יד אליעזר חלק ב נד

אפי' נוגע נאמן באי' ואפי' אתחזק אי' ומדרבנן אין נוגע נאמן אפי' לא אתחזק אי' מטעם חשד רק בעלים על שלהם נאמנים אפי' באתחזק דבכה"ג לא גזרו חז"ל ואם הוחזקה בכשרות נאמן אפי' לאחרינא כו' ומעתה גם כאן נאמנת אפי' באתחזק דאיהו נחשבת בעלים בזה וכ"כ נאמר בדידי' עכ"ד

סעיף ג (ג) שנעקר מקור. עי' חו"ד בחידושים ס"ק ח' שכ' ובענין החולי שקורין סארפאל דהיינו שהמקור ירד לפרוזדור החמירו האחרונים ונ' דדינה כמכה שאין ידוע אם מוציאה דם עכ"ד ואבאר ענין זה הנה בנדה כ"א ב' איתא בעא מיני' ר"י מר"ז הרואה דם בשפופרת מהו כו' לימא שפופרת תנאי היא כו' אלא דפלי פלויי איכא בינייהו כו' אמר אביי בשפופרת כ"ע ל"פ דטהורה כי פליגי בחתיכה מר סבר דרכה של אשה לראות דם בחתיכה ומר סבר אין דרכה כו' רבא אמר דכ"ע אין דרכה כו' והכא באשה טהורה ומק"מ טמא קמיפלגי כו' וכ' רש"י ד"ה כ"פ וז"ל ודפלי פלויי דת"ק הבר בבשרה למעוטי תוך חתיכה אבל דם הנראה בבקעים טמא דהא בבשרה קרינן בה ורבנן בתראי סברי אפי' פלי פלויי טהורה דאין זה דם נדה דאין דרכה כו' עכ"ל והתוס' ד"ה כ"ה הק' על רש"י וז"ל דא"כ השתא אין דרך לראות דם בחתיכה פי' שאינו דם נדות לא הוי כההיא דאין דרכה לראות בשפופרת דהתם הוי דם נדות מהמקור אלא שאין דרכה לראות באותו ענין וי"ל דפליגי בחתיכה העשוי' כמין שפופרת והוי חציצה בין דם לבשר דת"ק מטמא דדרכה לצאת בענין זה ורבנן סברי אע"ג דדם נדות הוא אין דרכה לראות בענין זה ואין זה דם נדות דקא' רבנן ה"פ אין זה דם נדות שטמא הכתוב אבל בפלי פלויי גם רבנן מטמאין כיון דדם נדות הוא ונוגע בבשרה עכ"ל. ולפ"ד רש"י נ' דהרואה דם בשפופרת טהורה לכ"ע והגם שהוא דם נדות ודאי והרואה דם בחתיכה היכא דשיעא טהורה ג"כ לכ"ע והיכא דפלי פלויי והדם בבקעים לאביי פליגי בזה ר"א ורבנן ר"א מטמא בכה"ג דכיון שהדם נוגע ברחם ליכא חציצא ורבנן מטהרין אף בכה"ג דאמרי' דאין זה דם נדה רק דם חתיכה ולפ"ז אם הי' ידוע לנו בודאי שהוא דם נדה הרי היא טמאה אפי' לרבנן ולרבא גם לר"א טהורה אפי' בפלי פלויי ול"פ רק אם הדם טמא זהו שיטת רש"י הנ"ל ושיטה הב' הוא שיטת התוס' ס"ל דאם ראתה בשפופרת או בחתיכה דשיעא והדם ומבלע בחתיכה טהורה לכ"ע והיכא דפלי פלויי והדם בבקעים טמאה לכ"ע דד"נ הוא וליכא הפסק בין דם לרחם כ"פ אליבא דאביי בהא פליגי בחתיכה דשיעא ויש בתוכה חלל כמו שפופרת והדם אגור בתוכה לר"א טמאה בכה"ג ולרבנן טהורה ולרבא טהורה לכ"ע ועי' בפרמ"נ בפתחי נדה חקירה ו' ובצ"צ חיו"ד סי' קכ"ט מ"ש ליישב קושי' התוס' ומ"ש בשיטת התוס' והרמב"ן והרשב"א שם והאריכו הרבה בזה יעוש"ה והרא"ש שם סי' ב' הק' נמי על שיטת רש"י וכ' וז"ל ופי' הר"ש מקוצי דבהא פליגי דר"א ס"ל דרכה של אשה לראות דם בחתיכה וכיון שראתה כדרך שנשים רגילות לראות טמאה ורבנן ס"ל אין דרכה כו' ואע"ג דפלי פלויי וכיון שלא ראתה כדרך שהנשים רגילות טהורה אע"ג דהוי דם נדה ודם נוגע בבשרה ופליגי רבנן ור"א בטעמא דקרא דדרשי' בבשרה ולא בשפופרת ר"א ס"ל דממעטי' שפופרת מטעם הפסקה וכן חתיכה היכא דאין הדם נוגע בבשרה אבל אי פלי פלויי קרינן שפיר בבשרה ורבנן ס"ל טעמא דממעטי' שפופרת משום דאין דרכה של אשה לראות דם בכך וכן חתיכה נמי אפי' אי פלי פלויי לפי שאין דרך הנשים לראות כך והא דקא' רבנן אין זה דם נדה ה"פ אין דרך דם נדה רגיל לבוא בזה הענין וכן עשה מעשה ר"ש באשה שנעקר מקור שלה וכמין חתיכת בשר הי' נופל לה בביה"ח וטיהר אותה לבעלה כיון שאין דרך נשים לראות כך עכ"ל. והובא בטור ולפ"ד הרא"ש והר"ש אפי' ידוע שהיא דם נדה גם פלי פלויי דליכא חציצה אפי"ה היא טהורה משום דאין דרך ראי' בכך וכיון שלא ראתה כדרך שהנשים רגילות לראות הרי היא טהורה ועי' במעדני יו"ט שם אות ע' שהק' דאף לפירש"י במעשה דר"ש נמי טהורה היא ולא הי' צורך לר"ש לתלות טעמא שכיון שאין דרך נשים לראות כך אלא שאין זה ד"נ דהמקור עצמו אינו דם כו' וגם קשה דהשתא לא נפ"מ מידי לפירש"י ופי' בר"ש וא"כ למה הוצרך כלל להביא פי' של ר"ש כו' אבל משמע ודאי דנפ"מ לענין דינא כו' ולכן נ' דה"ט דהטור ור' ירוחם שהוסיפו לכתוב בהך עובדא דלא היתה פוסקת לראות כ"ז שאותן החתיכות הי' בביה"ח והיינו שהיתה רואה דם ממש והשתא לפירש"י הא ד"נ הוא וטמאה אבל לפי' ר"ש כיון דמשום הני חתיכות שבביה"ח היא שרואה אין דרך נשים בכך ומש"ה טהורה ודלא כדדחה הב"י ד' הטור בזה כו' עכ"ד. ועי' בדברי חמודות שם אות ב' שהביא ד' הב"י שכ' דעובדא דהר"ש מיירי דהיתה רואה דם בחתיכה כו' אבל אם היתה רואה דם להדיא בלא חתיכה בהא לא איירי ואפשר דכל כה"ג טמויי נמי מטמא לה כו' והק' עליו דא"כ דמיירי דראה דם בחתיכות אף לפירש"י טהורה כו' והביא נמי ד' הרמ"א והשיג עליו ועי' בס"ט ס"ק ד' מ"ש ליישב ד' הב"י דלפירש"י אינה טהורה רק מפאת דתלי' שאין זה ד"נ הא אם הי' ד"נ היא טמאה לדעת רש"י. ומעתה בשלמא בעובדא דש"ס שהפילה חתיכה שפיר י"ל דאין זה ד"נ אלא דם חתיכה ומטעם דאין דרכה כו' אבל בעובדא דהר"ש שנעקר מקורה והחתיכה הוא מהמקור עצמו א"כ ודאי שהדם שבה הוא ד"נ ממש לדעת רש"י היא טמאה משא"כ לפי' הר"ש אפי' הוא ד"נ ממש היא טהורה משום שאין דרך ראי' בכך וע"כ שפיר כ' הב"י דכ"ז אינו רק בדם שבתוך החתיכה או בבקעים שבחתיכה אבל אם רואה דם להדיא שפיר י"ל שהוא דם מקור והיא רואה ראי' טבעית כדרך שהנשים רגילות לראות כו' והאריך בזה ועי' בפרמ"נ שכ' עליו אך לפ"ד דבחתיכה זו ודאי יש בה דם ועכ"ז מטהרי' לה משום דאין דרך ראי' בכך א"כ היא גופי' תקשי מ"ט לא נתלי הדם שהוא מדם החתיכה והרי היא טהורה וכי גרע זה ממכה הידוע שמו"ד דתלי' בה לכ"ע כו' וה"ה כאן מאחר שודאי יש דם בחתיכה והוא דם טהור ע"פ הדין א"כ נתלי הדם שהוא רואה להדיא בדם חתיכה והביא ד' מהר"ם לובלין סי' קי"א מה שתמה על הב"י בזה וכ' ליישב ד' הב"י והאריך בזה וגם הביא ד' הב"ח והד"מ והט"ז ס"ק ה' והאריך הרבה בזה ובסי' זה במק"ז ס"ק ה' מ"ש והאריך בזה ועי"ש עוד בס"ט ובבאר יעקב ובצ"צ שם ובתורת יקותיאל בתשובות שבסוף הס' סי' ת' מ"ש בד' הב"י והד"מ והב"ח והט"ז בפי' הר"ש הנ"ל והאריכו הרבה בזה יעוש"ה ועי' בברית אברהם חיו"ד סי' מ"א מ"ש בד' הב"ח והט"ז כו' ומ"ש ליישב קושי' הד"ח הנ"ל ובסי' מ' שם מ"ש בד' הרמב"ם והר"ש הנ"ל ובסי' ל"ט שם מ"ש בד' הרמב"ן נדה כ"ב א' והאריך בזה ועי' בס' משרת משה על הרמב"ם פ"ה מהל' א"ב מ"ש ע"ד הב"י והרמ"א והט"ז ומ"ש ליישב קושי' הד"ח הנ"ל ומ"ש ע"ד רש"י והתוס' והרמב"ן והר"ש הנ"ל והאריך הרבה בזה יעוש"ה. ובדעת הרמב"ם הנה הרמב"ם כ' בפ"ה מהל' א"ב הל' י"ג וז"ל המפלת חתיכה אע"פ שהיא אדומה אם יש עמה דם טמאה ואם לאו טהורה ואפי' נקרעה החתיכה ונמצאת מליאה דם ה"ז טהורה שאין זה ד"נ אלא דם חתיכה ובהל' י"ד כ' וז"ל הפילה חתיכה קרועה ודם אגור בתוכה טמאה הפילה כמין קליפה כמין שערה כמין עפר כמין יבחושין אם הי' מראה דברים אלו אדום תטיל למים פושרים אם נמוחו ה"ז טמאה שדם הוא וקפה וכל הרואה דם יבש טמאה ואם שהו בפושרין מעל"ע ואח"כ נמוחו ה"ז ס' טמאה לא נמוחו מעל"ע הרי אלו ממכה וטהורה היא כו' ובהל' ט"ז כ' וז"ל האשה שהכניסה שפופרת