יד רמה על בבא בתרא קד:

יד. הרי אמרו שאם שייר בית תשעת קבין בשדה ובגינה בית חצי קב מחזיר לו למוכר את מותר הקרקע. א"ר הונא תשעת קבין שאמרו אפי' בבקעה גדולה, שיש בה כמה כורין, כיון שיש במותר תשעת קבין, אע"ג דלא מטי לכל כור וכור שבעת קבין ומחצה דהוא שיעור ויתור, כיון דמ"מ הא אית ביה תשעת קבין חשיב והדר. ורב נחמן אמר נותן שבעת קבין ומחצה לכל כור וכור ואי איכא יתירותא למליותא דט' קבין הדר. כלומר נותן ז' קבין ומחצה לכל כור וכור דהוי ויתור, ואי איכא בתר הכי קב ומחצה למליותא דט' קבין דאית ביה שיעור שדה הדר כוליה, בין ההוא קב ומחצה בין הנהו שבעת קבין ומחצה, כדתנן ולא המותר בלבד הוא מחזיר לו אלא את כל הרבעים כולן. אבל אי ליכא טפי מז' קבין ומחצה לכל כור וכור אע"ג דהא אית בהו יתר (משבעת) [מתשעת] קבין ויתור הוי, דהא לא מטי ליה לכל כור וכור יתר מז' קבין ומחצה דהוי ויתור.

ואי איכא טפי מז' קבין ומחצה לכל כור וכור, מיהו לית ביה בההוא טופייאנא בלחוד הוא דהדר ושארא ויתור הוי. דלא מיבעיא היכא דלא הויא כולה אלא חד כור, דהא לית ביה במותר ט' קבין, וכי קתני סופא ולא את המותר בלבד הוא מחזיר לו אלא את כל הרבעים כולם אהיכא דשייר בשדה בית ט' קבין קתני, אבל היכא דלא שייר בשדה בית תשעת קבין אע"ג דשייר יתר מרובע לסאה קתני יעשה חשבון, כלומר דיהיב רובע לסאה ויתור ושארא מהדר ליה ותו לא. ודיקא נמי דרב הונא ורב נחמן תרויהו ס"ל דכי איכא ט' קבין הוא דהדר ואי ליכא ט' קבין לא הדר, למאי, אי לההוא טופייאנא דנפיש מרובע לסאה, כי לית ביה יתירא למליותא דט' קבין נמי מהדר הדר, אלא לאו לאהדוריה כוליה. וטעמא דהוי ט' קבין, הא לאו הכי לא. וסוגיין כשמעתא דרבין בר רב נחמן דמיתינן לה בריש פרק המוכר פירות נמי הכי דייק.

ודוקא בחד כור, אבל היכא דהוו כמה כורין ואיכא טופייאנא טפי משבעת קבין ומחצה לכל כור וכור, היינו פלוגתיהו, לרב הונא הדרי כולהי, לרב נחמן כיון דסבירא ליה דנותן ז' קבין ומחצה לכל כור וכור אשתכח דכולהי ז' קבין ומחצה דכל כור וכור ויתור הוי ולא מיחייב לוקח לאהדורי ליה אלא שיעור ההוא טופיאנא בלחוד דנפיש טפי על שבעת קבין ומחצה לכל כור וכור, כדקתני במתני' יתר מכאן יעשה חשבון כדברירנא. וכי היכי דגבי חד כור אף ע"ג דאיכא טפי משבעת קבין ומחצה, כיון דלא הוי תשעת קבין לא מהדר ליה [אלא] ההוא מותר בלחוד (הם), הכי נמי כי הוו כמה כורין, כיון דסבירא ליה לרב נחמן דנותן שבעת קבין ומחצה ויתור לכל כור וכור, אי איכא טופיאנא על שבעת קבין ומחצה לכל כור וכור ולית ביה בההוא טופיאנא קב ומחצה למליותא דתשעת קבין, ההוא טופיאנא בלחוד הוא דהדר ושארה ויתור הוי.

והשתא דאתית להכי, מסתברא דהיכא דהוו כמה כורין ואיכא שבעת קבין ומחצה לכל כור וכור, ואיכא קב ומחצה למליותא דתשעה קבין לחד כור בלחוד, הדרי כולהי, כדקתני בהדיא ולא את המותר בלבד הוא מחזיר לו אלא את כל הרבעים כולן. וסברא נמי הוא, דכי היכי דאהני האי קב ומחצה לאצטרופי לשבעת קבין ומחצה דחד כור כי היכי דלהדרינהו, אהני נמי לאצטרופי הני תשעת קבין בהדי כולהי קבין דשאר כורין למהוי שדה אחת גדולה ולאהדורה. וכי תימא ומאי חזית (דשרית) [דשדית] ליה להאי קב ומחצה אחד כור לאצטרופי לתשעת קבין לאהדורי כולהו, אדרבה, לשדייה אכולהו כורין, ואשתכח דלא קא מטי ליה לחד כור מיניהו תשעת קבין, מידי דהוה (אתשעת) [אשבעת] קבין ומחצה לכל כור וכור אליבא דרב נחמן, דאע"ג דכי מצרפת להו מצטרפי, לטפי מתשעת קבין לא מצטרפינן להו אלא נותן שבעת קבין ומחצה ויתור לכל כור וכור. לא דמי שיעורא דלא הוי ויתור לשיעורא דהוי ויתור, דגבי שבעת קבין ומחצה לכל כור וכור, כיון דכי לא זבין ליה אלא חד כור וליכא מותר אלא שבעת קבין ומחצה הוי ויתור, כי זבין ליה כמה כורין נמי, אע"ג דאיכא שבעת קבין ומחצה לכל כור וכור לא חזי לאצטרופי ויתורין להדדי. ואילו היכא דאיכא קב ומחצה טופיאנא למליותא דתשעת קבין לכל כור וכור דההוא קב ומחצה מכל מקום לא הוי ויתור אלא לאהדורי קאי ואם רצה המוכר מחזיר לו קרקע חזי לאצטרופי, וכיון דחזי לאצטרופי כי שדינן ליה לאו אכולהו כורין שדינן ליה אלא אחד כור הוא דשדינן ליה, דהא כי רצה מוכר להחזיר לו קרקע לאו בשנים ושלשה מקומות מהדר ליה אלא בחד מקום הוא דמהדר ליה. דגדולה מזו אמרו, מחזיר לו מעות ליפות כחו של מוכר, דנהדר ליה מידי דחזי ליה, קרקע דידיה מיבעיא דבחד מקום מהדר ליה, וכיון דבחד מקום מהדר ליה על כרחיך כי שדינן ליה אההוא בית כור דסמיך ליה הוא דשדינן ליה. וכיון דאהני לאצטרופי לתשעת קבין לחד כור אהני לאצטרופי לכולהו שבעת קבין ומחצה דשאר קבין לאהדורי כולהו.

איתיביה רב הונא לרב נחמן שאם שייר בשדה בית תשעת קבין מאי לאו אע"ג דזאבין ליה כורים, דלא מטי לכל כור וכור אלא פחות משבעת קבין ומחצה, מצטרפי לתשעת קבין. (ופריך) [ופריק] לא דזאבין ליה חד כור. תוב איתיביה ובגינה בית חצי קב מאי לאו דזבין ליה סאתים, דלא מטי לכל סאה טפי מרובע קב דהוי ויתור, מצטרפי רובעין לחצי קב. ופריק לא דזאבין ליה סאה. דאיכא חצי קב לסאה, דההוא יתירא דנפיש מרובע לסאה חזי לאצטרופי לחצי קב דהוי שיעור גינה, וכתשעת קבין לכור בשדה דמי, אבל זאבין ליה סאתים דליכא טפי מרובע קב לסאה ויתור הוי. וקי"ל כרב נחמן:

טו. בעי רב אשי שדה ונעשית גינה גינה ונעשית שדה מהו. כשדה חשבינן להו ובעיא תשע קבין, או דילמא כגינה חשבינן לה ובחצי קב סגיא לה. ועלתה בתיקו. וכל כי האי גוונא חומרא לתובע וקולא לנתבע:

טז. תאנא אם היה סמוך לשדהו של מוכר אפי' כל שהו יתר שבעת קבין ומחצה לכור, אף ע"ג דלית ביה מליותא לתשעת קבין, מחזיר לו קרקע. ולא מצי מוכר לחיוביה ללוקח לקבוליה ולמיתב ליה דמיה, דכיון דסמוך לשדהו הרי הוא יכול לצרפו לשדהו, ומאי פסידא אית ליה למוכר בהכין כי היכי דליחייביה ללוקח לקבולי מיניה בדמים.

בעי רב רב אשי (כור) [בור] מהו שתפסיק אמת המים מהו שתפסיק רשות הרבים מהו שתפסיק ריכבא דדיקלי מהו שיפסיק. ועלו בתיקו. ושמעינן מינה דהא דתנן (לעיל בבא בתרא יא,א) ולא את השדה עד שיהא בה תשעת קבין לזה [ותשעה קבין לזה], אם היה סמוך לשדהו של כל אחד מהם, כיון דההוא פורתא דמטי ליה לכל חד מיניהו חזי ליה לערוביה בהדי ארעיה, כל היכא דמטי ליה לכל חד מינהו כשיעור הוה אית ליה מדינא למפלג ליה אמצריה, השתא נמי דלא מטי ליה כשיעור פלגי דהא חזי ליה, וכבר ברירנא בפ"ק (שם סי' יג):

יז. והא דתנן ולא את הרובע בלבד הוא מחזיר לו אלא את כל המותר, ומתמהינן עלה כלפי ליא. ומסקנא תני רבין בר רב נחמן לא את המותר בלבד הוא מחזיר לו אלא את כל הרובעין כלן: