יד רמה על בבא בתרא קסד:

מה. ר' חנינא בן גמליאל אומר מקושר שכתבו עדיו מתוכו כשר מפני שהוא יכול לעשותו פשוט תניא השיב רבי לדברי ר' חנינא בן גמליאל והלא אינו דומה זמנו של זה לזמנו של זה פשוט מלך שנה מונין לו שנה שתים מונין לו שתים מקושר מלך שנה מונין לו שתים שתים מונין לו שלש. ואי אמרת מקושר שכתבו עדיו מתוכו כשר, זימנין דיזיף מיניה זוזי בשנה ראשונה לפלוני מלך במקושר שכתבו עדיו מתוכו וכתבי ביה זימני בשתי שנים לפלוני מלך כדין מקושר, ומתרמי ליה זוזי ביני ביני ופרע ליה ואמר ליה הב לי שטרא ואמר ליה אירכס לי וכתב ליה תברא בגו שתים, וכי מאטי זימניה, כלומר לכי מטי זימנא דכתיב ביה בשטרא, דהיינו בשתי שנים למלכות פלוני, משוי ליה פשוט ואמר ליה (הכי) [הני] השתא הוא דיזפת מינאי. ומפרקינן קסבר ר' חנינא בן גמליאל אין כותבין שובר. ואי יהיב ליה שטריה פרע ליה ואי לא לא פרע ליה. וכבר איפסיקא הילכתא לקמן דכותבין שובר, הילכך ליתה לדר' חנינא בן גמליאל:

מו. וש"מ דמקושר אין זמנו כזמנו של פשוט, דאלו פשוט היכא דמלך המלך שמונין לו שנה מונין לו שנה שתים מונין לו שתים, אבל מקושר מאחרין את זמנו שנה, שאם מלך שנה מונין לו שתים מלך שתים מונין לו שלש. וההוא מקושר דאתא לקמיה דרבי ואמר שטר מאוחר הוא זה ואמר ליה זונין לרבי כך מנהגה של אומה זו מלך המלך שנה מונין לו במקושר שתים שנים מונין לו שלש:

מז. ההוא מקושר דהוה כתיב ביה בשנת פלוני ערכן א"ר חנינא יבדק אימת עמד ערכן בערכנותו, דעל כרחיך שתא קמייתא משמע, דערכן לשון מנוי והרשאה ושלטון הוא, לשון ערכי הדינין וערכאות של גויים. וכיון דכתיב ביה בשנת פלוני ערכן, שמע מינה שנה שנתמנה בה מלך הוא. ודיקינן ודילמא מאי ערכן דעריך במלכותיה. כלומר שנכון וישר ונאה במלכותו, כדכתיב (עזרא ד,יד) וערות מלכא לא אריך לנא למחזי, ועי"ן ואל"ף מתחלפות, אי נמי שמלכותו ארוכה. אמר רב הושעיא כך מנהגה של אומה זו שנה ראשונה קורין לו למלך ערכן שניה קורין לו דיגון. ודילמא עבורי עברוה והדר אוקמוה א"ר ירמיה ההוא ערכן דיגון קרו ליה:

מח. ת"ר הריני נזיר [הין] סומכוס אומר הין אחת דיגון שתים טריגון שלש טיטרגון ד' פונטיגון חמש. כלומר מי שאמר הריני נזיר, אם אמר הריני נזיר הין הרי זה נזיר נזירות אחת שהן שלשים יום, ואם אמר דיגון הרי זה [נזיר] שתי נזירות שהן ששים יום, ואם אמר טריגון הרי זה נזיר שלש ואם אמר טטרגון הרי זה נזיר ארבע ואם אמר פונטיגון הרי זה נזיר חמש. וכל אחת ואחת שלשים יום, דקימא לן סתם נזירות שלשים יום, ונפקא לן התם (תענית יז,א) מדכתיב קדוש יהיה יהיה בגימטריא תלתין הוו:

מט. תנו רבנן בית עגול* טרגון פונטיגון אינו מטמא בנגעים טטרגון מטמא בנגעים. כלומר בית עגול או טריגון שהוא שלשה קרנות או פונטיגון שהוא בעל חמש קרנות אינו מטמא בנגעים, אבל אם היה טטרגון שהוא בעל ארבעה קירות מטמא בנגעים. מנא הני מילי דתנו רבנן למעלה הוא אומר קיר קירות שתים למטה הוא אומר קיר קירות שתים הרי כאן ארבע. כלומר למעלה בפרשת בית המנוגע הוא אומר קירות, קיר אחד קירות שתים, דמדהוה ליה למכתב קיר וכתב קירות ש"מ שתים קאמר. ולמטה הוא אומר קירות דמשמע שתים, הרי כאן ארבע, הא למדת שאין הבית מטמא בנגעים עד שיהא בעל ארבע קירות, לאפוקי עיגול ובעל שלשה או חמשה קירות דאין מטמא בנגעים:

נ. ההוא מקושר דאתא לקמיה דרבי ואמר רבי אין זמן בזה. לפי שהזמן ראוי להכתב בין קשר לקשר שכנגדו במקום הנראה. אמר ליה ר' שמעון ברבי לרבי שמא בין קשריו המורכבים זה על זה הוא מובלע ופלייה רבי וחזייה ואכשריה. הדר חזה ביה (ברב) [רבי] בבישות אמר ליה לאו אנא כתביה אלא יהודה חייטא כתביה אמר ליה כלך מלשון הרע.

ושמעינן מינה דזמנו של מקושר בין קשר לקשר מקשריו המופרדין זה מזה הוא דכתבינן ליה במקום הנראה. ואי כתיב ליה בין קשר לקשר המורכבין זה על גבי זה כשר, מדאמר ליה רבי שמעון ברבי שמא ביו קשריו הוא מובלע, דאלמא אי עבד הכי נמי כשר, דאי ס"ד פסול מנא ליה הא לר"ש ברבי, אלא משום דזימנין נמי דעבדי הכי וכשר, דאי לאו הכי אדאמר ליה שמא בין קשריו הוא מובלע לימא ליה שמא מתוכו הוא כתוב:

נא. ושמעינן נמי מינה דאפי' מאן דחזי כתבא דלא כתיב שפיר ואמר פלניא כתביה, לשון הרע הוי ואסיר. ואפי' היכא דכתיב שפיר ואמר פלניא כתביה, במקום שרבים מצויין ואפשר דאיכא התם מאן דסאני ליה ואתי לאשתעויי בבישתיה, לשון הרע הוי ואסיר. כי הא דאמר רבי כמה מיושר כתב זה ואמר ליה רב לאו אנא כתבתיה אלא יהודה חייטא כתביה ואמר ליה רבי כלך מלשון הרע הזה משום דרב דימי דתאני רב דימי בריה דרב ספרא לעולם אל יספר אדם בגנותו של חבירו שמתוך טובתו בא לידי רעתו. ודוקא בדוכתא דאיכא למיחש דילמא איכא התם מאן דסאני ליה ומשתעי בבישתיה:

נב. אמר רב עמרם אמר רב שלש עבירות אין אדם ניצול מהן בכל יום הרהור עבירה ועיון תפלה ואבק לשון הרע. הרהור עבירה, ואפילו בפנויה. עיון תפילה, דלא מכוין דעתיה בתפלה כדבעי, ואמרי ליה דיתיב ואמר אימת אתי אגרא אימת אתי אגרא. אבק לשון הרע, כדרב דימי, ללמדך שצריך אדם להזהר מהן יתר מדאי שאם לא נזהר אי אפשר שלא יבא בהן לידי מכשול: