יד רמה על בבא בתרא קסב.

לב. א"ר יצחק בר יוסף א"ר יוחנן כל המחקין צריך שיכתוב קיומיהון וצריך שיחזיר מענינו של שטר בשיטה אחרונה מאי טעמא א"ר עמרם לפי שאין למדין משטה אחרונה. דחיישינן דילמא רוחא שבק סהדי שיעור שיטה אחת למאן דקשיש מיניהו, ואתא האי וזייף וכתיב בהאי שיטה מאי דבעי. ואמטול הכי אין למדין הימנה, לפיכך צריך שיחזיר מעניינו של שטר דבר שאינו צריך בשיטה אחרונה כדי שיוכל ללמוד מכל הכתוב למעלה הימנה. והא דר' יוחנן לא משכחת לה אלא בפשוט, דאי במקושר קשיא כולה, דקאמר רישא כל המחקין צריך שיכתוב קיומיהון, ולא קא מפליג בין במקום שריר וקיים לשאר מחקין, ושמעינן ליה לר' יוחנן דקאמר פסול אע"פ שמקויים ולא אמרו מחק פסול (אבל) [אלא] במקום שריר וקיים וכשיעור שריר וקיים. וסופא נמי דמצריך שיטה אחרונה לא שיכא אלא בפשוט דעדיו מתוכו. אלא כולה בפשוט קימא, דאי איכא מחק בשטרא, לא שנא במקום שריר וקיים ולא שנא שלא במקום שריר וקיים, צריך למכתב קיומיה מקמי שיטה אחרונה.

ומאי קיומיה, דכתיב אות פלונית או תיבה פלנית על המחק או על הגרר ודין קיומיהון. ואפי' מחיק ביה כמה שיטין וכתיב קיומיהון לבסוף שפיר דאמי וילפינן מיניה. וה"ה בתלויה נמי, היכא דתלי כמה מילי ביני שיטי וכתיב קיומיה לבסוף מקמי שיטה אחרונה בפשוט שפיר דאמי. ואי לא כתיב קיומיהון, איכא לפלוגי בין מחק לתלויה, דאלו תלויה יד בעל השטר על התחתונה, ואי אית בה בההיא תלויה ריעותא לבעל השטר ילפינן מינה, דלא גרע מסמפון היוצא לאחר חיתום שטרות דילפינן מיניה, דאי לאו דפריע לא הוה מרע ליה לשטריה, וכ"ש היכא דכתיב בגויה דשטרא. ואי אית בה זכותא לבעל השטר לא ילפינן מינה אלא חזינן ליה לשטרא כמאן דלא כתיבה ביה ההיא תלויה כלל ודיינינן ליה לפום עניני דכתיבי בגויה דשטרא. ואי אית בה בההיא תלויה זכותא וריעותא, חזינן אי מוכחא מילתא דההוא ענינא דתלי ביני שיטי כוליה בהדי הדדי איכתיב, לא ילפינן מההיא ריעותא דאית ביה אלא בהדי זכותא דאית ביה ויד הנתבע על העליונה, אי ניחא ליה למילף מיניה כוליה ילפינן, ואי ניחא ליה לבטולי לההוא ענינא דתלי כוליה מבטלינן. ואי אפשר למימר דההיא ריעותא דאית ביה לחודה הוה כתיבה מעיקרא בשטרא ומרי שטרא הוא דזייף ואוסיף מידי מקמה או מבתרא, ילפינן מההיא ריעותא ולא ילפינן מההיא זכותא דאית בה.

והני מילי בתלויה, אבל מחקא דלא קיימיה, אי מוכחא מילתא דלא הוה כתיב ביה מילתא דמבטלא ליה לענינא דשאר שטרא, כגון דאתרמי מחקא במקום הזמן דליכא לספוקיה אלא בענין הזמן, א"נ במקום המעות דליכא לספוקיה אלא בענין המעות, וה"ה לשאר דוכתא דליכא לספוקינהו אלא בענינא דסמיך ליה מקמי או מבתריה, כדברירנא ממתני' (דלקמן בבא בתרא קסה,ב) דקתני כסף זוזי דאינון ונמחקו אין פחות משנים, מחזקינן ליה בההוא ענינא דמוכח, אלא שיד בעל השטר על התחתונה ודינינן ליה בפחות שבלשונות הראויות להיות בו באותו ענין. ואי הוי מחקא בדוכתא דאיכא לספוקיה במילתא דמבטיל ליה לשטרא, איתרע שטרא ולא סמכינן עליה עד דמתברר בסהדי דכי חתימי עליה סהדי הדין מחקא או האי תלויה הכי הות וספרא הוא דאשתלי ולא כתב קיומיהו. ולא שנא היכא דאיכא מידי לקיומי לבסוף כגון מחקין ותלויות ולא שנא ליכא מידי [ל]קיומי, ולא שנא כתב שריר וקיים ול"ש לא כתב שריר וקיים, צריך שיחזיר מעניינו של שטרא בשיטה אחרונה מילתא דלית ביה תוספת ענין כלל, כגון הני דכתבין ומאי דהוה קדמנא כתיבנא וחתימנא עליה כדי שיהא ביד פלוני זה לזכות ולראיה. אבל היכא דאית ביה תוספת ענין, אי נמי דשיריה לזמן וכתביה בשטה אחרונה, א"נ כגון הני דמשיירי ליה לקנין לבסוף, אי כתבי ליה בשטה אחרונה לא גמרינן מינה. אלא כל היכא דאית ביה זכותא לבעל השטר חזינן לה לההיא שיטה אחרונה כמאן דליתה ודינינן ליה לפום שאר ענייני דשטרא, דאי הוי קנין בשיטה אחרונה בלחוד דיינינן ליה כשטר שאין בו קנין, ואי איתיה לזמן בגויה דיינינן ליה כשטר שאין בו זמן. ואי אית בה ריעותא לבעל השטר בשיטה אחרונה ילפינן מינה דיד בעל השטר על התחתונה. ולא גרע [מ]סמפון היוצא לאחר חיתום שטרות כדברירנא לעיל.

והני מילי בפשוט דאיכא למימר דרוחא שבוק סהדי למאן דקשיש מיניהו ואתא האי מרי שטרא והוסיף ביה מידי. אבל במקושר דעדיו מאחוריו לא שייך הדין טעמא, ואמטול הכי לא צריך למהדר מענינו של שטר בשיטה אחרונה, אלא אע"ג דלא מהדר נמי ילפינן מינה, בין לרב הונא בין לרב ירמיה בר אבא, דהא לא מצי לזיופי מידי כלל, למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה כדברירנא.

אמר ליה רב נחמן לרב עמרם מנא לך הא אמר ליה דתניא הרחיק את העדים מן הכתב שני שיטין פסול שיטה אחת כשר. ומדקתני רישא פסול לגמרי קנס הוא שקנסוהו לפי שהניח(ם) מקום למזייפין לזייף. מאי שנא שני שטים דפסול דילמא זייף וכתיב מאי דבעי שיטה אחת נמי דילמא זייף וכתיב מאי דבעי, אלא לאו ש"מ אין למדין משיטה אחרונה. וגבי שני שיטים כיון דיכיל לזייף ולמכתב בשיטה קמיתא מאי דבעי ומהדר מעניינו של שטר בשיטה אחרונה, ומהני ליה זיופיה דהא שיטה אחרונה היא ואין למדין משיטה אחרונה, לא* קנסוה רבנן. וכי תימא היא גופה תקשי לן, מאי שנא שיטה אחרונה דאין למדין הימנה משום דחיישינן רוחא שבק סהדי למאן דקשיש מיניהו, אי הכי בתרתי תלת שיטין בסוף השטר נמי ניחוש דילמא שבוק רוחא טפי משיטה אחת ואזל האי וזייף וכתב בה מאי דבעי.

וכי תימא שאני שני שיטין דכיון דקימא לן הרחיק את העדים מן הכתב ב' שיטין פסול לא חיישינן, חזקה לא שבקי רוחא כשיעור מאי דפסיל ליה לשטרא, היא גופא תקשי לך, מאי שנא הרחיק ב' שיטין דפסול ושיטה אחת דכשר, אי משום דאין למדין משיטה אחרונה, אטו שיטה אחרונה גזירת מלך היא, תקנתא דרבנן היא, ובטעמא הוא דתליא, ליתקון נמי דאין למדין משתי שיטים אחרונות ואפילו הרחיק שני שיטים נמי לתכשר. דהא אי כתיב בהאי מאי דבעי לא ילפינן מיניה, ואי נמי גזיז ליה לכוליה שטרא מעלוי הנהי תרתי שיטין וכתיב בהני תרתי שיטי מאי דבעי עלויה חתמות ידי עדים דהוו חתימי מתתאי, נימא שטר הבא הוא בשני שיטים ועדיו בשיטה שלישית פסול. הא לא קשיא, דאם כן אפילו ארבע וחמש שטים נמי ניחוש ואין לדבר סוף. אלא שיטה אחת דלא סגיא להו למשבק רוחא בציר משיטה אחת חיישינן דילמא רוחא שבוק ולא ילפינן מינה, ואלו טפי משיטה אחת כיון דלא צריכי למשבק רוחא כולי האי לא חיישינן.

אלא אי קשיא הא קשיא, אמאי אין למדין משיטה אחרונה, לימא הרחיק העדים מן הכתב אפי' שיטה אחת פסול וכי לא הרחיק לילף אפי' משיטה אחרונה. אם כן אתה נועל דלת בפני לוין, דזימנין דלא מתרמו ליה לבעל השטר כולהו עדים בהדי למחתם זה בפני זה, ואי אמרת לא לשבוק חד מיניהו רוחא למאן דקשיש מיניה מימנע ולא חתים ואתה נועל דלת בפני לוין. הילכך יהבו להו רבנן רשותא למשבק רוחא להדדי שיטה אחת דבהכי סגיא להו. הילכך שיטה אחרונה דאורחייהו למשבק רוחא ויהבו להו רבנן רשותא חיישינן ולא ילפינן מינה, ואלו טפי מן הכי כיון דלאו אורחיהו ולא יהבו להו רבנן למשבק רוחא טפי לא חיישינן. וכי תימא הרחיק את העדים מן הכתב שיטה אחת נמי אמאי כשר, נהי נמי דלא חיישינן דילמא מוסיף ביה מידי דאי מוסיף לא ילפינן מינה, אלא ליחוש דילמא גאיז ליה לשטרא דעילוי ההוא רוחא וכתיב ביה בההוא רוחא שטרא אחרינא באנפי נפשיה בשיטה אחת עילוי סהדי דחתימי מתתאי. אי משום הא ליכא למיחש, דהוה ליה שטר הבא הוא בשיטה אחת ועדיו בשיטה אחרת, ומהאי טעמא גופיה אמור רבנן שטר הבא הוא בשטה אחת ועדיו בשיטה אחרת פסול דאיכא למיחש דילמא רוחא שבוק סהדי חדא שיטה למאן דקשיש מיניהו, ואזיל איהו וגזייה לרוחא בהדי סהדי וכתב עלוי סהדי שטרא אחרינא.

ברם צריך את למידע דכלהו הני מחקין ותלויות דקאמרינן למכתב קיומהון ואי לא לא ילפינן מיניהו, הני מילי היכא דליכא למיתלי בטעות סופר, כגון שם המלוה ושם הלוה וסכום המעות, וגבי מקח וממכר אף מקום השדה, דאיכא לספוקי בשתא אחרינא ובמנינא אחרינא. והוא הדין בשאר ענייני דשטרא היכא דתליא טעותא במידי דמיעקר ביה ההוא ענינא כוליה ומיחלף בענינא אחרינא. אבל היכא דלא תלי טיעותא במידי דמיעקר ביה ההוא לגמרי ולא מיחלף בענינא אחרינא ואיכא למתלי בטעות סופר תלינן, דלא גרע מאחריות דלא כתיב כלל ותלינן בטעות סופר, וכל שכן במידי דמוכחא מילתא ודאי דטעות סופר הוא דאע"ג דלא מקיים נמי כשר: