יד רמה על בבא בתרא צט:

עא. הרי אמרו מי שיש לו בור לפנים מביתו של חבירו זה עושה לו פותחת וזה עושה לו פותחת פותחת להיכא א"ר יוחנן שניהם לבור בשלמא בעל הבור עושה לו פותחת, דבעי לאישתמורי (במיא) [למיא] דבוריה אלא בעל הבית (לימא) [למה] ליה א"ר אלעזר משום חשד אשתו כלומר בעל הבית נמי עושה לו פותחת לבור משום חשד אשתו, כדי שלא יהא בעל הבור [רגיל] ליכנס לבורו שלא בפני בעל הבית, שהרי גם הוא עושה לו פותחת, ולא יהא רגיל ליכנס לביתו של בע"ה שלא בפניו, וכל כך למה משום חשד אשתו של בעל הבית:

ו. מי שיש לו גינה לפנים מגינתו של חבירו נכנס בשעה שדרך בני אדם [נכנסין ויוצא בשעה שדרך בני אדם] יוצאין ואינו מכניס לתוכה תגרין ולא יכנס מתוכה לשדה האחרת והחיצון זורע את הדרך הא מתניתין נמי בשיש לו דרך לפנימי על החיצון הוא, וש"מ דגופה דחיצון הוא:

ז. נתנו לו דרך מן הצד מדעת שניהם נכנס בשעה שהוא רוצה ויוצא בשעה שהוא רוצה ומכניס לתוכה תגרים אבל לא יכנס מתוכה לשדה אחרת וזה וזה אינן רשאין לזרעה מ"ט דכיון דאית ליה לעיולי תגרי לגוה אית ליה פסידא ללוקח בזריעת הדרך, שלא יהו התגרים נדחקים בזרעים כדברירנא בפרק המוכר את הספינה והיינו טעמא דלית ליה רשותא לפנימי למזרעה ולא למיעל מינה לשדה אחרת, משום דכי אקני ליה ההוא דרך מן הצד לאו למקנייה קניין גמור לכל מילי אקני ליה, דהא לשם דרך בלחוד הוא דיהבה נהליה ולא למזרעה יהבה נהליה, ואי הוה איכא מן דינא למזרעה, חיצון הוא דהוה ליה למזרעה דעיקר ארעא דיליה היא, משום סירכא דתגרים דפנימי הוא דמנעינן ליה לחיצון, ומצי חיצון למימר ליה לפנימי אי בעית למזרעה גלית אדעתיך דלא קפדת אדוחקא דתגרי ואי איכא מן דינא למזרעה לדילי הוא דאיכא מן דינא למזרעה ועוד דאי זרע לה פנימי אית ליה פסידא לחיצון מתלתא אנפי, חדא דמדחקי תגרי בהנהו זרעים ועיילי לשאר ארעית דחיצון ומפסידי ליה, ועוד דבשעת עבודה לא סגיא דלא דחיק ועייל לשדה חיצון, ועוד דקימא ליה חזקה בגוה לגמרי ועייל מינה לשדה אחרת ונמצא מרבה עליו את הדרך והיינו טעמא דגבי הכנסת תגרים לא חיישינן לריבוי דרך ואילו גבי מיעל מתוכה לתוך שדה אחרת חיישינן, דכי אהני ליה למיתב ליה דרך מן הצד למהוי דרך לההיא שדה פנימית דהוה לה דרך אהאי שדה דחיצון ואפי' על ידי רבוי דרך, אבל למהוי דרך לשדה אחריתי לא אהני ליה כללא דמילתא, היכא דיהיב ליה דרך מן הצד, כל למהוי דרך לההיא שדה פנימי הדין עם הפנימי, ואפי' להכניס לתוכה תגרים דצורך דרך דשדה פנימי הוא, אבל למילתא אחריתי כגון זריעת הדרך א"נ לצורך שדה אחרת לא עד דמתני בהדיה בפירוש:

