יד רמה על בבא בתרא פט.

קל. ת"ר מניין שאין מוחקין במקום שגודשין ואין גודשין במקום שמוחקין שנאמר איפה שלמה וצדק מנין שאם אמר הריני מוחק במקום שגודשין לפחות לו מן הדמים והריני גודש במקום שמוחקין להוסיף לו בדמים שאין שומעין לו תלמוד לומר איפה שלימה וצדק. ודוקא היכא דלא אתני בהדיה מעיקרא, אבל אתני בהדיה מעיקרא תנאו קיים:

קלא. ת"ר מניין שאין מעינין במקום שמכריעין ואין מכריעין במקום שמעינין ת"ל אבן שלימה וצדק ומניין שאם אמר המוכר הריני מעיין במקום שמכריעין לפחות לו מן הדמים או שאמר הלוקח הריני מכריע במקום שמעינין להוסיף לו על הדמים שאין שומעין לו שנאמר אבן שלמה וצדק. וה"מ היכא דלא אתני בהדיה מעיקרא, אבל אתני בהדיה מעיקרא תנאו קיים:

קלב. ת"ר יהיה לך מלמד שמעמידין אגרדמים למדות. והוא אדם ממונה על המדות לדונן, וחותם אותם בחותמו כדי שלא יהא אדם רשאי למוד במדה שאין עליה חותם, ולא יהא דרך לרמאין למוד במדה יתירה או חסירה. וכל מי שנמצא מודד במדה שאין עליה חותם עונשין אותו. ומדלא קתני אלא למדות שמע מינה למדות הוא דמעמידין אבל לא על השערים, למנות אגרדמים שלא יהא רשות לשום אדם למכור בזול יותר מן השער היוצא בשוק שדבר זה הפסד הוא ללקוחות כדתנן בפ' הזהב (ב"מ ס,א) ולא יפחות את השער וחכמים אומרים זכור לטוב. ומנא תימרא דהא דקאמרינן אין מעמידין אגרדמים לשערים שלא לפחות את השער הוא, מדקאמרינן לקמן מעמידין אגרדמים לשערים מפני הרמאין כדבענן למימר קמן.

אמר ר' שמעון בן לקיש מעמידין אגרדמין לשערים וכן אמר שמואל מעמידין אגרדמים למדות ולא לשערים. וקימא לן כותיה, דהא דאמר ראמי בר אבא א"ר יצחק מעמידין אגרדמים בין למדות בין לשערים מפני הרמאין ליתה, דהא מתניתא איפכא תניא. מיהו ש"מ דטעמא דמ"ד אין מעמידין מפני הרמאין הוא, וש"מ דהאי אגרדמים דקאמר מעמידין אותם לשערים לאו שלא למכור ביוקר בלחוד הוא, דא"כ מאי מפני הרמאין האי מפני מפקיעי שערים מבעי ליה, אלא שלא למכור בזול יתר מן השער היוצא בשוק, ומאי מפני הרמאין, שמתוך שהוא מראה שהוא מוכר בזול נמצא מרגיל את בני אדם לבוא אצלו והוא מרמה אותן במדה או במשקל או בעירוב פירות רעות ביפות יותר ממה שהוא פוחת להן מן הדמים. מכלל דמאן דאמר אין מעמידין דלא לימנעינהו לזבוני בזול קאמר. וקי"ל כותיה. אבל להעמיד ממונין שלא יפקיעו את השער מעמידין, כדאמרינן ביומא בפ"ק (ט,א) מתוך שפלהדרין הללו חובטין אותן ואומרים להן מכרו בזול מכרו בזול כו', אלמא הכי הלכתא:

קלג. ת"ר היה מבקש ממנו ליטרא שוקל לו ליטרא חצי ליטרה שוקל לו חצי ליטרא בפני עצמה רביע ליטרא שוקל לו רביע ליטרא מאי קמ"ל דמתקנינן מתקאלי עד הכי כלומר במדה הזו, אבל בציר מהכין לא. וכן לא יעשה שני משקלות שתהא תוספת הגדול על הקטן פחות מכפלים ממנו, לפי שמתחלפין זה בזה ונמצא מרמה בו את אחר. לפיכך לא יעשה ליטרא פחות רביע לפי שמתחלף בליטרא או בחצי ליטרא. וכן לא יעשה שלשה ליטרא לפי שמתחלף בחצי ליטרא או רביע ליטרא. אבל עושה הוא ליטרא וחצי ורביע ליטרא, שכיון שכל אחד מהם כפלים בחבירו אינן מתחלפין זה בזה. אבל אינו עושה שמינית ליטרא וחצי שמינית ליטרא, שכיון שהם קטנים וקרובין במראה זה לזה מתחלפין זה בזה. וא"ת אם כן הרי שביקש ממנו שמינית במה הוא שוקל לו, דוקא במתקלי רברבי דמתקרין על שמה דליטרא, אבל מתקלי זוטרי דלא מתקריאן על שמא דליטרא, כגון אוקיא וחצי אוקיא וזוזא ופלגא דזוזא מתקנינן. הילכך מאן דבעי מיניה שמינית ליטרא תקיל אוקיא ופלגא. ואי בעי שלשה שמיני ליטרא תקיל רביע ליטרא ויהיב בהדיהו אוקיא ופלגא, והשאר ע"ז הדרך:

קלד. ת"ר היה מבקש ממנו שלשה רביעי ליטרא לא יאמר לו שקול לי ג' רביעי ליטרא בג' פעמים או בשתים כדי שיתן הכרע לכל משקל ומשקל אלא שוקל לו ליטרא ומניח [רביע] ליטרא עם הבשר:

קלה. ת"ר היה מבקש ממנו עשר ליטרין לא יאמר לו שקול לי אחת אחת והכרעה אלא שוקל לו כלן בבת אחת ונותן הכרע אחד לכלן:

קלו. נפש מאזנים תלויה באויר שלשה טפחים וגבוהה מן הארץ ג"ט וקנה ומתנה שלה מכאן ומכאן י"ב טפח. מאי נפש מאזנים, ברזל העומד באמצעיתו של קנה כעין כובע והלשון באמצעיתו, ופעמים שעושין אותו של חוט או של משיחה, והוא הנקרא חוט המאזנים. ומאי תלויה באויר ג"ט, שכשהשוקל תופש בראשו של חוט זה או בראשו של ברזל יהא החוט או הברזל היוצא מתחת ידו תלוי באויר ג"ט, שנמצא החוט ממקום שיוצא מיד השוקל ועד שמגיע לקנה ג"ט. ואמאי קרו ליה נפש, לפי שהוא גבוה שבמאזנים, כמה דקרו ליה לבנין שעל גבי הקבר נמי נפש. ויש אומרים נפש מאזנים, חוט שקופת המאזנים תלויה בו, והוא החוט שהשוקל תופש בראשו, ולפיכך נקרא נפש לפי שהוא גבוה שבמאזנים, אבל הקנה לא נתנה בה בריתא זו שיעור. וצריכא עיונא.

ומדקתני קנה ומתנה שלה שנים עשר טפח ולא קתני קנה ומתנה שלה שנים עשר טפח, ש"מ (הם) [הני] שנים עשר טפח בין קנה ומתנה מתפלגי קנה ארבעה ומתנה של כף זו ארבעה ומתנה של כף שנייה ארבעה, הרי כאן שנים עשר טפח. ובמאזנים דגרומני קאי כדמיברר לקמן.