יד רמה על בבא בתרא כג:

יב. ניפול הנמצא בתוך חמשים אמה הרי הוא של בעל השובך חוץ מחמשים אמה הרי הוא של מוצאו נמצא בין שני שובכין קרוב לזה שלו קרוב לזה שלו מחצה על מחצה שניהם יחלוקו. אוקימנא למתני' במידדה, דכל המדדה אינו מדדה יתר מחמשים אמה, ואמטול הכי חוץ מחמשים אמה הרי הוא של מוצאו דלאו מהאי שובך נפק. וסופא דקתני נמצא בין שני שובכין קרוב לזה שלו קרוב לזה שלו, דוקא בתוך חמשים אמה לשניהם אבל חוץ לחמשים אמה הא קתני הרי הוא של מוצאו. ואפילו בתוך חמשים אמה לשניהם נמי, דוקא בששניהם שוין בישוב, אבל היכא דחד מינייהו נפיש אע"ג דמיקרב לאידך טפי, הא קיימא לן רוב וקרוב הלך אחר הרוב כדבעינן למימר קמן:

פה. הרי אמרו ניפול הנמצא בין שני שובכין קרוב לזה שלו קרוב לזה שלו א"ר חנינא רוב וקרוב הלך אחר הרוב ואע"ג דרובא דאורייתא דכתיב אחרי רבים להטות וקורבא דאורייתא דכתיב והיה העיר הקרובה אל החלל אפי"ה רובא עדיף. וקימא לן כרבי חנינא דסוגין לקמן כותיה:

פו. מתיב ר' זירא והיה העיר הקרובה אל החלל ואע"ג דאיכא אחריתי דנפישא מינה. ופריק בדליכא. ומקשינן וליזיל בתר רובא דעלמא. ואוקימנא ביושבת בין ההרים. שאין דרך הרבים עוברת שם. ושמעינן מינה לטעמיה דרבי חנינא דלא מתיא עגלה ערופה אלא ביושבת בין ההרים וליכא התם עיר אחרת דנפישא מינה, דאי איכא התם אחריתא דנפישא מינה אזלינן בתר רובא, ואי לא יתבה בין ההרים אף על גב דליכא אחריתי דנפישא מינה לא אתיא עגלה ערופה דאזלינן בתר רובא דעלמא:

פז. והא דתנן ניפול הנמצא בתוך חמשים אמה הרי הוא של בעל השובך אוקימנא בדליכא אחרינא דנפיש מיניה, דאם כן אזלינן בתר רובא, דכל דפריש מרובא פריש והרי הוא של בעל השובך המרובה. ודייקינן אי הכי אימא סיפא חוץ מחמשים אמה הרי הוא של מוצאו ואי דליכא אחרינא דנפיש ודאי דהאי הויא. (הוא) [ו]בנוסחא אחרינא ולר' זירא דאמר קרוב עדיף אימא סיפא כו'. כלומר נהי דרישא מסיעה ליה לר' זירא, אלא סופא אפי' לרבי זירא נמי קשיא, דקתני סיפא חוץ מחמשים אמה הרי הוא של מוצאו, לא מיבעיא לר' חנינא דאוקמא בדליכא אחריני דנפיש מיניה וס"ל דרוב וקרוב הלך אחר הרוב, דאף ע"ג דאיכא אחרינא דקריב מיניה ודאי דהאי דנפיש בעי מהוי, אלא אפי' לר' זירא דאמר קרוב עדיף על כרחך בדליכא אחרינא דקריב מיניה עסיקינן, דאם כן היינו נמצא בין שני שובכין וזיל בתר קרוב, ואמאי קתני רישא הרי הוא של בעל השובך כיון דאיכא אחרינא דקריב מיניה, ואם כן חוץ מחמשים אמה אמאי הרי הוא של מוצאו, ליזיל בתר האי קרוב דודאי דהאי הוא.

ופריק הכא במאי עסקינן במידדה דאמר רב עוקבא בר חמא כל המידדה אין מידדה יתר מחמשים אמה. ואפילו תימא (דליכא) [דאיכא] אחרינא דנפיש מיניה כיון דחוץ לחמשים הוא (ד)לא אזלינן בתר רובא דהא אין מידדה יתר מחמשים והרי הוא של מוצאו.

בעי ר' ירמיה רגלו אחת בתוך חמשים ורגלו אחת חוץ לחמשים מהו ועל דא אפקוה לרבי ירמיה מבי מדרשא. דמאי קא מבעיא ליה, הוה ליה ממון המוטל בספק וחולקין.