יד אליעזר חלק ב פו

ומהרי"ק והב"י והד"מ כ' שהוא מה"ת ודאי לא נחלוק עליהם בכדי ולדעת כולם פסול דנוטפים בזחילה מה"ת עכ"ד ועי' בס' שפת הים ת"ב סי' כ"ב מה שהשיג על החתם סופר הנ"ל והאריך הרבה בזה ומסיק דעלה בידינו דליכא פלוגתא בזה כלל דסבור א' מהפוס' הראשונים דזוחלין מדרבנן עכ"ד וע' בס' עדות ביהוסף סי' י"ח מ"ש והאריך בזה ועי' בס' שי למורא בבכורות שם שהשיג נמי כן על הפי' הנ"ל מד' התוס' שם ובב"ק בשם ר"ת ועוד הק' שם ע"ד התוס' שכ' בשם ר"ח דאיכא למימר מן הדין קמא קמא בעל כו' דהא רב ושמואל ס"ל מב"מ לא בטל כר"י ואיך שייך לומר קמא קמא בטל כיון דהוי במשהו כו' וכ' מתחלה ליישב דר"ת ס"ל דכולו שאוב ג"כ אינו פסול רק מדרבנן וס"ל לר"ת דבאי' דרבנן בטל לר"י מב"מ וכמבואר בחולין צ"ט ב' בתוס' ואח"כ דחה זה דהתוס' שם מסיים ולפי פי' האחרון ל"ק כל הנך דבימי משה כו' ואי ס"ל דכולו שאוב דרבנן א"כ אין התחלת קושי' מימי משה וגם התחלת ד' ר"ת לא א"ש דהק' במה מטהרים מצורעים כו' ועל כל טמאי מתי מדבר מישאל ואלצפן כו' ואי כולו שאוב הוי רק מדרבנן א"כ לק"מ דאז לא הי' כלל הגזירה כו' דכולו שאוב כשר מה"ת ולא עוד הא מבואר ב"ב ס"ו א' בתוס' ד"ה מכלל דר"ת ס"ל דכולו שאוב פסול מדאורייתא וא"כ קשי' איך קא' הר"ת דמן הדין יש לנו לומר קמא קמא בטל כו' וכ' עוד די"ל דר"ת ס"ל דהא דמים הנוטפים אסורים בזחילה הוי רק מדרבנן וע"כ אמרי' בטל באי' דרבנן אף מב"מ כו' וכאן לא הוי פסול מחמת שאוב רק הפסול מחמת החשש דמקוה אינו מטהר כמבואר בתוס' שבת וא"כ שפיר קא' הר"ת דקמא קמא בטל כו' והאריך בזה ועי' בחתם סופר סי' ר"ב מ"ש והאריך בזה ועי' בשם ארי' חיו"ד סי' ע' ע"א שכ' דזחילה גופי' הוי ד"ת כד' הב"י והד"מ רק בתערובות הנוטפים הוי רק דרבנן מטעם דקמא קמא בטל והאריך הרבה בזה יעוש"ה ועי"ש עוד בישוי"ע מה שהק' בהא כו' דעביד מפצי מה מועיל דמפץ הוא דבר המקבל טומאה מדרבנן והכשירו של המקוה צריך להיות בדבר שאינו מקבל טומאה וכ' ליישב עפ"ד התה"ד כו' והאריך בזה ובס"ק ל"ג מ"ש ליישב קושי' זו ובס"ק ו' מ"ש על התה"ד ובס"ק ח' מ"ש עוד לוישב קושי' התוס' הנ"ל והאריך בזה ועי' בתשובת מהר"י הכהן מהדו"ת בהל' קטנות הל' נדה אות ט"ו שכ' ע"ד הישוי"ע הנ"ל דודאי אין דין ביטול לזה כלל דבכ"מ דאמרי' דין ביטול הוא באי' שנתערב בהיתר והאי' אסר את ההיתר ואמרי' דהאי' בטל בו ואיננו אבל במקוה שיש בה כ"א סאה כשרים ונוספו בה י"ט סאין שאובין אין השאובין אוסרין את הכשרים רק שאינם מעולים שנא' דהוי כאלו הי' בה מ"ס כשרים ועוד דלא מצינו ביטול רק בשנוכל לומר דהאי' בטל בהיתר והוי כאלו אינו כו' ואף אם נאמר דכמאן דאיתא הוא עכ"פ אינו רוצה בקיומו ולא ניחא לי' בהאי' שבא בההיתר אבל הכא הרי צריך לי' השאובין דבלעדם לא הי' לו מקוה כשרה ולא אשכחן ביטול באופן הזה וכ' ליישב קושי' התוס' שבת הנ"ל והאריך הרבה בזה ובספרו שם חיו"ד סי' ל"ב השיג על הישוי"ע נמי כן והאריך בזה ועי' בבית שלמה ביו"ד ח"ב סי' ס"א בהג"ה מבן המחבר שם מ"ש ליישב קושי' הישוי"ע הנ"ל והאריך בזה ועי' עוד בשמלה ס"ק י' ובארץ צבי חיו"ד סי' מ' ובס' הפלאות נדרים בנדרים מ' מ"ש והאריכו בזה יעוש"ה

(ו) בהג"ה בנהרות. עי' בשמלה ס"ק י"ג מ"ש ליישב ד' הרא"ם מקושי' הב"י וכבר קדמה הב"ח בזה

סעיף ג (ז) בהג"ה פסול מה"ת. הנה בת"כ סדר שמיני אלו אמר מקוה מים יהי' טהור יכול אפי' מילא בכתיפו ועשה מקוה בתחלה יהי' טהור ת"ל מעי' מה מעי' דבידי שמים אה מקוה בידי שמים ומשמע הת"כ אלו דהיכא דמילא מים על כתיפו ועשה מקוה פסול מה"ת אך בב"ק ס"ז א' קא' הגמ' שאני שאיבה דמדרבנן הוא וכן בב"ב ס"ו א' קמתמה הגמ' מכלל דשאיבה דאורייתא והא קי"ל דרבנן ומסיק נמי שאני שאיבה דרבנן ומשמע דאפי' מקוה שכולו שאוב דרבנן והנה רש"י פי' שם בב"ק שאיבה דרבנן מה שמקוה נפסלת בג' לוגין מים שאובין דרבנן הוא וכן בב"ב יהי' נמי הפי' כן לפ"ד רש"י וכמ"ש הר"ן פ"ב דשבועות וז"ל משום דסתמא קתני צינור שחקקו ולבסוף קבעו פוסל את המקוה משמע דפוסל את המקוה בסוף בג' לוגין כדקי"ל דג' לוגין פוסלין את המקוה עכ"ל וע"ז קמתמה דפסול זה אינו אלא מדרבנן אבל בכולו שאוב ס"ל לרש"י דפסול מה"ת וכדמשמע מד' הת"כ הנ"ל וכן הוא דעת הרשב"ם דכולו שאוב פסול מה"ת והתוס' שם ד"ה מכלל כ' דגם ר"ת ס"ל דכולו שאוב פסול מה"ת והביא ראי' מד' הת"כ אך התוס' שם דחו ראי' זו די"ל דהוי רק אסמכתא כמו כמה דרשות דת"כ וכ"כ הר"ן שם דלהנך דס"ל דכולו שאוב דרבנן הוי הך דרשא דת"כ אסמכתא בעלמא ועוד הביא התוס' בשם ר"ת ראי' מהא דתנן פ"ב דמקואות מד' ר"א א' רביעית בתחלה פוסל המקוה וג' לוגין על פני המים ומדמחמיר בתחלה טפי מבסוף משמע דבתחלה פסולין מדאורייתא עכ"ל וכ"כ הר"ן שם והרא"ש הל' מקואות סי' א' בשם ר"ת שהביא ראי' זו ועי' בשמלה ס"ק ט"ז שהק' דאיך מייתי ראי' מד' ר"א והא רבנן חולקין על ר"א וס"ל די' לוגין גם בתחלה וכ' ליישב והאריך בזה עוד הביאו התוס' שם ראי' מהתוספתא פ"ב דמקואות צינור המקלח מים למקוה והמכתשת נתונה ס' מהצינור למקוה ס' מהמכתשת למקוה פסול מפני שהפסול מוכיח ואם יש רוב מקוה כשר מפני שזה ס' מים שאובים ומדמכשרינן כשיש רוב מקוה מ"ס וכשאין רוב פסלי' מ"ס אלמא קודם שיהא רוב המקוה הוי שאיבה דאורייתא ולאחר שיש רוב במקוה הוי מדרבנן ומכשרי' מ"ס ומרישא דהך תוספתא הביא ר"י ראי' דאפי' כולו שאוב דרבנן דאיתא שם מקוה שהניחו ריקן ומצאו מלא כשר מפני שזה ס' מים שאובים למקוה ומדמכשיר לי' זה מ"ם ש"מ דכולו שאוב מדרבנן כו' ובשם הרשב"א כ' דאדרבה יש להוכיח מזה דכולו שאוב דאורייתא כו' ועי' בישוי"ע ס"ק י' מה שדחה ראי' ר"י מהתוספתא והאריך בזה ועי' בס' א' מחכמי זמנינו נקרא עצי ברושים חיו"ד סי' מ"ט שהביא בשם גדול א' שדחה ראי' זו מהתוספתא די"ל דהך ברייתא אתיא כר' יוסי דמתני' דמקואות מ"ב דס"ל דאפי' בטמא טומאה קלה וס' טבל ס' לא טבל אמרי' דספי' טמא דס"ל דספד"ר נמי אזלי' לחומרא היכא דיש לו חזקת אי' או חזקת טומאה וא"כ לדידי' ה"ה נמי דס' מים שאובים אזלי' לחומרא כו' כיון דגברא יש לו חזקת טומאה ולכך הוצרך לטעמא דחזקת מקואות כשרות דאז הוי ס' השקול דכמו דיש לגברא חזקת טומאה ה"נ יש למקוה חזקת כשרות ומודה ר"י דספי' טהור כו' אבל לעולם אימא לך דכולו שאוב נמי מדרבנן והוא השיג עליו והאריך בזה ועי' בישוי"ע ס"ק י"א שכ' נמי כד' הגדול א' שהביא העצי ברושים והאריך בזה והעצי ברושים לא ראה ד' הישוי"ע שהדי לא הביאו ובס"ק י"ב הק' הישוי"ע ע"ד התוס' פסחים י"ז ב' שהוכיחו מהתוספתא דכולו שאוב דרבנן והאריך בזה ליישב יעוש"ה ועי' בחתם סופר חיו"ד סי' קצ"ח שהק' דמאי מתמה הגמ' ב"ב הנ"ל מכלל דשאיבה דאורייתא וגם מסקי' שאני שאיבה דרבנן ולמדו מזה דאפי' כולו שאוב דרבנן והרי הוי' בטהרה בעי' מדאורייתא ועי' בשמלה שם שהביא שכן הק' נמי הגאון ר' צבי הירש העלער וכ' ליישב והאריך בזה יעוש"ה ועי"ש עוד בישוי"ע ה"ק ט"ו שכ' דשאיבה שהמשיכוה אף לדידן דקי"ל דבכולה שאיבה פסולה אף ע"י המשכה מ"מ אינו רק מדרבנן כו' והאריך הרבה בזה ובתשובה בסוף הסי' מ"ש בזה ובס"ק י"ז הביא ד' התוס' פסחים כ"ו