יד רמה על בבא בתרא מז.

קבלן. היכא דאמר ליה למלוה תן לו ואני קבלן, דקיימא לן דמצי מלוה לאיפרועי ממאן דבעי, אמרי לה מעיד ללוה ואמרי לה אינו מעיד. היכא דלית ליה ארעא אחריתי דכולי עלמא אינו מעיד, כי פליגי היכא דאית ליה ללוה ארעא אחריתי אמרי לה מעיד דהא אית ליה ארעא אחריתי, ואמרי לה אינו מעיד דניחא ליה דלוקמו תרויהי בידיה דכי אתי בעל חוב מהי דניחא ליה שקיל. כלומר מאן דאמר מעיד דהא אית ליה ללוה ארעא אחריתי שיעור חובו, ואי מירצי בעל חוב למשבקיה לקבלן ולמגבא מיניה דלוה, כי היכי דמירצי ליה בתרתי ארעאתא מירצי ליה בחדא, דהא לית ליה למשקל אלא שיעור חובו ואי לא מירצי למגבא מ קבלן. ומאן דאמר אינו מעיד, ניחא ליה דלוקמו תרויהי בידיה דלוה, דכי אתי בעל חוב אי לא מירצי בחדא מירצי באידך ושביק ליה ל קבלן. וקיימא לן כמאן דאמר אינו מעיד, דבהכי סלקא שמעתא, ועוד דקיימא לן בשל תורה הלך אחר המחמיר.

ומסתברא דלוה מעיד לערב, ואע"ג דלית ליה ארעא אחריתי ללוה או לערב, ולא חיישינן מפני שמעמידה בפני בעל חובו, דכי אמרינן אינו מעיד גבי המוכר שדה לחבירו שלא באחריות דניחא ליה דלא להוי גבי בעל חוב לוה רשע ולא ישלם, ואי משום לוקח התם לאו לוה רשע מקרי דאמר ליה להכי זביני לך שלא באחריות, אבל גבי ערב דאי לא משלים ליה לערב מאי דפרע ליה למלוה בשבילו אין לך לוה רשע יותר מזה מעיד דלאו נוגע בעדותו הוא. והוא הדין נמי גבי קבלן ולוקח שני מעיד ללוקח ראשון. והוא דאית ליה למוכר ארעא אחריתי דלאו בידיה דלוקח שני, אבל היכא דלית ליה למוכר ארעא אחריתי אע"ג דליכא בעל חוב עילויה כלל אינו מעיד, דכיון דאי מפקי לה השתא לארעא מלוקח ראשון אלוקח שני הדר ודאי נוגע בעדותו הוא:

קעו. א"ר יוחנן אומן אין לו חזקה בן אומן יש לו חזקה אריס אין לו חזקה בן אריס יש לו חזקה גזלן ובן גזלן אין לו חזקה בן בן גזלן יש לו חזקה. היכי דמי אי דאתו בטענתא דאבוהון אפילו הנך נמי לא ואי דאתו בטענתא דנפשייהו אפילו האי נמי תהוי לה חזקה. ופרקינן לא צריכא דקאמרי בפנינו הודה לו. כלומר לעולם דקאתו בטענתא דאבוהון, וכגון דאמרי בפנינו הודה לו בעל השדה לאבינו שהיא שלו, הנך איכא למימר קושטא קאמרי האי אע"ג דאודי ליה נמי לא כדרב כהנא דאמר רב כהנא אי לאו דאודי ליה הוה ממטי ליה ולחמאריה לשהואן. כלומר לבית הסוהר של מלך, ולשון שהות הוא, כדרך שנקרא כלא מלשון ויכלא הגשם (בראשית ח,ב).

נקטינן השתא דלא שנא אומן ולא שנא אריס ולא שנא גזלן אין להן חזקה. והני מילי באומן ואריס וגזלן גופיהו, אבל בנייהו, אי קאתו בטענתא דנפשיהו, דאמרי אנן זביננן מינך ואכלוה אינהו שני חזקה אית להו חזקה, היכא דלא הוו אינהו לא אומני ולא אריסי ולא גזלני. ואי אתו בטענתא דאבוהון, דאמרי אמר לן אבונא דזבנה מינך לית להו חזקה, ואע"ג דאכלה הבן שני חזקה טובא, דמי איכא מידי דאלו אמר אומן עצמו לא מהימן וכי אמר אחרינא משמיה מהימן, הילכך הויא לה כחזקה שאין עמה טענה. ואע"ג דקימא לן הבא מחמת ירושה אינו צריך טענה, הני מילי במילתא דאי הוה טעין אבוה הוה מהימן בלא ראיה, אבל היכא דאבוה לא מהימן בלא ראיה, לא מבעיא דלא טענינן ליה לדיליה אלא אפי' היכא דטעין איהו לנפשיה נמי משמא דאבוה לא מהימן אלא בראיה.

ודוקא היכא דקאמרי משמא דאבוהון, אבל היכא דאמרי קמן דידן זבנה אבונא מינך ויהיב לך זוזי מהימני, מגו דאי בעו אמרי אנן זבנינן מינך. והני מילי דקאמרי בפנינו מנה לו, אבל אמרי בפנינו הודה לו לאבינו שהיא שלו, בן אומן ובן אריס יש להן חזקה, דאיכא להימונינהו משום מגו. והוא הדין לבן בנו של גזלן היכא דאתי נמי בטענתה דאבוה. אבל בן גזלן אין לו חזקה, מאי טעמא, הנך איכא למימר קושטא קאמרי ואיכא להימונינהו משום מיגו, מיהו האי בן גזלן אע"ג דמהימנינן ליה דאודי ליה הוה ממטי ליה ולחמריה לשהואן.

וליכא לאוקמא לדרבי יוחנן כגון דקאמרי עדים בפנינו הודה לו, דאם כן מאי אירייא בן אומן ובן אריס דיש להן חזקה, אפילו אומן ואריס גופייהו, דהא אמרינן לקמן (בבא בתרא מז ע"ב) כולן שהביאו ראיה ראיתן ראיה ומעמידין שדה בידן, ומאי שנא אומן ואריס דקאמרינן דיש להן חזקה. ועוד אי דקאמרי עדים בפנינו הודה לו לאביהן חזקה למה לי ואמאי קתני יש להן חזקה, בלא חזקה נמי סגיא דהא ודאי ראיה מעלייתא היא. אלא ודאי ש"מ דנוסחי דאית בהו דקאמרי עדים טעותא היא, אלא הכי מיבעי לן למגרס, כגון דקאמרי בפנינו הודה לו. ואם תימצי לומר איתיה לגירסא דנוסחי דגרסי בהו עדים, הכין מיבעי לפרושי, כגון הך דאמרינן לקמן (בבא בתרא מז ע"ב) דקאמרי עדים בפנינו הודה לו, ואשמעתיה דרב ביבי קאי, הכא נמי כגון דאמרי בנים בפנינו הודה לו לאבינו שהיא שלו. והא דמיא לההיא דאמרינן (לעיל בבא בתרא מד,ב) בשמעתא דמכר לו בית מכר לו שדה במכיר בה שהיא בת חמורו, והא התם לא איירי בחמור כלל אלא בפרה וטלית קאי וקאמרינן במכיר בה שהיא בת חמורו, אלא מאי אית לך למימר אהך שמעתא אחריתי קאי דמיירי בה במכיר בה שהיא בת חמורו, והכי קאמר, כדאמרינן התם במכיר בה שהיא בת חמורו הכא נמי במכיר בה שהיא בת פרתו. ואף הא דעידים נמי כיוצא בה.

אמר רבא פעמים שבן בנו של גזלן אין לו חזקה היכי דמי כגון דאתי בטענתא דאבא דאבוה. דכל הבא מכח גזלן הרי הוא כגזלן. והוא דלא אמר בפני מנה לו כדברירנא לעיל:

קעז. היכי דמי גזלן דאין לו חזקה. א"ר יוחנן כגון שהוחזק בגזלנות על אותה שדה שהחזיק בה, ורב חסדא אמר כגון של בית פלוני שהורגין נפשות על עסקי ממון. ואע"פ דלא הוחזק בגזלנות על אותה שדה מסתמא אין להן חזקה. ואיתא לדר' יוחנן ואיתא לדרב חסדא, דודאי לא פליגן אהדדי, דהא כי הוחזק בגזלנות על אותה שדה ליכא למימר דפליג רב חסדא דהא איכא עדים דבתורת גזלה אתאי לידיה, ואין לך גזלן גדול מזה. ותו דבהדיא אמרינן לעיל בפרקין (בבא בתרא מו,א) דהיכא דאיכא סהדי דלאו בתורת הקנאה אתא ההוא מדעם לידיה דמחזיק אין לו חזקה, מדקא דייקינן אי דאיכא עדים אחר אמאי יש לו חזקה. והיכא דהוחזק להרוג נפשות על עסקי ממון נמי לא פליג רבי יוחנן, דלא גרע מאומן דקיימא לן דאע"ג דמסר לו שלא בעדים נמי לית ליה חזקה, דאלמא אע"ג דלא הוחזק באומנות על דבר זה מסתמיה כיון דאומן הוא ואורחיה בהכין מחזקינן ליה דבתורת אומנות אתא לידיה. מיהו שמעינן מינה דהיכא דלא הוחזק בגזלנות על אותה שדה, אע"ג דהוחזק בגזלנות על שדות אחרות יש לו חזקה, אלא אם כן הוחזק להרוג נפשות על עסקי ממון. וכי תימא וכיון דהוחזק בגזלנות על שדות אחרות נידייניה כאומן דלית ליה חזקה, לא דמי, דאלו אומן לגבי כולי עלמא מיתחזק באומנות, דכל מאן דצריך ליה עביד ליה עבידתיה, הילכך כיון דמתחזק באומנות לגבי חד גברא גבי כולי עלמא נמי אתחזק, ואלו גבי גזלן אע"ג דהוחזק בגזלנות אצל כמה בני אדם לא איתחזק בגזלנות לגבי כולי עלמא, דלאו מכולי עלמא יכיל למגזל, דאיכא דניח ליה ואיכא דקשי מיניה. הלכך אם הוחזק להרוג נפשות על עסקי ממון ש"מ לא מוקי נפשיה גבי גזל ואתחזק ליה לכולי עלמא בגזלה, דומיא דאומן לגבי אומנות, ואי לא לא: