יד אליעזר חלק ב נב

האמינו למה שאלו כו' וכ' ליישב דאין לסמוך על הרופאים על גוף פרטי מה שהם שפטו בשכלם על גוף זה אבל המה נאמנים בדברים כללים שהמה מקובלים שיש כך וכך בעולם וכ"כ עוד בסי' קע"ג קע"ה קע"ו והאריך הרבה בד' רא"ש וסה"ת והגהמ"י והב"ח הנ"ל יעוש"ה וע' בצ"צ סי' פ"ו מ"ש והאריך בזה. ועי' בקהלת יעקב מהגאון מקארלין חיו"ד סי' ה' ובס' מלבושי יו"ט ח"ב חיו"ד סי' ו' מ"ש בענין נאמנות הרופאים והאריכו בזה. וכעת ראיתי במהרי"ק שורש קנ"ז שכ' וז"ל ובכ"מ מצינו שסמכו חכמים ע"ד הרופאים כדאמר בנדה, כ"ב אר"א בר' צדוק ב' דברים העלה אבא כו' ושאלו לרופאים כו' משמע שסמכו ע"ד הרופאים ואפי' בחששא דכרת ואע"ג שיש לדחות ולומר דש"ה שכן הי' הדברים מוכיחים שאין דרך האשה לראות דם נדות בכה"ג מ"מ ג"כ י"ל דאדרבה שכן הוא דאפי' התם שהי' שור שחוט לפניהם דהי' שערות וקליפות אדומות וגם שהי' ס' כרת אפי"ה סמכו כ"ש בכהן כו' וגם מצינו לענין אכילת חולה ביוה"כ ששומעין לרופא ואפי' חולה או א"ל ואי לאו ד' הרופא הי' אסור להאכילו ומעשים בכל יום שאנו סומכים ע"ד רופאים עכו"ם להאכילה עכ"ל. והיינו כראי' של השואל בנו"ב והפ"מ הנ"ל ולא ראו ד' המהרי"ק אלו שכבר הקדימו בראי' זו וכבר הבאתי ד' הנו"ב והפ"מ מה שדחו ראי' זו. ועי' עוד בצ"צ סי' קמ"ח שהביא ד' השב יעקב סי' מ"א שדחה ראי' מהרי"ק הנ"ל דשאני יוה"כ דסי' וס"ס מספיק להתיר ואפי' כמה ספי' מאכילין אותו כו' והיינו כעין ד' הנו"ב והפ"מ הנ"ל וכ' די"ל דאף למ"ד דאין סומכין על הרופאים היינו כש"א כן ע"פ חכמתם ושקול דעתם אבל היכא שאו' שראו בחוש לכ"ע נאמנים כו' וכ' דלענין רופא עכו"ם י"ל דא"נ אפי' אומן דלא מרע נפשי' י"ל דאין לסמוך עליו רק היכא דהוי ג"כ מלתא דעבידא לאגלויי מיד כו' והאריך בזה ועי' בס' עמודי אש סי' א' מ"ש בד' הריצב"א ומהרי"ק והב"י והנו"ב הנ"ל בענין נאמנות הרופאים ומ"ש ע"ד המעיל צדקה אי נדה הוי דבר שבערוה והאריך הרבה בזה יעוש"ה וצ"ע בזה

סעיף י (כד) הרואה כו'. עי' במי נדה מהדו"ק שהניח בצ"ע. למה השמיטו הפוס' דין אחד המבואר בש"ס בהדיא דכל אימת דהוי סלקא בטבילת מצוה הויא חזיא דא"ר יוחנן שמא דימת עורק עלתה בך לכי והבעלי ע"ג הנהר משמע דבכה"ג אין אי' בדבר ולמה השמיטו דין זה דמותרת להבעיל לו ע"ג הנהר וא"ל שזה מיירי שראתה בלא תשמיש דמסידור לשון הש"ס שמסדר זה בסוגיא דרואה מ"ת משמט דגם זה במ"ת מיירי ועוד אף אי מיירי בלא תשמיש מ"מ י"ל כמו דבראתה אחר הטבילה תיכף תלי' בעין הרע כן י"ל בראתה אח"ת אחר הטבילה נמי י"ל דעין הרע גרם לה כך דאטו עין הרע שולט מיד ממש לפעמים שולט אחר שעה ושתים א"כ י"ל נמי דמעין הרע הוי מיהו מותר לבעלה ע"ג הנהר וצ"ע עכ"ד

(כה) בהג"ה להקל כו'. עי' שמלה ס"ק כ"ד מ"ש לענין אי צריכה ז"נ והביא ד' הס"ט והשיג עליו והאריך בזה יעוש"ה

(כו) לא תלי' בלידה. עי' ש"ך ס"ק ל"ב שכ' דאם ראתה בתוך ל"ג לזכר וס' לנקבה כיון דמן הדין דם טהור הוא הא קי"ל מעין א' הוא רק דהתורה התירה וא"כ סוף כל סוף הוחזקה שרואה ממעין א' הוא דם בשעת תשמיש וא"כ אף לאחר שעברו ימי טוהר כשתשמש תראה כו' וכ' בסוף דד' הש"ך ליתא ועי' בס"ט ס"ק כ"ו מ"ש בזה. ועי' בחו"ד ס"ק כ' שהק' נמי כן ע"ד הש"ך הנ"ל וכ' ליישב ועי' בפרמ"נ בש"ח ס"ק ל"ב שכ' ע"ד החו"ד שהוא נכון והביא ד' הנו"ב מהדו"ת חיו"ד סי' נ"ה שהשיג על הפלתי בד' הרשב"א והוא השיג על הנו"ב וכ' דד' הפלתי נכונים בד' הרשב"א והאריך בזה. וכ' לבסוף דבגוף הדין הסכימו לד' הש"ך והביא ד' רס"ט שכ' דה"ה להיפך באשה שראתה ג"פ מ"ת ובפ"ג נתעברה וילדה דמותרת לבעלה בימי טוהר שלה מאחר דמן הדין הדם טהור כו' רק דאנן נוהגין להחמיר ובכה"ג שאינו רק חששא דוסד"ר לא החמירו ותמה עליו דא"כ אמאי לא התירו ג"כ בימי עיבור והנקה דהא קי"ל דבימי עיבורה ומניקתה א"ח לוסת הקודם ובאמת הנו"ב התיר בימי עיבור והנקה כו'. אולם לדעתי יש לאסור בזה דחיישי' דלמא מקלקלי לי' בשאר יומי וכמ"ש בש"ס ל"ט א' אליבא דר"מ דס"ל דאשה שא"ל וסת יוציא דאפי' בימי זיבה אסורה דלמא מקלקלי לי בשאר דימי וה"ה כאן כיון דקי"ל דיוציא אסורה לו אפי' בימי עיבור והנקה וימי טוהר מטעם הנ"ל עכ"ד. ועי' בישוי"ע ס"ק כ"א מ"ש ע"ד הפלתי וכ' ליישב ד' הש"ך ועי' במקמ"ח מ"ש ליישב ד' הש"ך והאריך בזה. ועי' בימי נדה מהדו"ק מ"ש ליישב קושי' הפלתי וכ' דד' הש"ך נכונים והאריך בזה. וע"ש עוד בפרמ"נ שהביא עוד ד' הס"ט שכ' דאם שמשה בימי טוהר ולא ראתה יכולה לסמוך ע"ז ולשמש אח"כ ג"כ דמה שלא ראתה בימי טוהר חשיב כמו בדיקת שפופרת לרב דס"ל דמעין א' הוא וכ"כ הפלתי והביא דהנו"ב סי' הנ"ל חלק ע"ז וכ' דבימי טוהר וכן בימי עיבור והנקה כשם שאינה קובעת כך אינה עוקרת וכ"כ שם סי' צ"ג וציין מ"ש בנו"ב מהדו"ק סי' מ"ג ושם כ' טעמו שהוציא זה מד' התוס' י"א ב' ד"ה אפי"ה ותמה עליו הרי במהדו"ת סי' צ"ה כבר ראה ד' הפלתי ואיך לא ראה שהפלתי הביא ד' התוס' הנ"ל וגם מה שתמה מהרש"א ע"ד התוס' ואחר ישוב דבריהם העלה דבזה"ז חשיב שפיר עקירה אפי' בימי טוהר שלה וע"כ נ"ל דהסומך בזה על הפלתי והס"ט לא הפסיד עכ"ד

(כז) מיהו כו'. עי' ש"ך ס"ק ל"ג הביא ד' האפ"ר דדוקא שעברה ושמשה ג"פ והשיג עליו וכ' דד' הרמ"א ברורים בטעמו כו'. ועי' בפרמ"נ בש"ח ס"ק ל"ג מה שהביא בשם הנו"ב מהדו"ק סי' מ"ו בטעמו של האפר כו' ומ"ש עליו וכ' אח"כ אולם מסתימת ד' הפוס' נ' דבכל גוני הוא נעקר בפ"א בעברה ושמשה כו' והאריך בזה וסיים ע"כ אין להחמיר בזה יותר מבוסת שא"ק ונעקר בפ"א עכ"ד

סעיף יא (כח) חוששת. עי' ש"ך ס"ק ל"ה שכ' דוסת דמ"ת דמי לוסת הקפיצות כו' ועי' בפרמ"נ בש"ח ס"ק ל"ה מ"ש ע"ד הש"ך והאריך בזה. ואח"כ הביא ד' הפלתי ס"ק ט' שכ' להסתפק באשה שהוחזקה לראות מ"ת ונאסרה לבטל ואח"ז הזקינה כו' אם הותרה לבעלה כו' והביא ד' הס"ט ס"ק כ"ו בשם השבו"י כו' והאריך בזה ופ' דיש להקל בזקינה יעוש"ה

סעיף יג (כט) הבועל כו'. עי' ט"ז ס"ק י"ז. ועי' במקמ"ח מ"ש על הט"ז ועי' בפלתי ס"ק י"ד ובס"ט ס"ק כ"ט ובישוי"ע ס"ק כ"ב ובמי נדה מהדו"ק ובנו"ב מהדו"ת חיו"ד סי' צ"ד מ"ש והאריכו בזה ועי' בפרמ"נ במק"ז ס"ק י"ז מ"ש והאריך בזה והביא אח"כ ד' החו"ד ס"ק כ"ה שכ' דאפי' א"י אם פסקה מלראות בש"ת רק שלא בדקה פ"א אחה"ת שוב אינה תולה בד"ב והביא ראי' מנדה י"א ב כו' והשיג עליו והאריך בזה יעוש"ה

סימן קפח

סעיף א (א) מראה שחור. עי' במי נדה שנסתפק אם נמצא מראה שחור אך אינה שחורה כדין אם הוא טמא או לא דלכאורה נ' דכיון דנדה וריאה שוין הם כו' ובסי' ל"ח מבואר דכל כאינו שחור כדין כשר א"כ ה"נ הי' ראוי להיות טהור ואח"כ דחה דלא דמי לריאה דשם כל שאינו שחור ממש נחשב בכלל מראה אדום והוא