יד אליעזר חלק ב צט

אף לדחות עשה במקדש כו' עכ"ד ובלימוד צ"ז מ"ש והאריך בזה ועי' ביד אלי' שם סי' ה' ובבנין עולם סי' י"ט ובבנין ציון החדשות סי' ק"י ובמלא הרועים שם אות כ"ז מ"ש והאריכו בזה יעוש"ה

ו) והנה מהר"ם גאלנטי בס' זבח השלמים כ' ליישב קושי' התוס' עירובין הנ"ל דלעולם ל"א דאתי עשה ודחי ל"ת אלא בדבר עצמו שחוטא מקיים עשה שבו כגון מילה בצרעת כו' אך הכא דעשה בדם השלמים שנתנו במתן ד' הוא ואני חושש על בל תוסיף לגבי מתן העולה שאינו אלא מתן א' נמצא שהם ב' גופים מחולקים כו' ודיו לבא מן הדין כו' דמילה בצרעת כו' עכ"ד הובא דבריו בלימוד ה' שם והק' עליו מהא דדם חטאת דבשנגע ובלע הוי העשה בכשר והל"ת בפסול דומיא ממש לדמים שנתערבו וכ' ליישב דהתם הוי תערובות כוסות בכוסות כדאתמר עלה בזבחים משא"כ הכא דבלעי בהדדי ועוד תי' דש"ה דלא נעשה בהיתר ובאי' אלא אחר תערובתן וחד אי' או היתרא לתרווייהו ואח"כ תמה עליו מדאמרי' התם גבי ועצם לא תשברו בו דליתי עשה לדחי ל"ת כו' והא התם גופים מחולקים דהעשה בבשר והל"ת בעצם א"ו דליתא כי' עכ"ד ועי' בטו"א שם שכ' דהא ל"ל דל"א עשה דוחה ל"ת אלא היכי דעקירת הלאו עם קיום העשה הם בדבר א' כגון כלאים בציצית דמטיל בסדין של פשתן חוט של צמר בי' אבל הכא אפי' בבלול כו' אפי"ה אינן בדבר א' דהל"ת היא בדם הבכור וקיום העשה אינו בדבר א' אלא בדם דמתן ד' הנבלל עמו הא ליתא דא"כ מאי פריך גבי קדש כו' יבא עשה וידחה ל"ת הא אינן בדבר א' דהעשה הויא בכשרה והל"ת הוא בפסולה הנבלעת בה א"ו כל כה"ג אמרי' עשה דוחה ל"ת עכ"ד ולפ"ד לימודי ה' הנ"ל לק"מ מהא דדם חטאת דהתם הי תערובות כוסות בכוסות כו' או כתי' הב' הנ"ל דלא נעשה בהיתר ובאי' אלא תערובתן כו' רק שדחה האי כללא מהא דועצם לא תשברו בו הנ"ל ועי' בברוך טעם שם פ"א שהביא ד' הטו"א ומיישב קושי' מהא דיקדש הנ"ל דבחמור נגד קל לא צריכין שום דבר שיהי' דומיא דכלאים בציצית ממילא י"ל כהטו"א דבעי' שבאותו דבר שמקיים העשה נדחה הל"ת ואעפ"כ מקשה הגמ' גבי יקדש דהא לא הוי אלא פורתא והוי חמור נגד קל ואי משום המל"א ז"א דבהיתר שנעשה ממנו אי' מחמת צירוף יש קיום העשה דואכלו אח הבשר בעצמותה ותוכל לדחות אף ל"ת גמור דלענין זה הוי דומיא דכלאים נגד הבליעה הוי חמור נגד הקל ומיושב בזה קושי' הד"א והשעה"מ הנ"ל והאריך בזה יעוש"ה אך מ"מ מוכח דלא כהך כללא מהא דועצם לא תשברו בו כו' וכמ"ש להוכיח בלימודי ה' הנ"ל

ז) והנה בטו"א שם כ' ליישב קושי' התוס' עירובין הנ"ל דמה"ט אין עשה דמתן ד' דוחה ל"ת דב"ת משום דעשה זו קילא דישנו בשאלה וכדאמר בפ"ק דיבמות ה' א' כו' שאני נזיר דקיל דישנו בשאלה וכיון דקיל א"ל דאין עשה שישנה בשאלה דוחה ל"ת שאינו בשאלה והא דמתן א' מבכור איירי דאינן בשאלה דקדוש מרחם כו' והאריך בזה יעוש"ה ועי' ביד אלי' שם סי' ג' שכ' עליו דכיון דלא בעי' דוקא שיהי' אפשר שאלה דבר זה רק מה דאפשר בכיוצא בו בשאלה מ"מ איתא בשאלה מקרי דומיא דנזיר שמשון וא"כ לא ידעתי מה הפרש בפסח דלא הוי איתנהו בשאלה הא מכ"פ קדושתו קדושת פה ותיכף אחר השחיטה בעוד שהי' אפשר להקריב פסח אחר ודאי שהי' אפשר לאתשולי עלייהו ולזאת נ' דדוקא בבכור לבד ליתא שאלה משא"כ פסח ושאר קרבנות הכל איתנהו בשאלה מקרי וכ' ליישב בזה קושי' הש"א סי' צ"ו בהא דר"פ גה"נ דפריך פשיטא דגה"נ נוהג במוקדשין כו' והק' דלמא קמ"ל דל"א אתי עשה ודחי ל"ת וגם הא גופי' קשי למה לא ידחה עשה דאכילת קדשים דמצוה על כל כזית ולדחי ל"ת דגה"נ ולפמ"ש ניחא דעשה דאכילת קדשים הוי עשה דאיתא בשאלה ול"ת דגה"נ ליתא בשאלה ואין עשה דישנו בשאלה דומה ל"ת דליתא בשאלה אך אכתי קשה גבי עשה דבכור דליתא בשאלה נימא שידחה ל"ת דגה"נ וכ' ליישב כו דהא אנן קי"ל דאכילת קדשים יצא בו אפי' אם אכל שלא כד כו' וא"כ לדחות עשה דבכור ל"ת דגה"נ כו' דהא הינא דאפשר לקיים שניהם אפי' ע"י הדחק לא דחי עשה ל"ת ואיך ידחה עשה דאכילת קדשים ל"ת דגה"נ דהא אפשר בדוחק לקיים שניהם היינו שיאכל את גה"נ כשהוא חי באופן שלא והי' כד ולא יעבור על ל"ת של גה"נ דמה"ת שרי כו' וכ"ת א"כ הו"א שהוא צריך לאכול באמת גה"נ בכה"ג כו' ולכן אצטריך לאשמועי' דגה"נ נוהג במוקדשין דז"א דמ"מ אינו מחויב לאכול קדשים שלא כד"א כלל אע"פ דבדיעבד מקיים בזה מצות אכילה מ"מ לא קאי באכילה כה"ג וכיון שכן שפיר העמידו דבריהם במקום עשה בשב וא"ת כיון דאינו מחויב מה"ת לאכול אכילה שע"י הדחק א"כ למה יעבור על ל"ת דרבנן במקום שהוא פטור ממנה לכתחילה עכ"ד ועי' בחלק הכתבים שם אות א' אכילת קדשים סי' י"ט שכ' נמי כן ליישב קושי' א ש ובסי' י"ח מ"ש ליישב קו' זו והאריך בזה יעוש"ה וע' בס' אבי הנחל דרוש כ"ז שכ' נמי כן ליישב קו הש"א הנ"ל דאין עשה דישנו בשאלה דותה ל"ת דאינו בשאלה והיא ד' הטו"א ודחה דבריו והאריך בזה והיינו כד' היד אלי' הנ"ל ועי' בס' פני משה בפסחים כ"ב ובסוף הס' שכ' נמי כן ליישב קושי' הש"א והביא ד' אביו באבי הנחל שכ"כ ליישב קושי' הש"א ועי' בברוך טעם שם ובערוגות הבושם סי' פ"ז ס"ק ו' ובבאר יצחק חאו"ח סי' ט' ובס' נר מצוה מצות ל"ת מצוה קפ"ג מ"ש ליישב קושי' הש"א הנ"ל והאריכו בזה יעוש"ה ועי' בדורש לציון דרוש א' ובהג"ה שם ובדרוש ח' מ"ש בד' הגמ' מנחות מ"ה א' ובד' התוס' שם והאריך בזה ומ"ש באבי הנחל שם על הדורש לציון והאריך בזה

ח) הנה בס' הכריתות בלשון למודים שער ג' סי' קס"ג כ' וז"ל כללא דמלתא כל עשה דוחה ל"ת אף ל"ת שיש בה כרת כדאיתא ריש יבמות ל"ת שיש בה כרת מנלן דדחי ומסיק לאו ל"ת חמיר מיני' מה לי חומרא רבה מה לי חומרא זוטא עכ"ל אבל התוס' בזבחים צ"ז ב' ד"ה ניתי כ' וז"ל לאו אתאכל בחמור שבה פריך שתאכל בלילה ולמחר כשלמים דהאידנא דה"ל ניתר ואין עשה דוחה ל"ת שיש בה כרת יבמות ח' א' עכ"ל הרי דס"ל להתוס' דאין עשה דוחה ל"ת שיש בה כרת דלא כס' הכריתות ועי' בחידושי הרשב"א יבמות ו' א' ד"ה לא שכ' וז"ל וקושטא דמילתא נקט ומסקנא נמי הכא דלא הוי אי' רבה כאי' זוטא וכדאסיק רבא ערוה ל"צ קרא דלא אתי עשה ודחי ל"ת שיש בה כרת ואע"ג דקי"ל דדחי לאו גרידא אפי' לרבא ובמסקנא דשמעתין ואפי"ה ל"א מה לי אי' רבה מה לי אי' זוטא כו' הרי דס"ל נמי דאין עשה דוחה ל"ת שיש בה כרת ובהתוס' ולא כס' הכריתות ועי' בחידושי הריטב"א שם ז' א' ד"ה מה לי שכ' וז"ל היינו למאי דס"ד מעיקרא דבעי לאתויי ראי' מהבערה אבל אנן סברי' כמאן דדחי לה וכן למאן דשיילי לעיל היכא אשכחן דדוחה עשה ל"ת שיש בה כרת דהפרש איכא בין חומרא רבה לחומרא זוטא וכדפי' לעיל עכ"ל וכ"כ שם ה' ב' ד"ה מאי לאו י"ח א' ד"ה רבא הרי דס"ל נמי דאין עשה דוחה ל"ת שיש בה כרת וכהרשב"א והתוס' ולא כס' הכריתות ובאמת מד' התוס' זבחים אין ראי' דס"ל דאין עשה דוחה ל"ת שיש בה כרת די"ל דהתוס' שם קאי על רבא ור"א דרבא ור"א מהדרי לתרצי על האי קושיא דאין עשה דוחה ל"ת שבמקדש ורבא לשיטתו דאמר ביבמות ח' א' ערוה ל"צ קרא דאין עשה דוחה ל"ת שיש בה כרת וכן משמע מד' הפסקי תוס' שם דס"ל כן בדעת התוס' שהרי לא הביאו דבר זה דאין עשה דוחה ל"ת שיש בה כרת וא"כ אל ראי' מד' התוס' דלא ס"ל כס' הכריתות אך מד' הרשב"א והריטב"א מבואר דלא ס"ל כס' הכריתות וכן משמע מד' התוספות יבמות ו' א' ד"ה שכן דס"ל דאין עשה דוחה ל"ת שיש בה כרת ועי' בש"א