יד רמה על בבא בתרא ז.

סו. הנהו בי תרי דהוו להו דירי חד עילאי וחד תתאי (אי חכים) [איחביס] תתאי אמר לעילאה תא לבנייה אמר ליה שפיר קא דיירנא אבנייה אנא לית לי דוכתא דדיירנא ביה מוגרנא לך לא מצינא דאיטרח לא (קאי מיהדר) [קא מיתדר] לי (חולקך) [חוק לך] בארעא שוף כריסך עול שוף כריסך פוק אמר רב חמא דינא (קאמינא) [קאמר] ליה והני מילי דלא מטו כשורי למטה מעשרה אבל מטו כשורי למטה מעשרה מצי תתאה למימר ליה לעילאי למטה מעשרה רשותא דתתאי היא ולא משתעבדנא לך והני מילי דלא אתנו אהדדי אבל אתנו אהדדי אי (מתפיס) [מחביס] תתאי (ובאני) סתר ובאני ואע"ג דלא מטו כשורי למטה מעשרה. וכי אתנו אהדדי עד כמה. כלומר משתעבד ליה תתאי לעילאי ולית ליה רשותא למסתריה. אמר רבה משמא דרב נחמן* כדדיירי אינשי וכמה אמר רב הונא בריה דרב יהושע בדנקיט איסוריתא דמחוזא והדר. דכל כמה דיכיל תתאי למנקט איסוריאתא דמחוזא ומאי דדמי להו כגון משוי גבוה שבני המקום רגילין ליכנס בו על כתפיהן לבתיהן ולחזור בו לכל רוח ואין קורות התקרה מעכבין עליו אכתי משתעבד ליה לעילאי ואי (חכים) [איחביס] טפי לא משתעבד ליה וסתר ובאני:

סז. ההוא גברא דהוה קא באני אשיתא אחורי כווי דחבריה אמר ליה קא מאפלת עלי אמר ליה סתרנא לה ועבידנא לך כווי מלעיל אמר ליה מרעת ליה לאשיתאי אמר ליה סתרנא לה עד הכא ובנינא לה ועבידנא לך כווי מלעיל אמר ליה אשיתא חדתא בביתא עתיקא לא קימא אמר ליה סתרנא ליה לכולה ביתא ובנינא ליה ועבידנא לך כוי מלעיל אמר ליה לית לי דוכתא דדיירנא בה אמר ליה מוגרנא לך אמר ליה לא מצינא דאטרח אמר רב חמא דינא קאמר ליה והא תו למה לי היינו הך הא קמ"ל דאע"ג דדייר ביה לתיבנא ולציבי. ושמע מינה טעמא דדייר ביה כל דהו דמצי אמר לא מצינא למטרח ולפנוייה אבל היכא דלית ליה מידי בגויה דקאמר ליה האיך סתרנא ליה לכוליה ביתא ובנינא ליה ועבידנא לך כוי מלעיל הדין עמו, דקימא לן כופין על מידת סדום. והוא הדין גבי דינא דהנהו בי תרי דהוו דיירי חד עילאי וחד תתאי (לעיל בבא בתרא ו,ב) היכא דלית לעילאה מידי לפנוייה ולית ליה טירחא כלל וקאמר ליה תתאי מוגרנא לך דוכתא דדירת ביה וסתרנא ליה אנא ובנינא ליה מדידי הדין עמו דקיימא לן כופין על מידת סדום. והוא דלית ליה להאיך פסידא מאנפא אחרינא ולא טירחא כלל, ומשום שונא מתנות נמי ליכא דכיון דלא קא מטיא ליה למארי ביתא הנאה לידיה טפי ממאי דמפסיד בביתא דקא סתר ליה לא שייך ביה שונא מתנות, ועוד דכיון דאית ליה הנאה נמי לאידך בדידיה בביתיה דקא שביק ליה למבנייה אשתכח דלאו מתנת חנם הוא וכי כתיב שונא מתנות יחיה במתנת חנם כתיבא. ודוקא היכא דאמיד וצאית דינא אבל היכא דלא אמיד חיישינן דלמא סתר ולא באני וליכא לאשתלומי מיניה. וכן היכא דאמיד ולא צאית דינא חיישינן דילמא סתר ולא באני ולא מצינא למכפייה בדינא:

סח. הנהו בי תרי אחי דפליגו חד מטייה אספלידא וחד מטייה תרביצא אתא מארי תרביצא קא באני אשיתא אפומא דאספלידא אמר ליה קא מאפלת עלי אמר ליה בדנפשאי קא בנינא אמר רב חמא דינא קאמר ליה. ומפרשי לה רבואתא קשישי להאי אספלידא אכסדרה, ותרביצא מילוסה של חצר, ומסייע להו תרביצא דאתמר גבי המוכר את החצר (לקמן בבא בתרא סז,א). ולפום הדין פירושא לא מתוקם האי עובדא אלא כגון דלא מטיה למריה תרביצא אלא תרביצא גרידא דלא חזי לדירה, דאי הוה מטי ליה (ביתיה) [בגויה] מידי דחזי לדירה כגון בית וכיוצא בו כולי עלמא מודו דיכיל מאריה תרביצא לחיוביה למארי אספלידא למיבנא בהדיה (א)גודא אפומא דאספלידא לסלוקי היזק ראיה. אלא השתא דלא מטייה למארי תרביצא בגויה מידי דחזי לדירה לית ביה היזק ראיה (אלא), דכי אמרינן דהיזק ראיה בחצר שמיה היזק בחצר דפתיחי לה בתים וכיוצא בהן דחזיא לדירה אבל חצר שאין בית וכיוצא בו פתוח לתוכה דלא חזיא לדירה לית בה היזק ראיה דכקרפף בעלמא דמיא, ולא עדיפא מגגין שאין עשוין לדירה דלית להו היזק ראיה, ואמטול הכי לא חייבוה למארי אספלידא למיבנא בהדיה, ולא שבקיה למאריה תרביצא למבני אלא מטעמא דקא בני בדידיה. ואית דמפרשי ליה להאי תרביצא גינה קטנה, ומסייע להו במועד קטן (ו,ב) האי תרביצא שרי לתרבוציה בחולא דמועדא. ולהדין פירושא צריך לאוקמא במקום שנהגו שלא לגדור. ומחוורתא כדפרשינן מעיקרא. ודוקא דעלו באושיאתא והורדי ולא עלו באוירא כדבעינן למימר קמן:

סט. אמר ליה רבינא לרב אשי מאי שנא מיהא דתניא האחין שחלקו אחד נטל שדה לבן ואחד נטל שדה פרדס סמוכה לה יש לו לבעל הכרם ארבע אמות בשדה הלבן שעל מנת כן חלקו אמר [ליה] התם דעלו אהדדי. כלומר ששמו שדה הפרדס ושמו שדה הלבן ומי שעלה בשומתו יתר מחבירו מחזיר דמים לחבירו, שכיון ששמו שדה הפרדס והוסיף בה דמים האח שנטלה הרי נכללו אותן ד' אמות שצריכות לה לעבודתה בכלל שומתה וכבר נטל בעל שדה הלבן את דמיהן, אבל היכא דלא עלו אהדדי לית ליה לאשתמושי בשדה הלבן. וכן הלכתא:

ע. ודייקינן מכלל דהכא גבי האי מעשה דהנהו אחי דפליגו חד מטייה אספלידא וחד מטייה תרביצא בדלא עלו אהדדי בשופטני עסקינן. ומפרקינן לא צריכא דעלו באושיאתא והורדי ולא עלו באוירא. כלומר ששמו דמי הקירות וקני הסיכוך כמה אלו שוין לפי אורך הקירות ורחבן וגבהן וכמה אלו שוין, והשבח הנמצא בקירות האכסדרה ובתקרתה יתר על קירות החצר הוסיפו לו לבעל החצר כנגדו במדת הקרק ע. ולא עלו באוירא שלא שמו את האכסדרה בנויה כמות שהיא ואת החצר כמות שהיא, שאלו שמו את האכסדרה כמות שהיא היו ארבע אמות מאוירה של חצר נכללין בכלל שומת האכסדרה שאין אכסדרה בלא אויר לפניה וכבר נטל בעל החצר דמיהן מבעל האכסדרה, ולית ליה רשותא לבעל החצר למבני אשיתא אפומא דאכסדרה עד דמרחיק ארבע אמות דומיא דשדה לבן ושדה כרם שעל מנת כן חלקו. ברם צריך את למידע דלא שנא גבי עובדא דאספלידא ותרביצא ולא שנא גבי מתניתא דשדה הלבן ושדה פרדס, לא משכחת חלוקה כי האי גוונא אלא בשרצו אבל בדינא לא כדבעינן לברורי לקמן (סי' עב ד"ה ושמעינן) בסייעתא דשמיא: