יד רמה על בבא בתרא קסג.

לו. איבעיא להו שני שיטין שאמרו הן ואוירן או הן בלא אוירן. כלומר מי אמרינן לא מיפסיל עד דמרחיק את העדים מן הכתב שיעור ב' שיטין הן ואוירן, והוא אויר שמניחין משטה לשטה, דהוו להו יתר משני שיטין, או הן בלא אוירן, דהוו להו שני שיטין גרידי. א"ר נחמן בר יצחק מסתברא הן ואוירן דאי ס"ד הן בלא אוירן הוה להו כשיעור שטה אחת באוירא, ושטה אחת למאי חזי. הא אמרת אין למדין משטה אחרונה וליכא למיחש ולא מידי.

רבי שבתאי משמיה דר' חזקיה אמר שני שיטין שאמרו שפוסלין את השטר, בכתב ידי עדים שהוא גדול ומרווח, ולא בכתב ידי סופר. מאי טעמא דכל מאן דמזייף לאו לגבי ספרא אזיל ומזייף ליה, וכיון דמילתא דלא שכיחא היא לא קנסוה רבנן. וכיון דבכתב ידי עדים קא מיירי, על כרחיך הא איכא שני שיטין ואוירן מכתב ידי סופר. רב יצחק בן אלעזר משמיה דחזקיה אמר כגון לך לך זה על גבי זה, ורגלה של כף העליונה כנגד צואר למ"ד התחתונה. אלמא קסבר שני (גיטין) [שיטין] וארבעה אוירין. שני(ן) שיטין ללך לך זה על גבי זה, וארבעה אוירין, אחד לצואר למ"ד העליונה, ואויר שני לרגלה של כף העליונה, ואויר שלישי לצואר למד התחתונה שהיא מכוונת כנגד כף העליונה, כדי שלא יטעה אדם באחת מהן לומר שאין כאן אלא או רגל לכף העליונה או צואר ללמד התחתונה, ואויר רביעי לרגלה של כף התחתונה, הרי כאן שני שיטין וארבעה אוירין. רב חייא בר אמי משמא דעולא אמר כגון למד וכף פשוט בשני שיטין אלמא קסבר שני שיטין ושני אוירין. אויר לצואר למד ואויר לרגלה של כף. ר' אבהו אמר כגון ברוך בן לוי בשטה אחת אלמא קסבר שטה אחת ושני אוירין.

וכיון דלא איפסיקא הלכתא בהדיא הדרינן לכללא יחיד ורבים הלכה כרבים, ומדחזינן ליה לר"נ בר יצחק דמסיק בה בשני שיטין שאמרו הן ואוירן, ור' שבתאי נמי מסייע ליה, ועדיפא מדידיה, דבעי בכתב ידי עדים דרוח טפי, ושאר אמוראי כולהו ליכא מאן דסגיא ליה בשני שיטין בלא אויר, דהא אויר כשיעור רוחב שיטה הוא, ואפי' למאן דסגיא ליה בשני שיטין ואויר אחד, ושמע מינה דכולי עלמא היכא דמרחיק בציר משני שיטין ואויר אחד כשר, ושני שיטין שאמרו בכתב ידי עדים ולא בכתב ידי סופר. ואי מרחיק שני שיטין שני אוירין פסול, דהא בין לרב חייא בר אמי משמא דעולא דאמר שני שיטין ושני אוירין, ובין לרבי אבהו דאמר שיטה אחת ושני אוירין, תרויהו סבירא להו דשני שיטין ושני אוירין פסול, ורבי יצחק בן אלעזר משמיה דחזקיה דבאעי שני שיטין ושני אוירין הוי ליה יחיד לגבי רבים, והלכה כרבים. והיכא דאיכא משני שיטין ואויר אחד דהיינו שיטה אחת ושני אוירין ועד שני שיטין ושני אוירין ולא עד בכלל כשר. דבין לרבי יצחק בין לרבי אלעזר דלא פסיל אלא בשני שיטין וארבעה אוירין, ובין לרב חייא בר אבא דלא פסיל אלא בשני שיטין ושני אוירין, תרויהו סבירא להו דכל פחות משני שיטין ושני אוירין כשר. ורבי אבהו הוא דסגיא ליה בשיטה אחת ושני אוירין למפסל. ואע"ג דכדמעיינת בדרב נחמן בר יצחק משכחת דאיהו נמי הכין סבירא ליה, מדקא דייק דאי ס"ד הן (אלא) [בלא] אוירן שטה אחת למאי חזיא, דשמעת מינה טעמא דשני שיטין בלא אויר דהויין להי כשיעור שיטה אחת ואויר אחד הוא דכשר, הא טפי מהכין פסול. אפילו הכי הוו להו תרי ותרי, וסוגין בעלמא דמספקא לא פסלינן שטרא. ועוד דקיימא לן נמי כמאן דאמר שני שיטין שאמרו בכתב ידי עדים ולא בכתב ידי סופר, דשמעת מינה דלא אמרו חכמים בדבר להחמיר אלא להקל:

לז. אמר רב לא שאנו אלא בין עדים לכתב אבל בין עדים לאשרא שהוא קיום שתחתיהן אפילו הרחיק טובא נמי כשר. מאי שנא בין עדים לכתב דילמא מזייף וכתיב בין עדים לאשרא נמי דילמא מזייף וכתיב מאי דבעי, ומחתים סהדי מקמי אשרא ואיקיים ליה זייפא באשרא דקאי מתתאי. ופרקינן דמטייט ליה לההוא רוחא דבין עדים לאשרא. כלומר דממלי ליה בשיטין של דיו שאין בהן כתב, כי היכי דלא ליכתוב ביה ולא מידי. ומקשינן בין העדים לשטר נמי ליטייט ליה. ואמאי פסול. ופרקינן אם כן אמרי סהדי אטיוטא חתימי, אשטרא לא חתימי. ומקשינן בין עדים לאשרא נמי כי מטייט ליה אמאי כשר, אמרי בי דינא איוטא חתימי ולא אאשרא. ופרקינן בי דינא אטיוטא לא חתימי. חדא דבי דינא לא חתימי אמילי דחוכא וטלולא, ועוד דבשלמא עדים סתמא חתימי ולא מיפרשי אמאי חתימי ואיכא למימר (דאדיוטא) [דאטיוטא] דסמיך להו חתימי, אלא בי דינא על כרחיך אאשרתא דסמיכא להו חתימי ובאשרתא הוא מפרש בהדיא דלקיום השטר קאתיא.