יד רמה על בבא בתרא קנ:

ודייק רבינא מדאמר רבא טעמא דעשו מטלטלין שיור אצל העבד משום דעבדא כמטלטלא דאמי לשאר מילי, ש"מ דאי אמר מטלטלי לפלניא עבדי בכלל. א"ל רב אשי אנן משום דלא כרות גיטא מתנינן לה. כלומר טעמא דעשו מטלטלין שיור אצל העבד לאו משום דעבדא כמטלטלא דמי ומטלטלא למטלטלא הוי שיור מתנינן לה, אלא משום דלא כרות גיטא מתנינן לה, דגבי גט אשה ספר כריתות אמר רחמנא דמשמע דלהוי ענין כל הגט ענין כרות שאין בו שיור, הילכך בעינן דלא לשייר בעל מידי לנפשיה בכל מאי דאקני ביה בגיטא לעבדא, דאי שייר ביה זכותא לנפשיה לאו כריתות הוא, ויליף גט שחרור מגט אשה בגזירה שוה דלה לה, כתיב התם (דברים כד,א) וכתב לה וכתיב הכא (ויקרא יט,כ) או חפשה לא נתן לה, מה להלן בעינן כריתות אף כאן נמי כריתות. והכא כיון דשחרוריה דעבדא והקנאת הנכסים בחד שטרא נינהו, אפילו תימא עבדא כמקרקעא דמי לכל מילי, כיון דשייר מטלטלין נמצא ששייר מקצת בדבר הקנוי בגט ונמצא בגט ענין שאינו כריתות ולא הוי גיטא. אבל גבי כתובה ודאי לכולי עלמא משום דלא גביא ממטלטלי הוא ואמטול הכי לא הוו שיור כדפרישנא לעיל:

קז. אמר רבא א"ר נחמן חמשה עד שיכתבו כל נכסיהם ואלו הן שכיב מרע ועבדו ואשתו ובניו ומברחת. שאם כתבו כל נכסיהם הרי החדוש האמור בהם נוהג בהם, ואם לאו אין החדוש האמור בהם נוהג בהם:

קח. שכיב מרע מאי היא דתנן שכיב מרע שכתב כל נכסיו לאחרים שייר קרקע כל שהוא מתנתו קיימת לא שייר קרקע כל שהוא אין מתנתו קיימת. וקמ"ל רבא אמר רב נחמן דהאי אין מתנתו קיימת דקאמרינן דוקא עד שיכתוב כל נכסיו, אבל אם שייר מנכסיו כל שהוא ממידי דמיקרי נכסי הוי שיור, ואפי' עמד מתנתו קיימת, דלהכי שייריה לההוא מקצת למסמך עלויה ואע"ג דלית ביה כדי פרנסתו, כדברירנא טעמא במתני':

קט. עבדו מאי היא דתנן הכותב כל נכסיו לעבדו יצא בן חורין שייר קרקע כל שהוא לא יצא בן חורין. וקמ"ל רבא א"ר נחמן דלא הוי בן חורין עד שיכתוב לו כל נכסיו, אבל אם שייר כל שהוא ממידי דמיקרי נכסי לא יצא בן חורין, דבעינן כריתות וליכא:

קי. אשתו מאי היא דא"ר יהודה אמר שמואל הכותב כל נכסיו לאשתו לא עשאה אלא אפטרופיא. וקמ"ל רבא א"ר נחמן דלא הוי אפיטרופיא עד שיכתוב לה כל נכסיו, אבל אם שייר מידי מיניהו קניא שארא קנין גמור, דכיון דשייר מקצת שמע מינה דלאקנויי שארא קנין גמור קא מיכוין, דאי לשווייה אפטרופיא קא מיכוין מאי שנא דשייר מקצת:

קיא. בניו מאי היא דתנן הכותב כל נכסיו לבניו וכתב לאשתו קרקע כל שהוא איבדה כתובתה. ודוקא כשעשאה שותף בין הבנים. וקא משמע לן רבא אמר רב נחמן דלא איבדה כתובתה עד שיכתוב כל קרקעותיו לבניו, אבל מטלטלי לא הוי שיור כדאמרי' לעיל, וכדבעינן למימר קמן:

קיב. מברחת מאי היא דאמר [מר] מברחת צריכה שתכתוב כל נכסיה. כגון המברחת נכסיה מבעלה קודם נישואין, דמסתמא דאי מתה איהי תותי בעל לקנינהו מקבל מתנה ואם נתאלמנה או נתגרשה הדרי לדילה. וכל היכא דאמרינן בעל מברחת לא קני דוקא היכא דנתאלמנה או נתגרשה, וא"צ לומר היכא דלא אינסיבה, אבל היכא דנסיבא ומתה לה תותי בעל קנה, דאלת"ה למאי (בו) אקנתינהו נהליה. וההיא דאמרינן בפרק האשה שנפלו לה נכסים (כתובות עט,א) ואי לא קננהו לוקח ליקניניהו בעל ואמר אביי עשאום כנכסים שאינן ידועים לבעל ואליבא דר"ש, דש"מ דלא קני להו לוקח, היכי דאמי, אי בשנתאלמנה או שנתגרשה, מאי קשיא ליה ליקנינהו בעל, אלא לאו בשמתה בחיי בעלה, וקאמרי' דלא קני להו לוקח. לא תיקשי לך, דכי קא קשיא ליה כל כמא דיתיבא תותי בעל קא קשיא לה ולפירות, כיון דקימא לן דמברחת כי קא מקניא ליה ללוקח או למקבל מתנה אדעתא דמיתה בחיי בעלה הוא דכתבה ליה, ואם נתאלמנה או שנתגרשה איגלאי מילתא למפרע דלא קני או לא קננהו לוקח, לקנינהו בעל ולפירות, ואפי' מעיקרא נמי אמאי שבקינן ליה ללוקח למיכלינהו לפירי. ועלה קאמרי' עשאום כנכסים שאינן ידועים לבעל ואליבא דר"ש, ולעולם היכא דמיתה תחת בעלה קננהו לוקח. וקמ"ל הכא רבא א"ר נחמן דמברחת דקאמרינן דהיכא דנתאלמנה או נתגרשה מציא למהדר ביה דוקא היכא דכתבה כל נכסיה, דמוכחא מילתא דאדעתא דהכי כתבה ליה, דלא שביק איניש נפשיה ויהיב לאחריני, אבל אם שייר מידי קני ואף על גב דנתאלמנה או נתגרשה לא מציא למהדר בה, דכי שייר ההוא מידי אדעתא למסמך עלויה הוא דשיירתיה ושארא אקניתיה למקבל מתנה לגמרי:

קיג. ואסיקנא ובכולהו הני חמשה אי שייר מטלטלי הוו שיור לבד מכתובה דמקרקעי תקינו לה רבנן למגבא ממטלטלי לא תקינו לה רבנן. הילכך אע"ג דשייר מטלטלי נמי ליכא למימר דמסמך סמכא עלויהו ולא אחיתיה לשעבודא דהא לית לה למגבא מיניהו, הילכך על כרחיך מדשתקה אחולי אחילתה לכתובתה. והשתא דתקינו רבנן בתראי למגבא כתובה ממטלטלי אפי' לכתובה נמי הוו שיור.

ושמעינן מיהא דליתה לדרב יהודה דאמר קרקע כדי פרנסתו, דהא אמרינן דלכולהו מטלטלי הוו שיור לבד מכתובה, אלמא לא בעינן קרקע, וכדי פרנסתו נמי לא, דהא אמרינן חמשה עד שיכתבו כל נכסיהם, דאלמא אי שייר כל דהו הוי שיור. והא דאמר אמימר מטלטלי ואיתניהו בעיניהו הוו שיור לענין כתובה אצטריכא ליה, דאע"ג דממטלטלי לא תקינו לה רבנן זימנין דהוו שיור לענין כתובה, כגון היכא דייחד לה בעל מטלטלי למגבא כתובתה מינייהו, דקיימא לן בכתובות (נה,א) דאי איתניהו בעינייהו גביא להו בלא שבועה, וכיון דאית לה למגבא מיניהו אשיירינהו הוו שיור דמסמך סמכא דעתה עלויהו. והשתא דתקינו רבנן בתראי לאגבויי כתובתה ממטלטלי כולהו מטלטלי הוו שיור:

קיד. אמר נכסי לפלוני עבדא אקרי נכסי דתנן הכותב נכסיו לעבדו יצא בן חורין. וש"מ דאע"ג דלא אמר כל נכסי אלא נכסי סתמא יצא בן חורין, דמסתמא כולן בכלל. ארעא איקריא נכסי דתנן נכסים שיש להם אחריות נקנין בכסף בשטר ובחזקה. גלימא איקרי נכסי דתנן ושאין להם אחריות אינן נקנין אלא במשיכה. ואנכסים דקתני רישא קאי, אלמא הני והני נכסים מיקרו. זוזי איקרו נכסי דתנן ושאין להם אחריות נקנין עם נכסים שיש להם אחריות בכסף ובשטר ובחזקה. ומנא תימרה דזוזי מקנו בהכי, דהא רב פפא הוו ליה תריסר אלפי זוזי בי חוזאי אקניניהו נהליה לרב שמואל בר אחא אגבא סיפא דביתיה כי אתא נפק לאפיה עד תוך. ודוקא בפקדון, אבל במלוה לא מצי מקני לה לגופא, דהא לאו ברשותא (דמקני) [דמקנה] היא, אלא אי איכא שטרא שיעבודא דשטרא בלחוד הוא דיכיל לאקנויי.