יד רמה על בבא בתרא פ:

נב. רבא אמר הא מני רבי אליעזר היא. כלומר אפי' תימא בשאר הדבש, הא מני ר' אליעזר היא ולית הלכתא כותיה, דתנן כורת דבורים רבי אליעזר אומר הרי היא כקרקע, לומר שנקנית בכסף ובשטר ובחזקה, וכותבין עליה פרוזבול ואינה מקבלת טומאה במקומה, דכקרקע דמיא, והרודה ממנה בשבת חייב חטאת. דכתולש מן הקרקע דמי. וחכמים אומרים אינה כקרקע ואין כותבין עליה פרוזבול ומקבלת טומאה במקומה והרודה ממנה בשבת פטור. וה"ה לענין טומאה דכתלוש דמיא ואוכל הוא. אמ"ר אלעזר מ"ט דרבי אליעזר דכתיב ויטבול אותה ביערת הדבש וכי מה ענין יער אצל דבש אלא לומר לך מה יער זה התולש ממנו בשבת חייב חטאת אף דבש בכורתו הרודה ממנו בשבת חייב חטאת. וכיון דחשיב ליה כפירות המחוברין לקרקע לא מקבל טומאה, כדתניא בסיפרא (שמיני פי"א,ג) כשאתה אומר מחוברין טהורין טמאת מקצת וטהרת מקצת כו'.

וקימא לן כרבנן, דיחיד ורבים הלכה כרבים. ואע"ג דטרח רבי אלעזר לפרושי טעמיה דרבי אליעזר לית הלכתא כותיה, דהא רב כהנא ואביי ורבא לא סבירא להו לדרבי אליעזר, מדאיכפל רבא אליבא דרב כהנא וקאמר הא מני רבי אליעזר היא, דאלמא לא סבירא לן כותיה. מאי* תירוציה דרבא אליבא דרב כהנא, ורבי אלעזר גופיה דאיכפל לפרושי טעמיה דרבי אליעזר, לא משום דסבירא ליה כותיה, אלא לאסוקי תירוצי דרבא קאתי, דקאמר הא מני ר' אליעזר היא דאמר דבש בכורתו כפירות המחוברין לקרקע דמי, ואתא רבי אלעזר לפרושי דטעמיה דרבי אליעזר משום דמשוי ליה כפירות המחוברין לקרקע הוא, כי היכי לאוקומיה תירוציה דרבא דתריץ אליבא דרב כהנא:

נג. מיתיבי דבש שזב מכורתו אינו לא מאכל ולא משקה בשלמא לאביי, דמוקים לה באותן שתי חלות אע"ג דזב מוקצה הוא אלא לרבא דמוקים לה בשאר הדבש ורבי אליעזר היא ומשום דחשיב ליה כמחובר, הא ודאי כיון דזב לחוץ לא מחובר הוא, ואמאי אינו לא מאכל ולא משקה. אמר רב זביד כגון שזב על גבי כלי מאוס. רב אחא בר יעקב אמר כגון שזב על גבי קשקשים. דמאיס ליה ומקצי ליה מדעתיה.

נקיטינן השתא לענין דבש שזב מכורתו לחוץ אינו לא מאכל ולא משקה. ודוקא באותן שתי חלות, דאע"ג דזב נמי מוקצה הוא. אבל בשאר הדבש, אם זב על גבי כלי מאוס או על גבי קשקשים אינו לא מאכל ולא משקה עד שיחשב עליו. ואם זב על גבי קרקע שאינו מאוס משקה הוי:

נד. מתיבי דבש בכורתו אינו לא מאכל ולא משקה חישב עליו לאכילה מטמא טומאת אוכלין בכביצה למשקה מטמא טומאת משקין ברביעית בשלמא לאביי ניחא אלא לרבא קשיא. כלומר בשלמא לאביי דמוקים לה כרבנן דאמרי דבש בכורתו כתלוש דמי, ומוקים לה באותן שתי חלות דמסח דעתיה מיניהו כיון דכתלוש דמי, דמחמת הסח הדעת הוא דנפיק מכלל אוכל ומכלל משקה, כי חישב עליו אהניא מחשבתו לשווייה אוכל או לשווייה משקה. אלא לרבא דמוקים לה כרבי אליעזר דאמר דבש בכורתו כמחובר לקרקע דמי, כי חישב עלה נמי מאי הוי, מי מהניא מחשבה במחובר עד שיתלש. אמר לך רבא תריץ ואימא הכי חישב עליו לאכילה אינו מטמא טומאת אוכלין למשקה אינו מטמא טומאת משקין. אשתכח השתא דרבא הא מתניתא כר' אליעזר הוא דמוקים לה. הילכך לית הלכתא כותיה. ולאביי דמוקים לה באותן שתי חלות משכחת לה כפשטה ואליבא דרבנן דקי"ל כותיהו:

נה. תניא כותיה דרב כהנא דבש בכורתו מטמא טומאת אוכלין שלא במחשבה. ודוקא לבר מאותן שתי חלות, אבל אותן שתי חלות אין מיטמאות לא טומאת אוכלין ולא טומאת משקין אלא במחשבה, חישב עליהן לאוכלין מטמאין טומאת אוכלין למשקין מטמאין טומאת משקין:

נו. ת"ר הלוקח אילן מחבירו לקוץ מגביהו מן הקרקע טפח וקוצץ בתולת השקמה שלשה טפחים סדן השקמה שני טפחים בקנים ובגפנים מן הפקק ולמעלה. כלומר מן הפקק התחתון שבהם ולמעלן. בדקלים ובארזים חופר ומשרש לפי שאין גזען מחליף. ודוקא בשאר מיני ארזים שאין גזען מחליף, אבל ארז שגזעו מחליף קוצץ מן הפקק ולמעלן, כדבעינן למימר קמן. ושמעינן מינה דטעמא דכולהו הני שיורי כי היכי דלהוי גזען מחליף למוכר הוא:

נז. ובתולת השקמה בשלשה טפחים סגיא לה ורמינהי אין קוצצין בתולת השקמה בשביעית מפני שהיא עבודה רבי יהודה אומר כדרכו אסור אלא או מגביהו עשרה טפחים או גוממו מעם הארץ מעם הארץ הוא דקשי לה הא אידך מעלי לה אמר אביי שלשה טפחים ודאי מעלי לה גוממו מעם הארץ ודאי קשי לה מכאן ואילך לא מקשא קשי לה ולא אעלויי מעלי לה גבי שביעית עבדינן מידי דודאי קשי לה גבי מקח וממכר עבדינן מידי דודאי מעלי לה. ואע"ג דהאי תירוצא לטעמיה דרבי יהודה הוא, דאלו לרבנן לא שנא הכי ולא שנא הכי אסרי, התם הרחקה יתירא הוא דעבוד רבנן, וכי אצטריך לתרוצי אליבא דר"י דאוקים מימריה אעיקר דינא הוא דאיצטריך לתרוצי. וקי"ל כרבנן: