יד רמה על בבא בתרא קלט:

רג. אמר רבא והשתא דשלח רבין מי ידעינן דבעל יורש הוי לכל מילי והא אמר רבי יוסי בר' חנינא באושא התקינו האשה שמכרה בנכסי מלוג בחיי בעלה ומתה הבעל מוציא מיד הלקוחות. אלמא לוקח הוי, וכמאן דזבנינהו לנכסי מההיא שעתא דאתי לידיה דמי, דאי יורש הוי לא מצינו ירושה מחיים. ואסיקנא אלא אמר רב אשי, לא יורש הוי לכל מילי ולא לוקח הוי לכל מילי, אלא שויוה רבנן כיורש ושויוה כלוקח. גבי יובל שויוה רבנן כיורש משום פסידא דידיה. דתנן ואלו שאינן חוזרין ביובל הבכורה והיורש את אשתו. גבי דר' יוסי בר' חנינא שויוה רבנן כלוקח משום פסידא דידיה. דכיון דזכה באשה עבדו ליה רבנן תקנתא דלא תיקום איהי ותפקעינהו לנכסים מיניה, הילכך הוה ליה בהני נכסי כלוקח ראשון כמאן דזבנינהו לנכסי מינה משעת נישואין או משעת נפילת הנכסים מעכשיו ולכשתמות תחתיו, דאי מזבנא להו איהי ביני ביני ומתה כשהיא תחתיו איגלאי מילתא למפרע דמעיקרא קננהו בעל ואתי וטריף לקוחות. גבי (דזאבין) [דרבין] שויוה כיורש משום פסידא דאלמנתו. וה"ה גבי בעיא דאבוה בר גניבה דשויוה רבנן כיורש משום פסידא דמלוה, כדקא פשיט רבא מעיקרא וכדפשיט רב פפא (מזדבין) [מדרבין].

ומקשינן והא גבי דר"י בר' חנינא דאיכא פסידא ללקוחות ושויהו רבנן כלוקח ראשון ולא חיישי לפסידא דלקוחות. ופרקינן התם גבי לקוחות אינהו דאפסוד אנפשיהו דכיון דאיכא בעל לא איבעי להו למזבן. ושמעינן מינה דגבי לותה ואכלה ועמדה ונשאת, כיון דבשעת הלואה אכתי לא נשאת וליכא למימר דמלוה הוא דאפסיד אנפשיה, שויוה רבנן לבעל כיורש משום פסידא דבעלה. וכי תימא הכא נמי מלוה הוא דאפסיד אנפשיה, דלא איבעי ליה לאוזפא בלא שטרא, כי אמרינן איהו דאפסיד אנפשיה היכא דיהיב זוזי בכדי, כגון מאן דזאבין נכסי דידע דמשעבדי לאחריני, דומיא דלקוחות דידעי דאיכא בעל וקא מיכווני למזבן נכסי דאתתיה דמשעבדי ליה לבעל, אבל הכא גבי לותה ואכלה כי קא מוזיף לה בלא שטרא אכתי נכסי בחזקתה דאיתתא הוו קיימי וכי אוזיף שפיר אוזיף. מאי אמרת, כיון דאינסיבא בתר הכי הוה ליה כמאן דזבינא להו לנכסים לאחריני ומלוה על פה אינה גובה מן הלקוחות, הני מילי בלקוחות ממש דחיישי רבנן לפסידיהו משום דמלוה על פה לית לה קלא ואפשר דלא שמעי בה לקוחות וזבני ולאו אדעתיהו, בהא ודאי חשו רבנן לפסידא דלקוחות דמאי הוה ליה למעבד, מלוה הוא דאפסיד אנפשיה דלא איבעי ליה לאוזופי בלא שטרא, אבל הכא גבי בעל דלא קא יהיב זוזי ולאו לוקח ממש הוא, הא אמרינן בהדיא דכי שויוה רבנן כלוקח היכא דליכא פסידא לאחריני אבל היכא דאיכא פסידא לאחריני לא חשו רבנן לפסידא. מידי דהוה אמזוני דאלמנתו, דאי ס"ד דוקא גבי אלמנתו משום דאין אדם רוצה שתתבזה אשתו בב"ד אי נמי משום דנכסי בחזקת אלמנה קיימי, מאי אירייא דנקט משום פסידא דאלמנתו, דמשמע משום דמפסדה להו למזונות דידה, האי משום ביזיון מיבעי ליה, אי נמי משום דנכסי בחזקתה קיימי. ועוד אי טעמא דמילתא משום דנכסי בחזקת אלמנה קיימי מאי אירייא דשויה רבנן כיורש לגביה, כי משוו ליה נמי כלוקח כיון דנכסי בחזקת אלמנה קיימי אלמנתו ניזונת מנכסיו. ועוד אי מהני האי טעמא דנכסי בחזקת אלמנה קיימי למטרף מבעל ואע"ג דהוי כלוקח, משאר לקוחות נמי תטרוף, ואנן קי"ל דאין מוציאין למזונות. ועוד אי סלקא דעתא דגבי פסידא דאלמנתו הוה חיישי רבנן גבי פסידא דמלוה לא חיישי רבנן, אי הכי כי אקשינן והא גבי דר' יוסי בר חנינא דאיכא פסידא דלקוחות ושויוה רבנן כלוקח, מאי קושיא, והא אמרת דלפסידא דאלמנה בלחוד הוא דחיישי רבנן לפסידא דאחריני לא חיישי רבנן. ועוד הא דפרקינן התם אינהו דאפסוד אנפשייהו דכיון דאיכא בעל לא איבעי להו למזבן האי משום דלא חיישי רבנן אלא לפסידא דבעל מיבעי ליה. אלא לאו שמע מינה דכל היכא דאיכא פסידא לאחריני דקדים שעבודייהו לבעל לא חיישי רבנן לפסידא דבעל. וכן הלכתא:

הדרן עלך פרק יש נוחלין א. מי שמת והניח בנים ובנות בזמן שהנכסים מרובים הבנים יירשו והבנות יזונו הנכסים ממועטין הבנות יזונו והבנים ישאלו על הפתחים אדמון אומר בשביל שאני זכר הפסדתי אמר רבן גמליאל רואה אני את דברי אדמון. הא דקתני הכא הבנים יירשו, בירושה דאורייתא קאי, דאע"ג דמדאורייתא אין לבנות במקום בנים כלום, תקינו להן רבנן לבנות לאיתזוני מנכסי דאבוהון עד דתלקחן לגוברין או עד דיבגרן, ומתנאי כתובה נינהי, לא כתב לה בנן נוקבן די תהויין ליך מנאי תהויין יתבן בביתי ומתזנן מנכסיי עד דתלקחן לגוברין חייב שהוא תנאי ב"ד. ודוקא בבנות דאתיאן מכח קידושין וכתובה, אבל בנות דלא אתייאן מכח קידושין וכתובה לית ליהי מזוני. חדא דמתני' דבנן נוקבן דתני עלה שהוא תנאי ב"ד בבנות דאתיאן מכח כתובה וקידושין משמע, ובכמה דוכתי אמרינן דמזונות בבנות מתנאי כתובה נינהי. ועוד דבהדיא איבעיא לן בפ' נערה שנתפתתה (כתובות נג,ב) גבי בת יבמה ובת שנייה ובת ארוסה ובת אנוסה יש להן מזונות או אין להן מזונות, ועלו בתיקו, הילכך לית להי מזוני.

ומסקנא כל שיזונו מהן אלו ואלו עד שיבגרו הבנות הן הן מרובין, פחות מכאן הן הן מועטין. ואידי ואידי יהבינן מיניהו מזונות לבנות עד שיבגרו, והשאר לבנים, אי מספיק להו מספיק, ואי נפיש טפי שקלי ליה, דהא מדאורייתא כולהו דבנים נינהו. והיינו דקתני הבנים יירשו, דמשמע בין מעט בין הרבה, דכי קא זכו מכח ירושה קא זכו. ואי אפילו לית בהו אלא כדי מזונות, הבנות יזונו והבנים ישאלו על הפתחים, דבנות כבעלי חובות נינהו ואין ליורש במקום בעל חוב כלום. ואדמון סבר בשביל שאני זכר הפסדתי, וראוי אני לירש בנכסים מרובים ואף על גב דנפישי טובא מכדי מזונות אלו ואלו, הפסדתי בנכסים מועטין, אלא דין לבנות שיזונו עם הבנים בנכסים ממועטין בשוה. ואע"ג דאמר רבן גמליאל רואה אני את דברי אדמון, לית הלכתא כותיה, דסוגיא דגמרא כתנא קמא אזיל כדבעינן למימר קמן (קמ,א סי' טז). ודוקא במקרקעי, אבל היכא דאתו לאיתזוני ממטלטלי עבדינן כאדמון, כדבעינן למימר קמן (שם).

וכי תימא כיון דלא שנא במרובין ולא שנא במועטין מוציאין לבנות עד שיבגרו והשאר לבנים, (לימא) [למה] ליה לתנא למתני תרי בבי ולפלוגי בין מרובין למועטין, לפסוק וליתני הכי, מי שמת והניח בנים ובנות מוציאין מנכסיו מזונות לבנות עד שיבגרו והשאר לבנים. וכי תימא היינו טעמא דקתני תרי בבי לאשמועינן דבזמן שהנכסים מרובין זכו הבנים בחלקן, ואם נתמעטו לית להו לבנות אחריותא אבנים למלויי להו מזוני מחולקא דבנים עד שיבגרו, אבל בנכסים מועטים כולהו נכסי בחזקת בנות קיימי ואם נתמעטו יתר מכאן ועמדו על כדי מזונות הבנות בלבד כולהו דבנות הוו. לא ס"ד, חדא דעל כרחיך לא שנא בנכסים מרובין ול"ש בנכסים מועטין, היכא דאיכא יתר מכדי מזונות הבנות, ההוא טופיאנא דבנים הוי ובחזקתיהו קאי, ואם כן מאי שנא דכי נפיש ההוא טופייאנא דלית להו לבנות אחריותא עילויה ומאי שנא דכי לא נפיש דאית להי אחריותא עילויה. ועוד הא בהדיא אמרי' בגמרא דאפי' היו מועטין דלית בהו אלא כדי מזונות הבנות בלבד ואח"כ נתרבו, ההוא טופיאנא דבנים הוי, אלמא אפי' לית בהו אלא כדי מזונות הבנות בחזקת בנים קיימי ואם נתרבו לבנים נתרבו. וכ"ש דאי הוי בהו טופיאנא מעיקרא דההוא טופיאנא ודאי בחזקת בנים קאי ולית להו לבנות אחריותא עילויהי אלא לפי חלקן כדבענן לברורי לקמן.

אלא על כרחיך ל"ש במרובין ול"ש מועטין כל היכא דהוו בהו טופיאנא מעיקרא על כדי מזונות הבנות, ההוא טופיאנא דבנים הוי, ולית להו לבנות אחריותא עילויה אלא לפי חלקן. ואכתי הדר קושין לדוכתיה למא לי למתנא תרי בבי.

וכי תימא דילמא כי קתני תרי בבי לא משום דשאנו בדינא מהדדי אלא משום פלוגתא דאדמון דבעי לאפלוגיה אבבא דמועטין, הילכך אשמעינן בבא דמרובין דמודו ביה כולהו באנפי נפשיה והדר אשמעינן פלוגתא דרבנן ואדמון בנכסים ממועטין. לא ס"ד, דאי ס"ד לא שאנו בדינא מהדדי, הא דאיבעיא לן בגמרא (להלן בבא בתרא קמ,א) גבי בע"ח וחבריו מהו שימעטו בנכסים, למאי הלכתא קא מיבעיא לן, אי לדינא דבנות בהדי בעל חוב, פשיטא דבע"ח קודם, אלא לאו בדינא דבנות בהדי בנים, ואי לאו דשאנו דיניהו בין מרובין למועטין לא קא מיבעיא לן*. ועוד אי ס"ד בין במרובין בין במועטין אליבא דרבנן חד דינא הוא דמוציאין מהן כדי מזונות הבנות עד שיבגרו והשאר לבנים, ואליבא דאדמון כמא דלא בגרן בנות כולהו מיתזני בהדי הדדי, מאי איכא בין ר"ג ורבנן, דהא לר"ג דאמר כל שיזונו מהן אלו ואלו עד י"ב חדש בין הן מרובין ואינך מועטין בין מרובין בין מועטין לאדמון כולהו כהדדי מיתזני ולרבנן מוציאין להן מזונות לבנות עד שיבגורו והשאר לבנים.

אלא משום דשאני דינא דמרובין מדינא דמועטין, דאלו מרובין שבקינן להו לנכסי בידא דבנים או בידא דאפטרופא דידהו, וכי מיתזנן בנות מתותי ידא דבנים הוא דמתזנן על יד על יד. ואלו מועטין מוציאין מהן כדי הראוי למזונות הבנות עד שיבגורו ומוקמינן ליה לבנות בידא דשליש, והשאר לבנים. דוקא נמי דהאי דינא דמוציאין להם מזונות לבנות עד שיבגורו לא איתמר בגמרא אלא גבי מועטין. תדע מדמתמהינן מעיקרא ואי ליכא כדי שיזונו אלו ואלו עד שיבגורו שקלן ליה בנות כולהו, ופרקינן מוציאין להם מזונות לבנות עד שיבגורו והשאר לבנים, ואי ס"ד במרובין נמי (דמי) הכין דינא, אמאי איכפל לאשמעינן האי דינא במועטין, הוה ליה לאשמעינן דדינא דמועטין כדינא דמרובין (נמי) דמי. אי נמי לישמעינן דל"ש מרובין ול"ש מועטין מוציאין להם מזונות לבנות עד שיבגורו והשאר לבנים. אלא מדלא איכפל לאשמעינן האי דינא אלא גבי מועטין שמע מינה דבמרובין דינא לאו הכין. תדע נמי מדאמרי' לקמן יתומים שקדמו ומכרו בנכסים מועטין מה שמכרו מכרו, דמשמע וכל שכן במרובין דבחזקתיהו קיימי, ואי ס"ד לא שנא מרובין ולא שנא מועטין חד דינא נינהו דמוציאין מהן מזונות לבנות עד שיבגורו והשאר לבנים, מאי שנא מרובין דפשיטא לן טפי ממועטין. אלא משום דגבי מרובין כיון דכלהו בחזקת בנים קיימי ואין מוציאין מהן לבנות אלא על יד על יד פשיטא לן טפי דמה שמכרו מכרו, וגבי מועטין דמוציאין אצטריך לאשמעינן רבותא.

וכי תימא ומאי שנא מרובין דמוקמינן להו לכולהו בידא דבנים ומיתזנן מיניהו בנות על יד על יד, ומ"ש מועטין דלא מוקמינן להו בידא דבנים. משום דבמרובין כיון דאית בהו כדי שיזונו מהן אלו ואלו לא חיישינן דילמא שמטי בנים ואכלי להו למזונות הבנות. וכי תימא אטו בעותרא תליא מילתא, אדרבא בהימנותא תליא מילתא, אפי"ה היכא דאיכא כפנא ועניותא תקיף יצרא דגניבה וגזילה טפי דכתיב (משלי ל,ט) פן איורש וגנבתי כו', וכתיב (שם ו,ל) לא יבוזו לגנב כי יגנוב למלא נפשו כי ירעב, וכתיב נמי (שם כח,כא) ועל פת לחם יפשע גבר.

ולרבן גמליאל דאמר כל שיזונו מהן אלו ואלו שנים עשר חדש הן הן מרובין, לית לית האי חששא, וקסבר דכי פליגי רבנן עליה דאדמון במועטין שאין בהן כדי שיזונו מהן אלו ואלו שנים עשר חדש, דאי מיתזני בהדדי קא מיתזנן בנות בתוך י"ב חדש, ואמטול הכי מוציאין להם מזונות לבנות עד שנים עשר חדש, דאדהכי והכי איפשר דמתרמי מאן דזאין להי. דאדמון סבר בשביל שאני זכר הפסדתי, אלא אפילו במועטין כה"ג נמי כולהו כהדדי מיתזני. אבל שיש בהן כדי שיזונו מהן אלו ואלו עד י"ב חדש, אפי' רבנן מודו דכמה דלית בהו יתר מדמה שיזונו מהן אלו ואלו עד שיבגורו כהדדי מתזני. ר"ג לטעמיה דאמר רואה אני את דברי אדמון דלית ליה הבנות יזונו והבנים ישאלו על הפתחים, ואמטול הכי ס"ל דביתר משנים עשר חדש מודו ליה רבנן לאדמון. וקי"ל כרבנן דפליגי עליה דאדמון:

טו. הרי אמרו מי שמת והניח בנים ובנות בזמן שהנכסים מרובין הבנים ירשו והבנות יזונו הנכסים מועטין הבנות יזונו והבנים ישאלו על הפתחים, וכמה הן מרובין דאית להו לבנים נמי חולקא בגויהו. אמר רב יהודה אמר רב כל שיזונו מהן אלו ואלו י"ב חדש. כי אמריתא קמיה דשמואל אמר לי זו דברי רבן גמליאל ברבי אבל חכ"א כדי שיזונו מהם אלו ואלו עד שיבגרו. כלומר עד שיבגרו הבנות. איתמר נמי כי אתא רבין אר"י ואמרי לה אמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן כל שיזונו מהן אלו ואלו עד שיבגורו הן הן מרובין. ואינך דלית בהו כי האי שיעורא אינון מועטין.