יד אליעזר חלק ב נה

בפרוזדור וראתה הדם בתוך השפופרת טהורה שנא' דם יהי' זובה בבשרה עד שתראה בבשרה כדרך שהנשים רואות ואין דרך האשה לראות בשפופרת עכ"ל. והתוי"ק שם האריך וכ' שדעת הרמב"ם כהרשב"א והחילוק בין פלי פלויי או לא ומשום שאין זה ד"נ ולפ"ז בחתיכה הבאה ממקור הי' פשוט אפי' בלא פלי פלויי ג"כ טמאה לרבנן דקי"ל כותי' כיון דלדידהו לא קי"ל הלימוד דבבשרה והשיג על המגדול עוז שם כו' ותמה על הטור וב"י שפ' כהר"ש והרא"ש לטהר אפי' בחתיכות הבאים ממקור ודם בבקעים משום שהם פי' דפלוגתא דת"ק ורבנן בפלי פלויי וטעמא דרבנן דמטהרי משום דאין דרך אשה לראות כן אפי' בפלי פלויי ולכן אפי' בחתיכה הבאה ממקור טהור ולא הביאו כלל הפוס' הנ"ל הרמב"ם והרשב"א דלפ"ד בפלי פלויי טמאה אפי' בחתיכות דעלמא ובחתיכות ממקור טמאה אפי' בלא פלי פלויי ולענין חתיכות הבאים ממקור ופלי פלויי גם רש"י ותוס' מסכימים לדעתם לרש"י משום שחתיכות הבאים ממקור ל"ש הטעם משום דאין זה ד"נ ולהתוס' דהטעם דרבנן משום דאין דרך לראות בכך אבל בפלי פלויי טמאה לכ"ע וכיון שעמדו ההוראה מסכימים לזה לדעת א' איך לא הביאו דעתם כלל והביא ד' הש"ך ס"ק ח' בשם הב"ח כו' וכ' דזהו כונתו כו' והאריך בזה יעוש"ה. והיינו דלא כהר"ש הנ"ל ועי' במשכנות יעקב חיו"ד סי' מ"ב שכ' נמי דהרמב"ם ס"ל דלא כהר"ש והאריך בזה. ועי' בס"ט שם ובב"א בסי' מ' שם שכ' דהרמב"ם ס"ל כהרמב"ן והאריכו בזה. אך המשרת משה שם כ' די"ל דהרמב"ם ס"ל כהר"ש הנ"ל וכ' די"ל דגם רש"י ותוס' ס"ל כהר"ש והאריך הרבה בזה. וגם הצ"ל שם כ' די"ל דהרמב"ם ס"ל כהר"ש ועי' בפרמ"נ שם מ"ש בדעת הרמב"ם והאריך בזה, ועי' בפלתי ס"ק ב' מ"ש ע"ד הב"י והד"מ בפי' הר"ש והאריך בזה. וכ' דלכן ברור דהנידון בהר"ש הי' כמו דשכיחי כעת בנשים כי הרחם עומד למעלה בפרוזדור והוא מתקבץ כמו המסס ובה"כ וכשנחלשה האשה נפשטו הקמטים עד שהרחם בראשו כמו מעי נופל למטה סמוך למקום השתן ויש בו פה כמו מקום צאת הדמים והוא פה הרחם ומשם הדם יוציא והוא מהרחם אבל שלא במקומו כי הרחם וחדר שבו הדמים למעלה מהפרוזדור ובזה קצת מרחם נופל למטה בתוך פרוזדור וקוראין אותו פארפאהל כי קצת מהרחם נופל למטה ומשם הדמים יוצאים וזה הי' נידון הר"ש וכך דבריו שנעקר מקור שלו דהיינו שהוא למעלה ונעקר עד שחתיכה הימנו נשתרבב ונפל למטה בביה"ח אבל הי' הכל בחיבור עם הרחם ולא שנעקר ונפרד ממנו כאשר חשבוהו הב"י והד"מ רק מהרחם קצתו נשתרבב וירד למטה בביה"ח ומשם זב הדם ואין כאן מכה ברחם כלל כי אם חולשת הרחם שנתפשטו קמטיו וחדריו ומ"מ כ"ז שלא חזרה לבריאותה וחזר הך חתיכה למקומו כל דם שתראה משם טיהר ר"ש שאין דרך ראי' בכך והראי' נכונה צ"ל למעלה מביה"ח אבל שיהי' הרחם מתפשט למטה ומשם יזוב הדם אין דרך ראי' בכך וחתיכות בשר לאו דוקא רק צ"ל וחתיכה כו' וכן בטור אין כאן דקדוק כו' ובר' ירוחם כ' להדיא שאותה חתיכה בביה"ח הרי דמיירי מחתיכה חדא והיינו כמ"ש דרחם נתפשט קצת הימנו למטה ומשם ראתה דם ואין זה ענין למכה ופשיטא דל"ש כאן הטלת מים דאין כאן חתיכה נפרד כלל ודחי' לגמרי יצאו מהאשה הנ"ל וגם ל"ש כאן א"א לפה"ק בלא דם כו' כי אין זה כלל פתה"ק כי הרחם סתום כמו מקודם רק ירד מלמעלה למטה ומשם היא רואה ובעת התשמיש הרחם חוזר קצת למעלה לרב חימום והשמש דש עד מקום ההוא וזה שכיח עכשיו אצל הנשים ולפ"ד הנ"ל יש להם תקנה כו' ואף כי יש לפקפק בזה כי מי יאמר באי' חמור ד"נ לסמוך אהרא"ש במקום דרש"י ותוס' חולקים מ"מ נתתי אל לבי לטהר אשה כזו בבודקת ומוצאה בלא הרגשה הואיל ובלא"ה כו' דעת הר"מ דבעי' דוקא הרגשה גמורה אפי' בבדיקה ד"ת וסמכתי בצירוף שניהם והוא במקום עיגון והקלתי ובפרט כי נראין ד' הרא"ש כי לפי' התוס' קשה קושי' מהרש"א כו' עכ"ד. ועי' בשו"ע מהרש"ז ס"ק ט' י' שהאריך בזה והביא ד' הפלתי הנ"ל וסיים ומ"מ בשעת וסתה אין להקל כלל ועי' בבאר יעקב שם שהביא ד' הפלתי והאריך הרבה בזה ופ' דיש להתיר בפאראפאהל וכהפלתי ועי' במעיל צדקה סי' ל"ד מ"ש והאריך בזה וכ' לפרש עובדא דהר"ש דמיירי שנפל וניתק מקורה לחוץ והיינו נידון הפארפאהל ומ"ש וכמין חתיכות בשר צ"ל כמין חתיכה בשר כו' ואתי לאשמועי' דכה"ג יש לטהר אפי' אם תראה דרך מקורה למטה כיון שהוא בביה"ח ואין דרך אשה להיות רואה כן וצריך לאשמועי' מאי דלא אשמועי' מהאי עובדא דר"ל בנדה דאי משם ה"א דוקא שאין שם דם עם נפילת המקור ולדידי' קמ"ל דאפי' רק שיוצא דרך המקור טהור שאין דרך נשים לראות כך ואי מהמקשה י"ל דמיירי בלי דם וטמאה טומאת ערב מפני שנוגעה במקור שינא לחוץ וכ' דלפ"ד אלו יהי' הדין במכה כזו של יציאת המקור כל דם שיצא ממנה טהור ואיהו גופי' עובדא דהר"ש והיינו כד' הפלתי הנ"ל אך כ' אכן מי יקל ראשו לכוון הלכה ע"פ פי' מה שלא פי' הראשונים ונ' כיון דבעובדא כזה אין דרך שיצא ג"כ דם מהמכה אלא דרך הרחם הנדחק והוא למטה ויוצא דמו מפיו והרי שמו עליו מה לי הכא מה לי התם ומקרא מלת הוא יען השפך וגו' ומי יאמר שאין דרך אשה להיות רואה כך ואולי נטייתה למטה מרבותא דאם הוא כדרכה לנטות כו' עכ"ד. ועי' בס"ט שם מ"ש והאריך הרבה בזה. והביא לבסוף ד' המע"צ וכ' עליו דדבריו נכונים אך מאן ספון לחלוק על הטור ור' ירוחם שלא הבינו כן וכמ"ש המע"צ בעצמו והטוב לפני אלקים ימלט מזה אך במקום עיגון אין ברירה וקשה גירושין עכ"ד. ועי' במשכי"ע שם שכ' דעיקר ההיתר של הפארפאהל ע"פ ד' הר"ש הנ"ל כו' וקשה הדבר לסמוך ע"ז למעשה דהא לפי פירש"י כו' וגם לפי' התוס' כו' וא"כ בנ"ד שהמקור עצמו נעקר והיוצא ממנו בלי חציצה מנ"ל להקל לפי ששינתה דרך נשים אטו גרע מפלי פלויי וא"כ לפ"ד רש"י ותוס' אין מקום להקל וגם להרמב"ן ור"ן כו' עכ"פ בד"נ וליכא חציצה טמאה לכ"ע ובנ"ד אין כאן חציצה כלל כו' וכיון שלדעת רש"י ותוס' ורמב"ן ור"ן אין להקל בזה קשה הדבר להקל עפ"ד הר"ש והרא"ש וגם דעת הרמב"ם אינו כן כו' ולפי פרי' בנ"ד דליכא חציצה לכ"ע טמאה אף ששינתה דרך הנשים וא"כ כיון שלדעת רש"י ותוס' והרמב"ם והרמב"ן והרשב"א והר"ן אין צד היתר ברואה שלא כדרך הנשים כל שידוע שהוא ד"נ רק היכא דאיכא חציצה דפליגי בזה אבל אי ליכא חציצה אין להקל א"כ קשה הדבר מאד לסמוך למעשה עפ"ד הר"ש והרא"ש אף אי נימא שכונתם על נ"ד כו' וסיים היוצא לנו מכ"ז דעכ"פ לענין דינא קשה מאד להקל בדבר ונכון הוא עכ"ד אך המשרת משה שם כ' דגם רש"י והרמב"ם ס"ל כהר"ש הנ"ל וגם הרמב"ן והתוס' י"ל דמודים לדינא להר"ש כו' וכ' דעיקר הפי' בהר"ש כהפלתי והמע"צ הנ"ל והשיג על המשכי"ע והאריך הרבה בזה. ופ' להקל במקום עיגון בפארפאהל וכהפלתי והס"ט הנ"ל ועי' בנו"ב מהדו"ק חיו"ד סי' נ"ח שהביא ד' המע"צ בפי' ד' הר"ש וכ' עליו דזה דבר שאין הדעת סובלתו ועוד כו' הרי לפעמים המקור נוטה ממקומו לצד זה או לצד זה כו' וא"כ במעט נט"י שיטה המקור לאיזה צד תטהר דמו אתמהה כו'. וכ' דאם יעלה על הדעת לפרש ד' הר"ש שלא כפי של הראשונים נ' דמיירי שהמקור נעקר ולא שנעקר כולו אלא שנעקר חתיכות ממנו ממנו ואותן חתיכות ירדו למטה לביה"ח וגוף המקור רובו ככולו נשאר במקומו ואלו החתיכות הי' מחוברין בגוף האשה דאל"כ הי' נופלים לגמרי כו' והאריך בזה. וסיים ולכן לא מצאתי מקום להתיר האשה הזו כו' עכ"ד. וכ"כ עוד בנו"ב מהדו"ת חיו"ד סי' קי"ד והאריך בזה הרי דס"ל להחמיר