יד רמה על בבא בתרא עט:

מג. ת"ר הקדישן ריקנין ואחר כך נתמלאו מועלין בהן ואין מועלין במה שבתוכן ר' אלעזר בר' שמעון מחליף. דסבירא ליה מועלין בהן ואין מועלין במה שבתוכן. ואי(ת) שדה ואילן מחלוקת אמאי מחליף. נהי נמי דדין גבוה כדין הדיוט דמי, הדיוט כי הא גונא נמי קני, שהמוכר את השדה מכר את התבואה המחוברת לקרקע. וכי תימא דילמא כי פליגי בשדה ואילן גבי קמיתא דמיירי בריקנין ונתמלאו, אבל בתריתא דהקדישן מליאין כי פליגי בבור ושובך פליגי. לא ס"ד, חדא דמדאיירי בפלוגתא קמיתא ברקנין ולא איירי במלאים, ובתרייתא איירי במלאים ולא איירי בריקנין, ש"מ דבתרויהו כי פליגי בחד אנפא פליגי, או תרויהו בבור ושובך או תרויהו בשדה ואילן. ומאי דשייר בקמייתא אשמועינן בבתרייתא, דאשמועינן קמייתא ריקנין וקמ"ל בתריתא מליאין. ותו מדקתני בבתריתא ורבי אלעזר בר' שמעון מחליף, ולא קתני ורבי אלעזר בר' שמעון אומר חלוף הדברים, ש"מ האי מחליף שיטתו קאמר, דגבי ריקנין דקאמר ת"ק מועלין בהן ואין מועלין במה שבתוכן, וקאמר ר' אלעזר בר' שמעון מועלין בהן ובמה שבתוכן, אבל במלאין מוחלפת השיטה, דקם ליה ת"ק בשיטתיה דרבי אלעזר וקם ליה רבי אלעזר בשיטתיה דת"ק. אלמא הני תרתי פלוגתא דריקנין ומלאין תרויהו בחד אנפא פליגי, ואי קמיתא בשדה ואילן בתריתא נמי בשדה ואילן. דת"ק סבר הקדישן מליאין מועלין בהן ובמה שבתוכן, ורבי אלעזר בר' שמעון מחליף שיטתו וסבירא ליה במלאים (כמאן) [כמאי] דסבירא ליה לתנא קמא בריקנין דמועלין בהן ואין מועלין במה שבתוכן ואי בשדה ואילן פליגי אמאי מחליף.

ואיכא דדיקי לה הכי, אלא הא דתניא הקדישן מלאין מועלין בהן ובמה שבתוכן, הא ריקנין ואחר כך נתמלאו מועלין בהן ואין מועלין במה שבתוכן, ורבי אלעזר בר' שמעון מחליף. כלומר שאם הקדישן מלאים מועלין בהן ואין מועלין במה שבתוכן, ריקינין ונתמלאו מועלין בהן ובמה שבתוכן, ואי אמרת דבשדה ואילן הוא דפליגי אבל בבור ושובך לא פליגי, הא ברייתא נמי דפליגי במלאין ורקנין לא מתוקמא אלא בשדה ואילן, דהא אמרת בבור ושובך לא פליגי, ואי בשדה ואילן אמאי מחליף, מי איכא מאן דאמר שהמקדיש את השדה לא הקדיש את התבואה המחוברת לקרקע, והא אפילו גבי מכר היא מכורה לדברי הכל, וכל שכן מקדיש.

אלא אי איתמר הכי איתמר אמר רבה מחלוקת תנא קמא ורבי אלעזר בר' שמעון, לא שנא גבי הקדישן ריקנין ונתמלאו ולא שנא גבי הקדישן מליאין, בבור ושובך אבל בשדה ואילן דברי הכל מועלין בהם ובמה שבתוכן. דלא מיבעיא במליאין דמגוף שדה ואילן, אלא אפי' ברקנין ונתמלאו מועלין במה שבתוכן כרבי יוסי מפני שהן גדולי הקדש:

מד. ובבור ושובך ריקנין במאי פליגי ובמלאין במאי פליגי בריקנין ונתמלאו קא מפלגי בפלוגתא דרבי מאיר ורבנן דת"ק סבר לה כרבנן דאמרי אין אדם מקנה לחברו דבר שלא בא לעולם. והוא הדין מקדיש, ואמטול הכי מועלין בהן ואין מועלין במה שבתוכן, (דרבי) [ורבי] אלעזר ברבי שמעון סבר לה כרבי מאיר דאמר אדם מקנה לחברו דבר שלא בא לעולם. וכל שכן מקדיש. ומקשינן אימור דאמר רבי מאיר כגון פירות דקל דעבידי דאתו אבל הני מי יימר דאתו. אמר רבא משכחת לה במים הרגילין לבא דרך חצרו וביונים הבאים דרך שובכו. וקימא לן כת"ק דקאי כרבנן:

מה. ושמעינן מינה דכי האי גוונא גבי הדיוט לא קני, ואפילו במידי דעביד [דאתי], כגון פירות דקל ומים הרגילין לבוא דרך חצרו ויונים הבאים דרך שובכו:

מו. ובמלאין במאי פליגי אמר רבא כגון שהקדיש בור סתם ורבי אלעזר ב"ר שמעון סבר לה כאבוה דאמר (אין) דין גבוה כדין הדיוט דאמי, וכשם שהמוכר את השדה לא מכר את החרוב המורכב ולא את סדן השקמה ולא את הבור ואת הגת ולא את השובך, דלגבי הני מוכר בעין רעה מוכר, מקדיש נמי בעין רעה מקדיש, כדאסיקנא בהדיא בסוף פרק המוכר את הבית (לעיל בבא בתרא עב,ב) דר' שמעון לדבריהם דרבנן קאמר להו. הכא נמי גבי המקדיש בור סתם דין גבוה כדין הדיוט דאמי, מה דין הדיוט מצי אמר ליה בירא זבינא לך מיא לא זביני לך, אף דין גבוה בירא אקדיש מיא לא אקדיש. ותנא קמא סבר לה כרבנן דאמרי דין גבוה לאו כדין הדיוט דמי, דאפי' היכא דסבירא לן גבי מוכר דבעין רעה מוכר, גבי מקדיש מיהת הדיוט בעין יפה מקדיש. וקימא לן כתנא קמא:

מז. ומתמהינן עלה ודין הדיוט לא. כלומר מי מצית אמרת דהיכא דמכר בור לא מכר מימיו, והא אנן תנן מכר בור מכר מימיו. אמר רבא מתניתין יחידאה היא דתניא מכר בור לא מכר מימיו רבי נתן אומר מכר בור ומימיו. וקימא לן כרבנן דפליגי עליה דרבי נתן, דהא אוקמה רבא למתני' כיחידאה, דשמעת מינה דלית הלכתא כי הא מתניתין. ואע"ג דקימא לן סתם מתניתין ומחלוקת דבריתא הלכה כסתם מתני', הני מילי היכא דלא אוקימנא למתני' גופה כיחידאה, דאיכא למימר דלא תני לה יחידאה, דאע"ג דקימא אליבא דיחידאה איכא למימר דכיון דסתם לן [ר'] כותיה ש"מ איכא רבנן בתראי דסבירא להו כותיה ואליבא דרבים היא, אבל היכא דפשיטא לן דיחידאה קתני לה לית הלכתא כותיה, דיחיד ורבים הלכה כרבים.

אשתכח השתא דגבי הדיוט כה"ג היכא דמכר בור לא מכר מימיו, וה"ה גבי שובך היכא דמכר שובך לא מכר יונים, דכי היכי דפליגי בבור הכי נמי פליגי בשובך, מדקתני הקדישן מליאין, ואי בבור לחודיה הוא דפליגי הקדישו מלא מיבעי ליה. ותו דטעמא דבור וטעמא דשובך חד טעמא הוא. וה"ה גבי אשפה וכורת וכיוצא בהן דכולהו חד טעמא נינהו. ואפילו לרבי עקיבא דאמר (לעיל בבא בתרא סד,א) מוכר בעין יפה מוכר. דעד כאן לא קאמר רבי עקיבא אלא גבי בור ודות וכיוצא בהן דמגופיה דזביני אינון, אבל מיא דבור ויוני שובך דלאו מגופיה דבור ושובך אינון ולאו מידי דצריכי להו בור ושובך אינון דומיא דדרך, דהא בור ושובך ריקנין נמי חזו לאשתמושי בהו למרמא בהו מיא אחריני (ולא ניחי) [ולאנוחי] בשובך יונים אחריני, לא קאמר דבעין יפה מוכר, אלא גבי הקדש. מידי דהוה אבור וגת ושובך וחרוב המורכב וסדן השקמה דס"ל לרבי עקיבא דאינן מכורין, ואלו גבי הקדש הוו מוקדשין, דתנן (לעיל בבא בתרא עא,א) המקדיש את השדה הקדיש את כולן. וה"ה גבי מתנה והאחין שחלקו והמחזיק בנכסי הגר, דכלהו כדין הקדש דאמי (והיא) [דהא] חדא מחתא אחתינהו תנא סתם במתני' בסוף פרק המוכר את הבית (שם), דתנן בד"א במוכר אבל בנותן מתנה נותן את כולם והאחין שחלקו זכו בשדה בכולן והמחזיק בנכסי הגר החזיק בשדה החזיק בכולן והמקדיש את השדה הקדיש את כולן, דאלמא כולהו הני בהאי ענינא כדין הקדש דמו. וה"ה הכא גבי בור ושובך ואשפה וכורת, דאידי ואידי חד טעמא הוא, דהא אוקימנא לפלוגתא דתנא קמא ורבי אלעזר בר' שמעון גבי הקדישן מלאין בפלוגתא דר' שמעון ורבנן גבי המקדיש את השדה לענין בור וגת ושובך, דש"מ דתרויהו חד טעמא נינהו, ומדלגבי הקדש חד טעמא נינהו, גבי מתנה וחלוקה ונכסי הגר נמי חד טעמא נינהו, דכולהו לענין בור וגת ושובך חד טעמא נינהו וחד דינא אית להו. וכבר איתוקם דינא דהקדישן (מאלין) [מלאין] ודינא דהמקדיש את השדה לענין בור וגת ושובך בחד טעמא כדברירנא: