יד רמה על בבא בתרא קמד.

איני והא"ר חנינא אפי' הניח להם אביהם אוריאני השכר לאמצע. וה[ו]א כסא גדול עשוי לישב עליו ולשמור פירות שבגנות, אם ישבו עליו גדולים ושמרו ונטלו שכר השכר לאמצע, והא אוריאני דכי מחמת עצמן דמי, וקאמר השכר לאמצע. ופרקינן שאני אודיאני דלנטירותא עבידא ואפי' קטנים נמי מצו מינטרי בה. מיהא שמעינן דכל היכא דלא סלוק שבחא מחמת הוצאה דאפיקו מגופן של נכסים, אי הוי מידי דיכלי קטנים למעבד, כשבחו נכסים מחמת נכסים דמי. ואי הוי מידעם דלא יכלי קטנים למעבד, כגון מר ופסל וקרדום שעשו בהן מעשה על ידי עצמן, השביחו לעצמן:

מז. רב ספרא שבק אבוה זוזי שקלינהו מקמי חלוקה ועבד בהו עיסקא אתו אחוה תבעוה בדינא קמיה דרבא, למפלג רוחא בהדיהו בשוה כל חד וחד לפום חולקיה. אמר להו רב ספרא גברא רבא הוא לא שביק גירסיה וטרח לאחריני. דצורבא מרבנן כל מעשיו לשם שמים ולא טרח בדרך ארץ אלא לכדי חייו כי היכי דלא לצטריך למזוני וליבטיל מגירסיה, אבל למטרח לאחריני לא בטיל מגירסיה. הילכך אע"ג דלא פריש נמי כמאן דפריש דמי (ולית) [והוה] ליה כמאן דאמר מעיקרא ראו מה שהניח לי אבא הריני עושה ואוכל דקתני השביחו לעצמן.

ושמע מינה דלא בעינן לאתנויי בפני ב"ד אלא גלויי דעתא בעלמא בעינן, דהא רב ספרא דלא אמר מידי ואמידניה לדעתיה, מכלל דאיניש בעלמא באמירה בעלמא סגיא. מיהו צריכינן לברורי בהא מעשה דרב ספרא מילתא. מכדי הא דרב ספרא לאו בדשקיל מזוזי כדי חולקא בלחוד עסיקינן, אלא בדשקילינהו לכולהו עסיקינן, דיקא נמי דקאמרינן שבק אבוה זוזי ושקלינהו ולא קאמרינן שקל מיניהו, וא"כ מאי האי דינא דדן ליה רבא למהוי כמאן דאמר לעצמי אני משביח דשקיל חולקא בדנפשיה משלם וחולקא בדאחוה. בשלמא גבי מקרקעי שימינן ליה כיורד שלא ברשות, אלא הכא כיון דמטלטלי נינהו, אי חשבת ליה כיורד שלא ברשות הוה ליה גזלן דמשלם כשעת הגזילה, ולית להו לאחין חולקא ברוחא כלל.

וכי תימא דילמא רבא נמי הכי דיין ליה לרב ספרא לשלומי כשעת הגזילה, לא סלקא דעתא, דאי ס"ד כגזלן דיניה, היכי יהיב ליה כוליה רוחא מטעמיה דגברא רבא הוא ולא שבק גירסיה וטרח לאחריני, השתא מגזל קא גזיל ולגירסיה חייש, ואדרבה נידיניה כאיניש מעלמא.

אלא מסתברא דרבא דיניה לרב ספרא כמאן דנחית ברשות כמקבל עיסקא למחצית שכר הוא דדיניה, דאשתכח דשקיל כוליה רוחא דמטי ליה לחולקיה משלם ושקיל פלגא בחולקא דאחוה. וכי תימא מאי שנא במקרקעי דחשבינן ליה כיורד שלא ברשות ומ"ש גבי זוזי דקא חשבינן ליה כיורד ברשות למחצית שכר, היינו טעמא דשאנו מקרקעי, דכיון דקי"ל דאין מורידין קרוב לנכסי קטן כי קא נחתי גדולים ומשבחי שלא ברשות קא נחתי, אבל זוזי ועבד בהו עיסקא, כיון דקי"ל דהני זוזי דיתמי מבדקינן איניש מהימן ומשפו נכסיה ויהבינן להו בבי דינא קרוב לשכר ורחוק להפסד, לא שנא הוי ההוא גברא קרוב ול"ש רחוק כדברירנא התם, כי שקלינהו רב ספרא אדעתא דהכי ועבד בהו עיסקא כמאן דנחית ברשות דמי, דהא אי נמי הוה אתי לבי דינא הוו יהבין להו נהליה אדעתא דהכין. ודוק מינה, טעמא דרב ספרא דגברא רבה הוא ולא שביק גירסיה וטרח לאחריני, אבל איניש מעלמא דעביד דטרח לאחריני השכר לאמצע, דכי האי גונא נמי השביחו נכסים מחמת נכסים הוא כדאמרינן לעיל (סי' ד ד"ה ואיכא):

מח. והא דתנן וכן האשה שהשביחה את הנכסים השביחה לאמצע דיקינן עלה אשה מאי עיבידתה, דפלגא בשבחא דקתני השביחה לאמצע. א"ר ירמיה באשה יורשת. כגון שנשאת לאחי אביה ומת ולא הניח יורש אלא היא ואחיותיה או בני דודיה. מהו דתימא כיון דלאו דירכא למטרח אע"ג דלא פריש כמאן דפריש דמי קמ"ל דלא. מכלל דהיכא דלא הויא יורשת הו"ל כמשביח לעצמו כדברירנא במתניתין.

וכולהו נמי לא אמרן אלא בשאין היתומים סמוכין אצלו, אבל בסמוכין אצלו מסתמא כולי שבחא דיתמי הוי, דמסתמא כי קא משבח ליתמי קא משבח. ואית ליה לדיליה חולקא בנכסי לית ליה בגויה זכותא אלא לפום חולקיה, לא שנא שבחו נכסים מחמת נכסים ולא שנא מחמת עצמו. והוא דלא פריש דלנפשיה קא משבח, אבל אי פריש פריש והוה ליה כשאר אינשי:

מט. ואי אמרה ראו מה שהניח בעלי הריני עושה ואוכלת השביחה לעצמה פשיטא מהו דתימא כיון דשביחא לה מילתא דאמרי קא טרחא קמי יתמי אחולי מחלא קמ"ל:

נ. א"ר חנינא המשיא אשה לבנו גדול בבית קנאו ודוקא גדול שבבניו ודוקא בשהשיאו בתולה ודוקא באשתו ראשונה ודוקא שהשיאו ראשון לכל בניו, דאגב חביבותא דנשואי בנו גדול בכולהי הני אנפי גמר ומקני ליה. אבל היכא דבצרא לה חדא מהני לא קני. ומסתברא דחיבת חופה קונה, מדקאמרינן לקמן ייחד לו אביו בית ועליה בית קנה עלייה לא קנה, אלמא בית מיוחד בעינן, ואין לך בית המיוחד לחתן לנשואיו אלא בית שהחופה בתוכו:

נא. פשיטא ייחד לו בית ועלייה בית קנה עלייה לא קנה בית ואכסדרה מהו שני בתים זה לפנים מזה מהו. ועלו בתיקו. הילכך לא קני אלא פנימי שהיה רוב תשמישיו בו:

נב. והא דתניא ייחד לו אביו בית וכלי בית כלי בית קנה אבל בית עצמו לא קנה א"ר ירמיה כגון שהיה אוצרו של אביו מונח שם נהרדעי אמרי אפי' שובכא דיוני רב פפא אמר אפי' אציצא דהרסנא. וקי"ל כרב פפא, דהא מר זוטרא אנסביה לבריה בביתיה ותלא ליה סנדלא רב אשי אנסביה לבריה ותלא ליה אציצא דמישחא. וש"מ דכל כהאי גוונא לא קני. ושמע מינה דהיכא דייחד לו אביו כלי בית להשתמש בהן בנישואיו, אע"ג דלא אקנינהו נהליה בפירוש בתורת מתנה קנה. ודוקא בבנו גדול, והוא שהשיאו אשתו ראשונה, והיא בתולה, והוא שהשיאו ראשון כדאמרינן לעיל, אבל היכא דבצרא לה חדא מהני לא קני עד דיהיב להו נהליה בתורת מתנה בפירוש:

נג. אמר מר זוטרא הני תלת מילי שוונהו רבנן כהילכתא בלא טעמא חדא הא ואידך דאמר רב יהודה אמר שמואל הכותב כל נכסיו לאשתו לא עשאה אלא אפטרופיא ואידך דאמר רב הונא א"ר מנה לי בידך תנהו לפלוני במעמד שלשתן קנה. וש"מ דהני כלהי הילכתא נינהי: