יד רמה על בבא בתרא ק.

עה. הרי אמרו מי שהיתה דרך הרבים עוברת שדהו נטלה ונתן להם מן הצד מה שנתן נתן ושלו (ו)לא הגיעו אמאי שלו לא הגיעו לינקוט פיזרא וליתיב ש"מ לא עביד איניש דינא לנפשיה אפי' במקום פסידא א"ר זביד משמא דרבא גזרה שמא יתן להם דרך עקלתון רב משרשיא משמא דרבא אמר בנותן להם דרך עקלתון רב אשי אמר לא תימא עד דיהיב להם דרך עקלתון ממש, אלא כל מן הצד דרך עקלתון הוא קרובה לזה ורחוקה לזה ולימא להו שקולו דידכו והבו לי דידי הא מני רבי יהודה היא דתניא רבי יהודה אומר משום רבי אליעזר רבים שבררו דרך לעצמן מה שבררו בררו ורבי אליעזר רבים גזלני נינהו א"ר גידל אמר רב בשאבדה להם דרך באותה שדה דאע"ג דהדר אשתכח דרך דידהו לא מצי אמר להו שקולו דידכו והבו לי דידי, דהא כי נחתי ליה לההוא דירכא בדין נחתי לה, הכא נמי כיון דברשות בעלים נחתי לה להאי דרך לא מצי אמר להו שקולו דידכו והבו לי דידי אי הכי אמאי א"ר ברונא אמר רב אין הלכה כר' אליעזר כיון דמדעת בעלים הוא דאחזוק רבים בהאי דרך חילופי ההוא דרך קמא דידהו זכו בגויה זכייה גמורה דלא מיבעיא היכא דלא אתני בעל השדה בפירוש דכי מקני להו האי דרך כל כמה דלא מישתכח דרך דידהו בלחוד הוא דמקני להו, אלא אפילו היכא דאקני להו על הדין תנאה בפירוש לא מהני ליה ולא מידי דנהי דמהני ליה האי תנאה לגבי הנך דאתני בהדיהו, גבי כולי עלמא מאי אהני ליה, כיון דשביק להו לכ"ע לאחזוקי ביה מסתמא זכו ביה זכייה גמורה אי נמי הכי קא קשיא לן, אי הכי דמימריה דרבי אליעזר בשאבדה להם דרך באותה שדה הוא דמיתוקם, אמאי אמר רב ברונא אמר רב אין הלכה כרבי אליעזר, ודילמא רבי אליעזר בדלא אשתכח דירכא קמא דידהו קאמר, ועד כאן לא פליגי רבנן עליה דאדמון, דתנן (כתובות קט,ב) מי שהלך לו למדינת הים ואבדה דרך שדהו אדמון אומר ילך לו בקצרה וחכ"א יקח לו דרך במאה מנה או יפרח באויר, אלא בחד דאתי מכח ארבעה, אבל בחד דאתי מכח חד דכולי עלמא לא פליגי דאמר ליה מ"מ אורחאי גבך הוא. ופרקי' מאן דמתני הא לא מתני הא כלומר מאן דמתני משמיה דרב לאוקומה לדר' אליעזר כשאבדה להן דרך באותה שדה לא מתני משמיה דרב דאין הלכה כר' אליעזר, ומאן דמתני משמיה דרב אין הלכה כר' אליעזר לא מתני משמיה דרב בשאבדה להן דרך באותה שדה אלא מוקים לה כפשטה כשלא אבדה להם דרך באותה שדה אלא שביררו להם דרך מדעת עצמם ודיקינן וטעמא מאי כלומר בין למתני' דאוקימנא כר' אליעזר, בין לר' אליעזר דאוקימנא בשאבדה להם דרך באותה שדה, ואע"ג דאשתכח דרך דידהו מה שנתן נתן ושלו לא הגיעו, אמאי שלו לא הגיעו, לימא ליהו שקולו דידכו והבו לי דידי. ופרקי' משום דר' יהודה דאמר רב [יהודה] מצר שהחזיקו בו רבים אסור לקלקלו וקי"ל כר' אליעזר בהא חדא דאוקימנא למתני' כר' אליעזר, ועוד דהא אסיקנא לטעמיה דר' אליעזר כדרב יהודה דאמר מצר שהחזיקו בו רבים אסור לקלקלו, וסוגיין דהא דרב יהודה הלכה היא ומ"ד אין הלכה כרבי אליעזר הא אסיקנא דלא מוקים לה בשאבדה להם דרך באותה שדה, דא"כ לא מצי דחי לה לדר' אליעזר, וממילא שמעת דהיכא דאבדה להם דרך באותה שדה דכ"ע מודו דהיכא דביררו להם מדעת בעל השדה מה שביררו ביררו וכי תימא לר' אליעזר רבים במאי קנו לה בהילוכא ואפי' לרבנן נמי בהא מודו, דהא מודים חכמים לר' אליעזר בשביל של כרמים הואיל ונעשה להילוך נקנה בהילוך:

עו. דתניא הלך בה לארכה ולרחבה קנה מקום הילוכו דברי ר' אליעזר וחכ"א אין הלוך מועיל כלום וקי"ל כרבנן א"ר אל(י)עזר מאי טעמיה דר' אליעזר דכתיב קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה כי לך אתננה ורבנן התם משום חביבותא דאברהם הוא דקא"ל הכי וקי"ל כרבנן אמר רב יוסי ברבי חנינא מודים חכמים לר' אליעזר בשביל של כרמים הואיל ונעשה להלוך נקנה בהילוך והוא הדין למצר שהחזיקו בו רבים מדעת בעלים להילוך, הואיל ונעשה להילוך נקנה בהילוך:

עז. כי אתו לקמיה דרבי יצחק בר' אמי, מאן דזבין שביל של כרמים סתמא לחבריה ולא פריש לה פותיי כמה הוי, אמר להו זילו הבו ליה כי היכי דדרי טעונא דשבשתא והדר ולא מנעי ליה מחיצות וה"מ דלא מסיימי מחיצאתא, כלומר שאין מקום במחיצות עדיין מסוים מכאן ומכאן בשעת המכירה, אבל מסיימי מחיצתא כלומר בעידן מכירה, אע"ג דליכא ביני ביני אלא כי היכי דשקיל כרעא ומנח כרעא בהכי סגיא ליה דסבר וקביל והא [ד]פסקינן לקמן הילכתא כדי שיעבור חמור במשאו, בדלא מסיימי מחיצאתא עסיקינן ושיעורא דכי היכי דדרי טעונא דשבשתא והדר ושיעורא דכדי שיעבור חמור במשאו אידי ואידי חד שיעורא הוא ואיכא נוסחי דאית בהו הכי, ולא אמרן אלא דמסיימי מחיצאתא אבל לא [מ]סיימי מחיצאתא כי היכי דשקיל כרעא ומנח כרעא, ומפרשי לה הכין, ולא אמרן דיהיב ליה כי היכי דדרי טונא דשבשתא והדר אלא דמסיימי מחיצאתא, דכיון דמסיימי מחיצאתא מסתמא כל מאי דקאי ביני מחיצאתא זבין ליה, אבל לא מסיימי מחיצאתא כדשקיל כרעא ומנח כרעא, אמרי לה משום דכיון דליכא מחיצאתא דמנעי ליה לטעונא לא צריך למיתב ליה אלא כדשקיל כרעא ומנח כרעא וזרע ליה לשארא וליתה, דא"כ האי דלא מסיימי מחיצאתא, דליכא מחיצאתא מבעי ליה, ועוד כי ליכא מחיצאתא מאי הוי, דילמא למחר קאי ועביד מחיצאתא ומכל מקום מסתברא כנוסחא חדא דמסתבר טעמא, ועוד דרובא נוסחי הכי איתינהו:

עח. והא דתנן דרך היחיד ד"א ליתה, דתניא אחרים אומרים כדי שיעבור חמור במשאו א"ר הונא הלכה כאחרים ודייאני גולה אמרו שני גומדין ומחצה, דאינון שתי אמות ומחצה, כדכתיב (שופטים ג,טז) גומד ארכה ומתרגמינן גרמידא, וא"ר הונא הלכה כדייאני גולה והאמר רב הונא הלכה כאחרים אידי ואידי חד שיעורא הוא אשתכח השתא דהמוכר דרך לחבירו אין פחות משני גומדין ומחצה דאינון שתי אמות ומחצה כדי שיעבור חמור במשאו, וכי היכי דדרי טוענא דשבשתא דהיינו משואי של זמורות והדר, דלכי עביד מחיצאתא לא ליעכוב מחיצאתא וה"מ דלא מסיימי מחיצאתא בשעת מכירה, אבל מסיימי מחיצאתא בשעת מכירה, אע"ג דליכא רוחא כשיעור דמנח תרי כרעיה בחדא אלא בדשקיל כרעא ומנח כרעא סבר וקביל, ואי לית ביה כי האי שיעורא מיחייב למיתב ליה ואי לא מקח טעות הוא דעבד ביה: