יד רמה על בבא בתרא קג.

ו. תנן התם המקדיש שדהו בשעת היובל נותן לבית זרע חומר שעורים חמשים שקל כסף היו שם נקעים עמוקים עשרה טפחים או סלעים גבוהים עשרה טפחים אין נמדדין עמה. כלומר אלא נוטלן בלא פדיון, דלא מכלל השדה נינה ו. ומקשינן עלה ואמאי נקדשו באנפי נפשיה ו. ואע"ג דקדישי אגב ארעא, דהא תנן המקדיש את השדה הקדיש את כולו, ואפי' בור וגת ושובך, וכל שכן הני נקעים וסלעים, כי קא מקשינן לענין פדיון קא מקשינן, דקתני אין נמדדין עמה, דכי היכי דקדשי אגב ארעא מיפרקי אגב ארעא ולא בעי פדיון באנפי נפשיהו, כלומר להוי כמאן דאקדשינהו באנפי נפשיהו וליבעו פדיון באנפי נפשיה ו. בשלמא סלעים לא קשיא לן דלא חזו לזריעה, וגבי הקדש לפי זרעו כתיב, אלא נקעים קשיא.

וכי תימא כיון דלא הוה בית כור לא חשיבי למהוי כמאן דאקדישנהו באנפי נפשיהו, והתניא שדה מה תלמוד לומר לפי שנאמר זרע חומר שעורים אין לי אלא שהקדיש בענין הזה מנין לרבות לתך וחצי לתך סאה וחצי סאה בית קב ואפי' בית רובע מנין ת"ל שדה מכל מקום אמר רב עוקבא בר חמא הכא, גבי הקדש דקתני היו שם נקעים עמוקים עשרה טפחים אין נמדדין עמה, בנקעים מלאים מים עסקינן דלאו בני זריעה נינהו. אלא בנקעים שאין מלאים מים דבני זריעה נינהו קדשי באנפי נפשיהו ומיפרקי באנפי נפשיהו לחשבון זרע חומר שעורים בחמשים שקל כסף.

דיקא נמי דקתני דומיא דסלעים דלא חזו לזריעה שמע מינה אי הכי אפילו פחותין מעשרה טפחים נמי. ופריק הנהו נגאני דארעא מיקרו שדרי דארעא מיקרו. ומכלל השדה נינהו, ואע"ג דמלאין מים נמי נמדדין עמה. ודוקא בזמן שהיובל נוהג, דכי כתיב קרא בזמן שהיובל [נוהג] כתיב, דכתיב בתריה אם משנת היובל יקדיש שדהו כערכך יקום, והתם [הוא] דמשערינן זרע חומר שעורים בחמשים שקל כסף דהוה ליה סלע ופונדיון לכל שנה ושנה משני היובל. אבל בזמן שאין היובל נוהג הוה ליה כדין בית דפריק ליה בשוויו ומוסיף חומש. ודוקא בזמן שבית המקדש קיים ואין היובל נוהג כגון בימי מקדש שני, אבל בזמן הזה, אי קרקע נינהו פריק ליה בארבעה זוזי וממטי להו לים המלח, כי מעשה דההוא גברא דאחרמניהו לנכסיה דמפרש בערכין (ערכין כט,א), ואי מטלטלין נינהו הא תניא בהדיא בפרק לפני אידיהן של גוים (ע"ז יג,א) אין מקדישין ואין מחרימין בזמן הזה ואם הקדיש והעריך והחרים בהמה תעקר פירות כסות או כלים ירקבו מעות וכלי מתכות יוליך לים המלח, ואי זהו עיקור נועל דלת בפניה והיא מתה מאליה:

ז. ודיקינן הכא גבי מקח וממכר מאי. מי בעינן מלאין מים או לא אמר רב פפא הכא אע"פ שאין מלאין מים. כיון דעמוקים עשרה טפחים אין נמדדין עמה. מאי טעמא אין אדם רוצה שיתן מעותיו במקום אחד ויראו לו בשנים ושלשה מקומות. מתקיף לה רבינא והא [דומיא] דסלעים קתני מה סלעים דלאו בני זריעה נינהו אף נקעים דלאו בני זריעה נינהו. ופרקינן כי קתני דומיא דסלעים אפחות מכאן, אע"ג דמלאים מים ולאו בני זריעה נינהו דומיא דסלעים נמדדין עמה:

ח. הרי אמרו פחות מכאן אין נמדדין עמה א"ר יצחק בתרשים שאמרו שנמדדין עמה בית ארבעה קבין לכור, אבל יתר מכאן אין נמדדין עמה. אמר רב עוקבא בר חמא והוא שמובלעין בחמשת קבין, ואין [צריך] לומר ביתר מכאן, אבל אם היו מכונסין יתר מכאן, שמובלעין בפחות מחמשת קבין, אין נמדדין עמה, דכסלע יחידי דמו. א"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן והוא שמובלעין ברובה של שדה. ואע"ג דשדה בית כור היא והוה ליה רובא של שדה שש עשרה סאין, ואנן בעינן מובלעין בחמשת קבין, משכחת לה דמובלעין ברצועה בית חמשת קבין אריכא וקטינא, ומאי דמבלעי ברצועה של שדה ברוב אורכה של שדה, ואע"ג דלא נקטי מרחבה אלא פורתא. אי נמי דמיבלעי ברוב רחבה ואע"ג דלא מיבלעי ברוב אורכה, שנמצאו מפוזרין ברובה ומובלעין בחמשת קבין. אבל אם היו מובלעין בחצי ארכה ורחבה אין נמדדין עמה דהוו להו מכונסין וכסלע יחידי דמו.

תדע דאי ס"ד רבי יוחנן מובלעין ברוב ארכה וברוב רחבה בעי, אם כן הא דמבעיא ליה לרבי ירמיה אליביה כשורה מהו מאי קא מבעיא ליה, הא לא משכחת להו למהוי כשורה ולמהוי מובלעין ברוב ארכה וברוב רחבה כלל. אלא מדקא מבעיא אליבא דרבי יוחנן בשורה מהו, שמע מינה דרבי יוחנן לא בעי מובלעין ברוב ארכה וברוב רחבה אלא בחד מיניהו בעי. וכי האי גוונא הוא דמשכחת לה למהוי נמי מובלעין בחמשת קבין כרב עוקבא בר חמא. והכי נמי מסתברא, דר' יוחנן אית לה נמי דרב עוקבא בר חמא, מדקאמרינן א"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן, ולא קאמר רבי חייא בר אבא א"ר יוחנן.

ומאי שנא (מ)דבעינן ברובא של שדה, פריש לה רבינו שמואל ז"ל דלהוו מובלעין בשש עשרה סאין כי היכי דלא לימטי מינייהו לבית כור טפי מרובע לסאה דהוי ויתור. וטעמא דמסתבר הוא, דאע"ג דלא מיבלעי ברוב ארכה וברוב רחבה, כיון דבכל רצועה דבית סאה לית בה תרשין יתר מרובע ויתור הוי:

ט. בעי רבי חייא בר אבא רובן (במיעוטן) [במיעוטה] ומיעוטן ברובה מהו. כלומר אם היו רובן של תרשים מובלעין במיעוטה של שדה (ומיעוטה) [ומיעוטן] מובלע ברוב של שדה מהו, מי אמרינן כיון דמובלע רובא במיעוטה של שדה במיגו דמיבלעו כולה כמיעוטא דמי ואין נמדדין עמה, או דילמא כיון דאיכא מיעוטן דמיבלע ברובה של שדה הוו להו מפוזרין ונמדדין עמה. ועלתה בתיקו. וכיון דקרקע בחזקת בעליה קיימת נמדדין עמה ולא מיחייב מוכר לאשלומי ליה משאר ארעיה תשלום בית כור לבר מהנהו תרשים ונקעים: