יד אליעזר חלק ב צב

שהוכיח שם דהעיקר לדינא כהפוס' להתיר הכלי נ' דאפי' במקום שנהגו לאסור שתחזור למרחץ מ"מ אם נהגו להקל בשפיכת מים חמים על הגוף אין למחות והיא טהורה עכ"ד. ובס"ק קי"ט מ"ש והאריך בזה יעוש"ה

הלכות נדרים

סימן רה

סעיף א (א) האו' לאשתו. עי' בית הלל ס"ק ב' שכ' דבזה"ז אין אדם יכול לאסור אשתו עליו משום תרם דר"ג דחרם הוי כמו שבועה עכ"ד. ועי' בחמדת שלמה חאו"ח סי' י"ז בתשובת הגאון בעל פתח הבית שהק' עליו דהא קי"ל דנדרים חלים לבטל את המצוה כו' והאריך בזה ובסי' י"ת בד' הח"ש מיישב ד' הבית הלל והאריך בזה יעוש"ה

סימן רח

סעיף א (א) סתם נדרים כו'. עי' ש"ך ס"ק א' שהביא בשם המבי"ט ח"ב סי' רנ"ו דאם שכת אם נשבע או לא דאסור מספק ולכאורה קשה אמאי לא מוקמי' אחזקת היתר אך י"ל דנדרים מקרי דשיל"מ דאפשר בשאלה ובדשיל"מ לא מהני חזקה ועי' בהר"ן ביצה ס"פ אין צדין דס"ל דבדשיל"מ לא אזלי' בתר רובא וכ"ש דלא אזלי' בתר חזקה בדשיל"מ ועי' בצל"ח פסחים י"ז ב' שכ' נמי דבדשיל"מ ל"מ חזקה וכן ראיתי בבאר יצחק חיו"ד סי' א' ענף ב' שכ' נמי כן ליישב קושי' זו וכ' שם ליישב קושי' המשל"מ פ"ו מהל' עילה על הר"ן כו' וגם כ' ליישב קושי' הגאון רע"א בדרו"ח עירובין ל"ב על הר"ן מחולין פ"ו א' מ"ש רישא כו' ומ"ש סיפא דחייב משום אוא"ב כו' והאריך בזה. ועי' לעיל סי' ט"ז ס"ק ג' מ"ש והארכתי בזה יעוש"ה

סימן ריג

סעיף א (א) שא"ב ממש. עי' בשעה"מ פ"ג מהל' נדרים מ"ש והאריך הרבה בזה יעוש"ה

(ב) ומיהו מדרבנן. עי' בחידושי רע"א שכ' דוקא באוסר ע"ע אבל לא כשאוסר דבר' שא"ב ממש על חבירו כו' וא"י לאסור דשלבל"ע על חבירו רשב"א בחי' והכי דייק לישנא דהרמב"ם עכ"ד וכבר קדמו בזה בבני יעקב להוכיח כן מד' הרמב"ם הובא בשעה"מ שם והשעה"מ הוכיח להיפך מד' הרמב"ם דאף על חבירו תל מדרבנן ועי' באמרי בינה דיני נדרים סי' ו' שתמה עליו שהעתיק דבריו על הש"ע דהא בד' הש"ע מבואר דקאי באוסר דבר על חבירו וכ' דגם התוס' ספ"א דנדרים והרמב"ן והריטב"א והר"ן ס"ל דבאוסר דבורו ע"ח תל הנדר מדרבנן כו' והאריך בזה יעוש"ה

סעיף ג (ג) ולא עיני בשינה כו'. עי' בישוי"ע שכ' להסתפק בנדר שאינו אסור מה"ת ואסור מדרבנן ותלאו בתנאי אי ניחוש שמא יעבור על התנאי או כיון דאף אם יעבור ליכא רק אי' דרבנן ל"ח שמא יעבור כמו ספי' במידי דרבנן וכ' להוכיח מד' התוס' כתובות ע' א' ד"ה ה"נ כו' דאף באי' דרבנן חיישי' שמא תעביר על התנאי והאריך בזה יעוש"ה

סימן רטו

דין עשה דוחה ל"ת

סעיף א (א) על דבר מצוה. עי' בחינוך מצוה ל' שכ' וז"ל ואם תשאל מי שנדר שלא לאכול דבר שהוא מצוה עליו לאכלו איך לא יאכלנו שהרי אותו דבר מצוה הוא עליו בעשה ויבא עשה וידחה ל"ת דלא יחל כי כן אמרו חז"ל בכ"מ אתי פשה ודחי ל"ת. תשובתך שהנדר עשה ולאו יש בו לאו דלא יחל ועשה דכל היוצא מפיו יעשה עכ"ל וכ"כ בחידושי הרשב"א נדריה פ"ז ב' ד"ה הא והק' בהגהות משל"מ מהא דאמרי' בנזיר כ"ח ב' דנזיר שמצטרע דמגלח דאתי עשה דמצורע ודחי ל"ת דנזיר אע"ג דבנזיר איכא נמי עשה דקדוש יהי' גדל פרע ואין עשה דוחה ל"ת ועשה מ"מ שאני נזיר דקיל הואיל ואיתי' בשאלה ומש"ה אתי עשה דמצורע ודחי ל"ת ועשה דנזיר והכי איתא בריש יבמות ה' א' וא"כ ה"נ נימא יבא עשה דמצה וידחה עשה ול"ת דנדר הואיל ונדר איתא בשאלה עכקוש"י. והביא דהרמב"ם פ"ו מהל' נזירות כ' פעם אתר לנזירות שנצטרע וסיים דאולי כך היתה גירסתו וגירסת המחבר והניח בצ"ע ועי' בשעה"מ פ"ג מהל' נדרים מ"ש ליישב קושי' זו והאריך בזה. ובאמת לק"מ די"ל דס"ל להחינוך דהא דאמרי' בנזיר וביבמות דבנזיר מצורע אתי עשה ודחי ל"ת ועשה משום דאיתא בשאלה היינו דוקא גבי נזיר מצורע דהוי ל"ת ועשה שאינו שוה. בכל אבל בהא דנדרים דהוי ל"ת ועשה השוה בכל בהא לא דחי עשה דמצה ל"ת ועשה דנדרים אף דאיתא בשאלה כיון דהוי ל"ת ועשה השוה בכל ושפיר ד' החינוך ולק"מ קושי' המשל"מ הנ"ל ועי' בעצ"ל ובבאר יצחק חיו"ד סי' כ' מ"ש ליישב קושי' הנ"ל והאריכו בזה יעוש"ה. וכעת ראיתי בתוס' רע"א במשניות פ"ב דנדרים אות ס"ז שהביא ד' הרשב"א בתשובה ת"ג סי' שנ"ג שנשאל ע"ז דליתי עשה ולדחי ל"ת ועשה דנדר כיון דאיתא בשאלה. והשיב דההיא דיבמות דחוייא בעלמא הוא ובאמת אף היכא דאיתא בשאלה לא דתי ושאני נזיר דגדול השלום עכ"ל ועי' בס' אור תורה הנדפס מחדש בנזיר פ"ו מ"ה מ"ש ליישב ד' הרמב"ם הנ"ל קושי' הראב"ד שם ועי' בשאגת ארי' סי' ס"א ובקו"א שם מ"ש והאריך בזה. ולפי שענין זה דעשה דותה ל"ת נוגע בכמה מקומות בש"ס וגם ראיתי לאחרונים שהאריכו הרבה בענין זה ע"כ אמרתי גם אני אענה את חלקי ואבאר ענין זה בעזה"י

א) הנה ביבמות ה' ב' מסיק הגמ' דילפי' מכלאים בציצית דעשה דוחה ל"ת ובשבת קל"ב ב' ובביצה ח' ב' קא' הגמ' היכא אמרי' דאתי עשה ודחי ל"ח כגון מילה בצרעת א"נ כלאים בציצית דבעידנא דמתעקר לאו קא מקיים עשה הכא בעידנא דמתעקר לאו לא מקיים. עשה ובב"מ ל"א גבי והתעלמת כו' דפריך הגמ' פשיטא כו' ואין עשה דוחה ל"ת ועשה הק' הנ"י וז"ל למאי צריך הגמ' לה"ט דטומאת כהן הוא עשה ול"ת אפי' אי הוי ל"ת גרידא נמי לא דתי לי' עשה דהשבת אבידה דהא לא הוי בעידנא דקא מיעקר לאו קא מקיים העשה וקי"ל דלא דחי אלא כגון מילה בצרעת וסדין בציצית דבעידנא דמיעקר לאו קא מקיים העשה אבל