עב. א"ר יהודה אמר שמואל אמה בית השלהין אני מוכר לך נותן לתוכה שתי אמות אמה מכאן ואמה מכאן לאגפיה כלומר אם מכר לו מקום בשדהו לעשות בו אמת המים להשקות ממנה שדה בית השלהין שהיתה ללוקח סמוכה לו, נותן לו ד"א ברוחב כדי שיהו שתי אמות לתוכה מקום העברת המים, ואמה מכאן ואמה מכאן לאגפיה אמה בית הקילון אני מוכר לך נותן לתוכה אמה אחת וחצי אמה מכאן וחצי אמה מכאן לאגפיה ואי זו היא אמה בית השלהין ואי זו היא אמה בית הקילון, אמה בית השלהין זו שנמשכת מעצמה מן המעין או מן הנהר ומימיה מרובין ונמשכין בבת אחת, ולפיכך צריכה שתהא רחבה שתי אמות ואמה בית הקילון כגון דדלו מינה בדולא ואין מימיה נמשכין הרבה בבת אחת, ולפיכך אינו צריך להרחיבה יותר מאמה אחת וראיה להא מילתא מיהא דתנן (מ"ק ב,א) משקין בית השלהין במועד אבל לא בשביעית, בין ממעין שיצא בתחלה בין ממעין שלא יצא בתחלה, אבל אין משקין לא ממי הגשמים ולא ממי הקילון ודיקינן עלה (שם ד,א) בשלמא מי הקילון איכא טירחא יתירא דבעי לאשקויי מיניה בדולא, דשמעת מינה דאמה בית (השלהין) הקילון לא סגיא לה בלא דולא וש"מ נמי דסתם השקאת בית השלהין לאו על ידי דולא הוא אלא המים נמשכין מעצמן, ואמטול הכי בעיא רוחא טפי כדפרשינן:

עג. ואותן אגפים מי זורען [רב יהודה אמר שמואל בעל השדה זורעם] א"ר נחמן אמר שמואל בעל השדה נוטען אבל זורען לא משום דמחלחלי וקי"ל כר"נ בדיני:

עד. וא"ר יהודה אמר שמואל אמת המים שכלו אגפיה מתקנן מאותה שדה בידוע שלא כלו אגפיה אלא באותה שדה מתקיף לה רב פפא לימא ליה מיא דידך אשפלוה לארעיך אלא אמר רב פפא שע"מ כן קיבל עליו בעל השדה:

ח. מי שהיתה דרך הרבים עוברת בתוך שדהו נטלה ונתן להם מן הצד מה שנתן נתן ושלו לא הגיעו:

ט. דרך היחיד ד"א ודרך הרבים שש עשרה אמה דרך המלך אין לה שיעור דרך הקבר אין לה שיעור המעמד דיאני צפרי אמרו בית ארבעת קבין נוסחא אחרינא, בית תשעת קבין דרך היחיד ד"א, נפקא מינה למוכר לחבירו דרך סתם דאין פחות מד"א, א"נ למאן דאיתחזק ליה דרך על שדה חברו, זה אומר אמה וזה אומר ד"א, אין פחות מד"א ולית הלכתא הכין, אלא שני גומדין ומחצה דאינון תרי גרמידי ופלגא, כדבעינן למימר קמן ודרך הרבים שש עשרה אמה, איבעי תימא למוכר ואיבעי תימא דאיתחזק ולא ידיע שיעוריה, דאין פחות משש עשרה אמה וכן המעמד בית ארבעת קבין, איבעי תימא למוכר משדהו מקום למעמד סתם, ואיבעי תימא לדאתחזק מיהו הא דקתני דרך המלך אין לה שיעור ודרך הקבר אין לה שיעור, לאו למוכר אצטריכא ליה ולאו לדאיתחזק אצטריכא ליה, אלא דאי אתרמי ליה למלך או לנושאי המת לעבור על דרך זו אינן חייבין לדחוק את עצמן לפי רוחב הדרך, אלא פורצין מכאן ומכאן לעשות להם דרך ולהרחיב להן לפי צורך השעה ודוקא לפי שעה אבל למקנייה מכאן ואילך לגמרי לא: