הל' ה' וז"ל חד בר נש קידש בס"ת ר' שיבתא ור' חסדא עאלין עובדא קומי ר' יוסי ואמר אינה מקודשת א"ר חזקי' אנא קרית לאיגרתי' וכתוב בגווה ולא עוד א"ר מנא קשיתי קמי ר' חזקי' מהו ולא עוד בס"ת של יחיד קידש אמר לון אינה מקודשת אתא מימר לך אפילו בס"ת של רבים קידש והיינו ולא עוד אתא מימר לך אפילו בס"ת של יחיד קידש והיינו אינה מקודשת עכ"ל הירושלמי, והנה לשון הירושלמי מגומגם למאוד והנה. ראיתי בפי' קרבן עדה שפי' קודם הך אתא מימר לך אפילו בס"ת של יחיד שהוא או דילמא יעו"ש ובאמת אין זה נכון כמבואר לכל מעיין והנכון כדברי המפרש פני משה דעד אתא מימר לך האידך צ"ל והשאר ט"ס הוא יעו"ש אמנם בעיקר דברי הירושלמי נראה לפרש עפ"י מה דגרסינן בגיטין דף י"ט ההוא גברא דעל לבי כנישתא שקל ס"ת יהיב לדביתהו א"ל הא גיטך אר"י למאי ניחוש לה וכו' הא בעינן שמו ושמה וכו' וכתב לה לשמה וכו' יעו"ש ומעתה נראה דודאי בקידש בס"ת שלו ודאי דמקודשת אך עיקר כוונת הירושלמי מתורת שטר כעין ההוא גברא דרצה לגרש בס"ת וכו' וכזה קידש בס"ת ואמרו דאינה מקודשת כמו בגט דאינה מגורשת ובזה קאמר לא מבעי' בס"ת של יחיד אינה מקודשת (ויש לפרש עוד למה דאמרו שם בגיטין דף כ' וליחוש דילמא אקדים ויהיב זוזי לספרא יעו"ש ובודאי מסתבר דבס"ת של רבים יותר מסתבר לחוש דילמא אקדים ויהיב זוזי לספרא וכו' וזהו דקאמר ולא עוד אפילו בס"ת של רבים וזה נראה יותר נכון וכמ"ש הפ"מ דהשאר ט"ס הוא) חדא מטעם הנ"ל ועוד דהוי גזל שאינו שלו ובטור סי' ק"כ הביא בגזל נייר וכתב גיטא יעו"ש ולא בס"ת דליכא שינוי רק אפילו בס"ת של רבים ג"כ לא מהני מטעם דבגט לא מהני דודאי גם בגט בעובדא דגיטין שם מיירי ג"כ בס"ת של רבים דאל"כ ת"ל מטעם מגרש בגט שאינו שלו וע"כ בס"ת של רבים דיש לו ג"כ חלק בו ומ"מ אינה מקודשת ודוק היטב. ועפ"ז אפשר לפרש להעמיד הגירסא שלפנינו בסיום לשון הירושלמי והוא דהכוונה או דילמא כדברי הקרבן העדה רק דהכוונה הוא או דילמא דמיירי בס"ת של יחיד והיינו ולא עוד כצ"ל והכוונה דבס"ת שלו איירי ובזה הוי רבותא ס"ת של יחיד לענין גזל ועיין בקרבן עדה שהביא לשון הר"ן פ"ב דקידושין במ"ש בעובדא דקידושין דף נ"ב בקידש במודא דשמכא יעו"ש ועפ"ז עולה יפה דברי הירושלמי ודוק היטב ודע דיש לדקדק בש"ס קדושין דף מ"ח דקאמר לימא כתנאי התקדשי לי בשטר וכו' רמ"א מקודשת ור"א אומר אינה מקודשת וחכמים מספקי להו אי כר"מ וכו' הילכך שמין ולכאורה קשה למה לא מוקי הש"ס פלוגתייהו אי בעינן אמירה בשטר או לא והנה הב"ש סי' ל"ב סק"ג הביא דא"צ לומר רק ה"ז לקידושיך וא"צ לומר הרי את מקודשת לי יעו"ש וקשה הא י"ל דפלוגתייהו בזה בלא הי' אמירה ואפשר לומר דזה תליא באם בעינן דעתה או לא דאם בעינן דעתה א"כ כיון שכבר נכתב בציווי' מקודשת בלא אמירה אבל אי לא בעינן דעתה נמצא שצריך אמירה וכבר אוקי לה הגמרא פלוגתייהו אי בעינן דעתה או לא אך באמת ז"א דודאי נהי דלא בעינן דעתה מ"מ משכחת לה הפלוגתא עכ"פ בנכתב בדעתה ובציווי' וצ"ע ותו קשיא לי לכאורה אמאי לא קאמר דפלוגתייהו באומר אמרו דלר"מ כשר ולר"א פסול וחכמים מספקא להו לזה ס"ל שמין הנייר וכו' אמנם זה אתי שפיר דלפמ"ש הר"ן בגיטין דף ס"ו בשם הרמב"ן דטעמא דפסול אומר אמרו משום שאם אין הסופר שמע מפי הבעל לא הוי לשמה א"כ הרי כבר אוקי לה פלוגתייהו בלשמה ואף להני דס"ל דאומר אמרו פסול מטעם מילי יש לסייע מזה לשיטת הרב הקדוש מדריו"ש שהובא במרדכי רפ"ב ובאה"ע סי' ל"ה דבקידושין בלא"ה גם בקידושי כסף אף שמוסר לו הכסף מ"מ כיון דאם לא תאבה האשה אינה מתקדשת הו"ל מילי ול"ד לגירושין דבע"כ מגורשת יעו"ש ומעתה בלא"ה אתי שפיר ודוק, אך דיש לדקדק בדברי הירושלמי הובא ברי"ף ורא"ש ריש מכילתין הדא דתימר בשטר שאינו ש"פ דאל"כ כסף הוא וקשה הלא הנ"מ בפשיטות באם נאמר דשטר לא בעי אמירה ובכסף. בעי א"כ הנ"מ בלא הי' אמירה דמתורת כסף לא מהני ומתורת שטר מהני ומשמע דגם בשטר בעי אמירה והנה מדברי הירושלמי יש להוכיח דלא כתוס' רי"ד שכתב בפ"ב לענין מילי לא ממסרן לשליח בקידושין בין קידושי שטר לכסף דבכסף לא צריך ליתן דוקא' אותן מעות הוי מילי ובשטר דצריך דוקא' אותו שטר לא הוי מילי יעו"ש והשתא תקשי להירושלמי הא יש נ"מ לענין מילי דמתורת כסף לא מהני דהוי מילי ובשטר מהני דלא הוי מילי ואפשר לומר דכוונת הירושלמי הוא דע"כ מתני' לאו לענין שליח קאמר דאל"כ הדרא קושי' הש"ס וליתני האיש קונה ואין לומר כמו דמשני אי תנא קונה ה"א אפילו בע"כ ז"א דאם מתני' על ידי שליח קאמר א"כ לפי מ"ש הנודע ביהודה חאה"ע סי' ב' דאף בזמן הש"ס אין מגרשין ע"י שליח בע"כ דהוי תופס לבע"ח במקום שחב לאחרים יעו"ש א"כ לענין שליח אי אפשר לטעות בבעל כרחה ועל כרחך דלאו לענין שליח קאמר ובזה א"ש מה שהקשה הב'"ש בסק"ד על הא שכתב המחבר דכתבו שלא מדעתה