יד רמה על בבא בתרא קלד:
Yad Ramah on Bava Basra 134b (Yad Ramah on Bava Batra 134b) · יד רמה על בבא בתרא · free full Hebrew text
Open in the reader →קסב. הרי אמרו האומר זה בני נאמן למאי הילכתא א"ר יהודה אמר שמואל ליורשו ולפטור את אשתו מן היבום ליורשו פשיטא אי בעי מיתב כולהו נכסי במתנה מאן מעכיב עלויה. לפטור את אשתו מן היבום אצטריכא ליה הא נמי מאי קמ"ל תנינא מי שאמר בשעת מיתתו יש לי בנים נאמן יש לי אחים אינו נאמן התם דלא מוחזק לן דאית ליה אחי הכא אע"ג דמוחזק לן דאית ליה אחי. וש"מ דמי שאמר בשעת מיתתו על אחד שהוא בנו או שאמר יש לי בן נאמן לפטור את אשתו מן הייבום, ואין צ"ל בבריא, ואע"ג דמוחזק לן דאית ליה אחי. ואפי' חליצה נמי לא בעיא, דאי ס"ד בעיא חליצה מאי רבותא דאשמועינן אע"ג דמוחזק לן דאית אחי, מאי אהנייא לן, אלא על כרחיך הא קמ"ל דאע"ג דמוחזק לן דאית ליה אחי לא נטרינן להו אלא משתריא לשוק בלא חליצה. וכל שכן היכא דלא מוחזק לן דאית ליה אחי, דאיכא תרתי, חדא דלא מוחזק לן דאית ליה אחי, ועוד דאפילו תימא ליחוש לה מספיקא, דהא לא מוחזק לן נמי דלית ליה אחי, הא קאמר יש לו בנים. ואם אין לו בנים ואמר יש לי אחים, אינו נאמן להזקיק את אשתו לייבום. ודוקא היכא דמוחזק לן דלית ליה אחי, ולא נפק קלא דאיכא עדים אפילו במדינת הים דידעי דאית ליה אחי, דכי האי גוונא ודאי כי אמר יש לי אחים אינו נאמן. אבל היכא דנפק קלא דאית אחין חיישינן, ואף על גב דאמר איהו דלית ליה אחי לא מהימן כדבעינן למימר קמן:
קסג. א"ר יוסף א"ר יהודה אמר שמואל מפני מה אמרו זה בני נאמן לפטרה מן הייבום, ואע"ג דמוחזק לן דאית ליה אחי, הואיל ובידו לגרשה:
קסד. כי אתא רב יצחק בר יוסף אמר ר' יוחנן בעל שאמר גרשתי את אשתי אינו נאמן ולא אמרי' הואיל ובידו לגרשה. איני והאמר רבי חייא בר אבין אר"י בעל שאמר גרשתי את אשתי נאמן לא קשיא כאן למפרע כאן להבא. שאם קלקלה היום ואמר אתמול גרשתיה, לא מהימן לשוויה פנויה למפרע, דהא אין בידו לגרשה למפרע, דאי יהיב לה השתא גיטא מהשתא הוא דמיגרשה. וכאן להבא נאמן, הואיל ובידו לגרשה מכאן ולהבא, ואם מת פטורה מן החליצה ומן הייבום, וא"צ לומר שאם קלקלה בחייו שהיא פטורה. ולית הלכתא כהכין, אלא אפי' אמר להבא נמי לא מיפטרא מן החליצה, אלא רמינן עלה חומרי גרושה וחומרי אשת איש ואם מת חולצת ולא מתייבמת כדבעינן למימר קמן. אלא ודאי אם קלקלה בחייו אזלינן לקולא ופטרינן לה דחששא בעלמא הוא ולא קטלינן ולא אנסינן מספיקא.
ולא תימא הני מילי היכא דאמר להבא דאיכא למימר הואיל, אלא אפי' קלקלה ובא בעלה ואמר קודם לכן גרשתיה, אע"ג דלא מהימנינן ליה למפרע, אי איתרמי ואיפטרא לה מאנפיא אחרינא, כגון שהוזמו עדיה או שהוכחשו ובתר הכי קלקלה, פלגינן דיבורא. ואע"ג דבעל כי אתא למפטרה למפרע הוא דאתא ולא מהימן עלה למפרע, מהימן להבא ופטרינן לה. ואהני נמי דמהימן להבא, דאם מת מחלץ חלצא יבומי לא מיבמא, כדבעינן למימר קמן דאיבעיא להו אמר למפרע מהו להימוניה להבא. כלומר אמר גירשתי את אשתי לאחזוקה בגרושה מכאן ולהבא. מי פלגינן דיבורא או לא. מי אמרינן כיון דהאי גברא לאסהודי עלה למפרע קא מיכוין כי היכי דלא מהימן למפרע (א)לא מהימן להבא דלא פלגינן דיבורא, או דילמא פלגינן דיבורא ולמפרע הוא דלא מהימן דהא אין בידו לגרשה למפרע, אבל להבא מהימן הואיל ובידו לגרשה מכאן ולהבא.
פליגי בה רב מארי ורב זביד חד אמר פלגינן דבורא וחד אמר לא פלגינן דיבורא. ואסיקנא והילכתא פלגינן דיבורא, ואע"ג דלא מהימן להבא. אלא מיהו ה"מ למיפטרה, דאי חזרה וקלקלה לבתר דאסהיד בעל עילוה לא מיקטלה, אבל לענין חליצה וייבום ספיקה הוא ואם מת חולצת ולא מתייבמת. מאי טעמא, דאע"ג דאיכא להימוניה לבעל משום מיגו, כיון דאפשר לה לאיפטורי בחליצה אחמירו עלה רבנן. והני מילי היכא דאכתי לא אינסיבא, אבל אי אינסיבא מקמי חליצה, אי איתיה ליבם בהדן חליץ לה, ואי ליתיה בהדן אי נמי איתיה בהדן ואינסיבא לכהן, לא מפקינן לה מתותי גברא מספיקא. וכ"ש הכא דאיכא להימוניה לבעל. וההיא דאסיקנא לקמן אמר ליה רבא לרב נתן בר אמי זיל חוש לן מהאי טעמא הוא דמספ(י)קא לן, לא מפקינן יבמה לשוק. וכי איפסיקא הילכתא הכא דאי אמר למפרע מהימן להבא, לאו למיפטרה מחליצה קאמרי' אלא למפטרה מקטלא קאמרינן. דיקא נמי דנקיט להבא דומיא דלמפרע, מה למפרע למפטרה מקטלה להבא נמי למפטרה מקטלה:
קסה. ולמאן דאמר לא פלגינן דבורא מאי שנא מדרבא דאמר רבא פלוני בא על אשתו הוא ואחר מצטרפין להרגו אבל לא להרגה התם בתרי גופי פלגינן דבורא הכא בחד גופא לא פלגינן דבורא. וכיון דאיפסיקא הילכתא דפלגינן דיבורא, ש"מ דאפילו בחד גופא נמי פלגינן. דלא תימא באיש פלוני בא על אשתו הוא דפלגינן דיבורא, משום דהוו להו תרי גופי, ואף ע"ג דלא מהימן אאשתו מהימן אבועל, אלא אפילו בחד גופא פלגינן דיבורא. ואע"ג דלא מהימן אפלגא מהימן אאידך פלגא. הילכך ההיא דגרסינן בגמרא דבני מערבא (מכות פ"א ה"ז) כתב כל נכסיו לשני בני אדם והעדים קרובים לזה ורחוקים לזה פסול ליתא, אלא פלגינן דיבורא ואע"ג דלא מהימן להאי מהימן לאידך: