יד שלמה )רמב"ם( יז

לענין קנס באנוסה דלא שייך הכינה עצמה כמו שכתבנו רק הרמב"ם לא הזכיר כלל בי' בני אדם רק באדם אחד והויא ככל מפותה שבקרא דליכא חיוב מלקות וכמו שכבר ביאר ספ"ב מנערה שהבאתי לעיל גם מ"ש הכ"מ בכוונת הטור והיא זונה האמורה בתורה. היינו אל תחלל את בתך להזנותה באמת תלי"ת שגם אני כוונתי בזה לדעתו ואני הוספתי לזה נופך לדברי הרמב"ם ספ"ב שהביא אני אומר שזה שנאמר בתורה אל תחלל וכו' וזו היא הנקראת קדשה יעו"ש. ומבואר דקרא אל תחלל בא להזהיר איסור קדשה וכיון שהזכיר הטור איסור קדשה כתב והיא זונה האמורה בתורה שהך קדשה נקראת זונה בכתוב ודוק היטב

ברמב"ם פ"ג מהלכות אישות הלכה א' כתב ואמר לה הרי את מקודשת לי בזה וכו', וכן לענין קידושי ביאה בהלכה ה' מצריך לומר בבעילה זו, אולם לענין שטר בהלכה ג' לא הצריך לכתוב בזה, והנראה בטעמא דמילתא דודאי למאי דאמרינן בגיטין פרק המגרש דצריך למכתב ודין דאי לא י"ל דבדבורא מגרשה ושטרא ראיה בעלמא הוא ודעת הר"ן פ"ק דקידושין וכן בפרק המגרש שם דדעת הרמב"ם ז"ל דגם ודין לא בעינן יעו"ש, ומעתה י"ל דלזה הצריך בכסף לומר בזה וכן בביאה דאל"כ י"ל דבדבורא מקדשה וכסף למתנה יהיב וכן בביאה י"ל דביאה לשם תנאה בועל משא"כ בשטר סובר כשם דבגט לא צריך ודין דגם בלא ודין מוכח דבשטרא מגרשה כמו כן בקידושי שטר אמרינן ג"כ כנ"ל ומ"מ. ס"ל דזה הוא בשטר וכן בגט כיון שצריך למיכתב לשמה וא"כ ידעינן דלשם גירושין הוא כיון שכותב לשמה וגם כתוב בכל הילכתא דגיטא שנראה שבה מגרשה משא"כ בקידושי כסף וכן בביאה מי לא עביד ליתן כסף לשם מתנה וכן לבעול בסתם ויש עוד מקום לומר גם לדעת הסוברים דבעינן ודין בגט מ"מ בשטר בקידושין לא בעינן בזה דודאי בגט דבעינן שיחתמו בו עדים שפיר י"ל שטר לראי' הוא ובדבורא מגרשה משא"כ בשטר קידושין דלא בעינן שיחתמו בו עדים רק שנותנו לה בפני עדים, א"כ לא נטעי דלראי' הוא דמאי ראי' הוא וזה ברור ודוק היטב

ברמב"ם שם דאין אשה מתקדשת בפחות מש"פ עיין בב"ש סי' כ"ז שהביא הפוסקים לענין מחובר יעו"ש ולענ"ד ראיתי לבאר ענין מחובר בחדא מחתא עם הך דינא דטלי קידושך מע"ג קרקע שהביא הב"ש סק"ג וסי' ל' סק"א שדעת רש"ך דהוי ספק קידושין ובאמת חדא בחברתה מישך שייך דאם נאמר דלא בעינן נתינה מידו לידה ממילא דמחובר ג"כ כשר ואי דבעינן נתינה מידו לידה ממילא דפסול במחובר דחד טעמא אית להו לתרווייהו כמבואר למעיין והנה בעיקרא דמילתא נראה ראי' ברורה לפסול טלי קידושיך מע"ג קרקע מש"ס מפורשת רפ"ב דקידושין דפריך שליחות מנ"ל ומשני מושלח ושלחה ופריך אשכחן גירושין קידושין מנ"ל וכו' והשתא תמוה טובא למה לי' למיהדר אילפותא כיון דלא בעינן נתינה מידו לידה א"כ מה לי שמקבלת מקרקע או משליח כיון שנתרצה המשלח שהשליח יקדשה וע"כ דטלי קידושך מע"ג קרקע פסול לזה צריך ילפותא לשליחות דבעינן נתינה מידו לידה, ואין לומר דצריך קרא על שליחות דאמירה דז"א דהא האמירה אינו רק לברר לשם מה היא הנתינה כמבואר בר"ן פ"ק דקידושין דף ט' דהרי מדבר על עסקי קידושי' ונתן ולא פירש דיו יעו"ש, א"כ פשיטא דלזה לא בעי קרא כלל וע"כ כמו שכתבנו למעלה אך בלא"ה י"ל דעל האמירה לא בעינן קרא דהנה בפ"ק דבכורות דף י"א אההוא דפודה פטר חמור של חבירו דפדוי כתבו התוס' אע"ג דתורם משל חבירו צריך דעת שאני התם דכתיב בעלים משא"כ פטר חמור דלא כתיב בעלים יעו"ש ומעתה על האמירה כיון דלא כתיב בעלים ל"ל קרא דשליחות מהני וע"כ דטלי מקרקע פסול דודאי אי כשר טלי מקרקע כמו דלא בעינן ונתן לא בעינן בידה וגם על שליח קבלה דידה לא בעי קרא וזה ברור ודוק היטב

והנה במ"ש יש ליישב לענ"ד תימה רבתי על שיטת הסוברים דקדושי כסף כשר במחובר ולא מקשינן הויה ליציאה רק קידושי שטר עיין בר"ן שהביא הב"ש ויש לתמוה דהרי בש"ס שם פריך אשכחן בגירושין בקידושין מנ"ל ומשני אמר קרא ויצאה והיתה מקיש הוי' ליציאה ותמוה דאכתי מנ"ל דמצי לשווי' שליח בקידושי כסף כיון דקידושי כסף לא מקשינן ליציאה ועיקר שליחות בקידושין מהקישא דהוי' ליציאה נפקא, [והנה מרן הגאון