יד רמה על בבא בתרא פד:

צד. הרי אמרו יין ונמצא חומץ חומץ ונמצא יין שניהן יכולין לחזור בהן, לימא מתניתין רבי היא ולא רבנן דתניא יין וחומץ מין אחד הן ואם תרם מזה על זה תרומתו תרומה רבי אומר שני מינין הם. (ו)אפילו תימא רבנן עד כאן לא קאמרי רבנן התם אלא לענין מעשר ואיכא דאמרי לענין תרומה וכדרבי אלעא דאמר רבי אלעא מנין לתורם מן הרעה על היפה שתרומתו תרומה שנאמר ולא תשאו עליו חטא בהרימכם את חלבו ממנו אם אינו קדוש נשיאת חטא למה מכאן לתורם מן הרעה על היפה שתרומתו תרומה אבל לענין מקח וממכר דניחא ליה בחמרא לא ניחא ליה בחלא ודניחא ליה בחלא לא ניחא ליה בחמרא. וקימא לן כרבי בין לענין מעשר בין לענין תרומה, דהויא לה הא מילתא סתם מתני' ומחלוקת דברייתא, דהלכה כסתם מתני'. דתנן בתרומות בריש פירקא תליתאה (מ"א) התורם חבית של יין ונמצאת של חומץ אם היתה של חומץ עד שלא תרמה אינה תרומה ואם משתרמה החמיצה הרי זו תרומה, ובהדיא קתני לה בתוספתא (שם פ"ד מ"ז) משמא דרבי דתני לה להאי לישנא דמתני' גופיה ומסיקנא בה דברי רבי, ובירושלמי (שם פ"ג ה"א) מסיק בה משמא דר' יוחנן דרבי היא, ושמעינן מינה דהלכתא כרבי:

יא. המוכר פירות לחברו משך ולא מדד קנה מדד ולא משך לא קנה ואם היה פקח שוכר את מקומו. הא דקתני רישא משך ולא מדד קנה, דוקא דפסק דמים בהדי מוכר קודם משיכה, אי נמי במידי דקיצי דמיה, אבל במידי דלא קיצי דמיה ולא פסק דמים אע"פ שמשך לא קנה, ואם מדד ולא משך אע"פ שפסק לא קנה. ודוקא בשלא הגביה הלוקח את הפירות, אבל הגביה קנה. והוא דפסק דמים קודם הגבהה, אי נמי במידי דקיצי דמי. והיכא דפסק ומשך נמי לא אמרן דקנה אלא בסימטא, דאי ברשות הרבים הא קימא לן (לעיל בבא בתרא עו,ב) משיכה אינה קונה ברשות הרבים, ואין צריך לומר ברשות מוכר. ואי ברשות לוקח, אע"ג דלא משך ולא מדד נמי כיון דפסק קנה, דקימא לן ברשות לוקח כיון שקבל עליו מוכר קנה לוקח. והיינו דקתני הכא נמי אם היה פקח שוכר את מקומו.

והא דקתני נמי מדד ולא משך לא קנה, דוקא במדה דמוכר, כגון שהיה המוכר עצמו או הסרסור מודד בה ומניח בסימטא על גבי קרקע, דאי במדה דלוקח אי נמי במדה דמוכר ומדד ונתן לתוך כליו של לוקח קנה, דקימא לן כליו של לוקח בסימטא קני. ואי במדה דסרסור נמי הא קי"ל משנתמלאת המדה ללוקח, ואוקימנא במדה דסרסור כדבעינן למימר קמן:

יב. הלוקח פשתן מחבירו הרי זה לא קנה עד שיטלטלנו ממקום למקום ואם היה מחובר לקרקע ותלש כל שהוא קנה. הא דקתני רישא עד שיטלטלנו, עד שיגביהנו קאמר, אבל במשיכה לא סגיא ליה משום דמשתמיט ליה מיניה כשיעור מאי דבעי, ומצי לאגבוהי קלי קלי, וכיון דבר הגבהה הוא לא קני ליה במשיכה, כדבעינן למימר קמן. ודוקא דלא קאי ברשותא דלוקח, אבל ברשות לוקח כיון שקבל עליו מוכר קנה לוקח. והא דקתני סופא אם היה מחובר לקרקע ותלש כל שהוא קנה, אוקימנא (להלן בבא בתרא פז,א) כשאמר לו בעל הקרקע יפה לי קרקע כל שהוא וקנה כל מה שעליה, דאשתכח דאגר ליה נפשיה לההוא יפוי בכוליה פשתן, ומכי תלש כל שהוא גמרה לעיבדתיה וקנייה לכוליה פשתן באגרי כי דינא דכל שכיר:

צה. א"ר אסי א"ר יוחנן מדד והניח על גבי סימטא קנה. כלומר אם מדד המוכר או הסרסור במדת עצמו והניחו בסימטא על גבי קרקע קנה לוקח. דאי כשמדד לוקח במדת עצמו, מאי קמ"ל, הא קימא לן הגבהה קונה בכל מקום. ואי במדד סרסור נמי למה לי הניח על גבי סימטא, דמשמע שהערה את הפירות מן המדה ע"ג קרקע, אפי' הניחן במדה נמי, כיון דנתמלאת המדה ללוקח, ואוקימנא במדה דסרסור, וכל שכן במדה דלוקח. אלא כי אצטריך רבי (יוסי) [אסי] במדה דמוכר, וקסבר דכי אנחינהו לפירות על גבי קרקע קנה, דסימטא רשותא דתרויהו היא, וכיון דלצורך לוקח הניחן נעשה כמי שהניחן ברשות לוקח דקנה.

א"ל רבי זירא לרבי יוסי שמא לא שמע רבי אלא במודד לתוך קופתו. דכליו של לוקח בסימטה קנה, אבל במדד והניח על גבי קרקע לא קנה, אלא אם כן הגביהה, אי נמי במדה דסרסור דקניא סימטא משנתמלאת המדה כדבעינן למימר קמן. וכן הא דאמר רבי ינאי חצר השותפין קונין מקח זה מזה, ליתא אלא במודד לתוך קופתו, אבל מדד והניח על גבי קרקע לא קנה. והכי נמי מסתברא דא"ר יעקב א"ר יוחנן מדד והניח על גבי סימטא לא קנה קשיא דרבי יוחנן אדר' יוחנן אלא לאו ש"מ כאן במודד לתוך קופתו קנה כאן במודד על גבי קרקע לא קנה, שמע מינה. וכן הלכה, דבהכי סלקא שמעתא. הילכך הא דתנן במתני' מדד ולא משך לא קנה, בסימטא הוא דמתוקמא, ובמודד על גבי קרקע. ומאן דטרח לאוקומה ברשות הרבים, לאוקומיה מימריה דר' אסי קא טרח, וכבר אידחיא לה ההיא דר' אסי כדברירנא, הילכך מוקמינן למתני' כפשטה:

צו. ת"ש מדד ולא משך לא קנה מאי לאו בסימטא לא ברשות הרבים אי הכי אימא רישא משך ולא מדד משיכה ברשות הרבים מי קניא והא אביי ורבא דאמרי תרוייהו מסירה קונה ברשות הרבים ובחצר שאינה של שניהם משיכה קונה בסימטא ובחצר שהיא של שניהם והגבהה קונה בכל מקום מאי משך דקתני מרשות הרבים לסימטא אי הכי אימא סיפא אם היה פקח (מוכר) [שוכר] את מקומו ברשות הרבים ממאן אגר הכי קאמר אם רשות בעלים היא אם היה פקח שוכר את מקומו. והשתא דקימא לן מדד והניח על גבי סימטא לא קנה, מתני' דקתני לא קנה בסימטא הוא דמוקמינן לה. וסופא דקתני שוכר את מקומו בסימטא הוא דמיתוקמא כפשטה, דשכירות מהניא נמי בסימטא, אבל ברשות הרבים לא מהניא דממאן אגר: