יד אליעזר חלק ב נא

מבואר להדיא דב' רופאים נאמנים וכן ראיתי בשבו"י ח"א ביו"ד סי' ס"ה שכ' נמי כן ליישב ד' הס' התרומה והסמ"ג והסמ"ק ומחלק בין רופא א' לב' רופאים דב' רופאים נאמנים אף לדבריהם ואפי' רופא א' ישראל וא' א"י ג"כ מהימן. ועוד כ' ליישב דבריהם דש"ה כיון דאפשר ע"י בדיקת שפופרת והביא דכה"ג כ' בד"מ דמה"ט אין סומכין ג"כ ע"י הפלת חררת דם כיון דאפשר למיקם עלה דמלתא וכ' דא"ל איך מביאין ראי' מהאי סוגיא דסומכין ע"ד הרופא הא התם ג"כ אין סומכין על דבריהם לבד אלא ע"י בדיקת פושרין כו' דמלשנא דש"ס מבואר שהרופאים עצמם נתנו עצה זו שיבדקו בפושרין ומתחלה שאלו חכמים לרופאים שרוצין לסמוך עליהם בכל ענין והביא ד' מהר"ם לובלין סי' קי"א דמבואר דסומכין ע"ד הרופאים אף במקום דלית לן למבדק כו' והאריך בזה וכ' שצ"ל אצל שאלת הרופא א' מהחכמים לשאול ולחקור היטב איך ומההוא הדבר וכלשון הש"ס ושאלו חכמים לרופאים כו' ופ' בנ"ד דאם שואלין עוד רופא ישראל ואו' שהדם אינו בא ממקור דם נדתה רק מכאב האם מותרת שלא בשטת וסתה והביא ד' עבודת הגרשוני סי' כ"ב שפ' ג"כ שיש לסמוך בכה"ג על הרופאים כו' יעוש"ה וראיתי בב"י לקמן סי' קצ"א ד"ה כ' הר"ן כו' וב' עליו וז"ל ול"נ דבלאו ה"ט שריא אתתא דבהדיא תניא בנדה כ"ב א' אר"א בר' צדוק כו' וטעמו של רופאים בזה מפני שאין דרך האשה להפיל כמין קליפות אדומות או כמין שטרות אדומות כו' ואע"פ שאינה מרגשת במכה או בשומא שבתוך מעי' אין חוששין לה בהך נמי כיון שידוע לרופאים שאין דרך חצץ אדום להולד בחדר אלא בכליות תולין בהם ואין חוששין לה עכ"ל ומשמע מדבריו דס"ל דאמירת הרופאים לבד מהני והיינו כד' השבו"י הנ"ל, אך הד"מ שם כ' ע"ד הב"י וז"ל ותמהני עליו בזו דהא אמרי' בגמ' בהדיא דלא סמכי' ע"ד רופאים לחוד אלא בעי' ג"כ בדיקה במים פושרים כמ"ש לעיל סי' קפ"ח וא"כ הוצרך הר"ן לה"ט כדי להתיר בלא בדיקה עכ"ל. הרי דס"ל דלא כהשבו"י ולא הביא השבו"י ד' הב"י והד"מ אלו. ובאמת פשטה ד' הגמ' הנ"ל משמע כהב"י וכמ"ש השבו"י הנ"ל אך הב"י בב"ה שם כ' וז"ל והוא שישרם בפושרים מעל"ע ולא ימחו כו' עכ"ל הרי דס"ל להב"י ג"כ דבעי' בדיקה ומ"מ אין ראי' מד' הב"ה דס"ל דלא כהשבו"י בנ"ד די"ל התם כיון דאיכא לברורי צריך לברר לכתחלה ולא אלים אומנת הרופאים מרובא או חזקה דקי"ל דכל היכא דאיכא לברורי לא סמכי' ארובא או אחזקה וה"ה אומדנא אבל היכא דליכא לברורי שפיר י"ל דמהני אמירת הרופאים ואדרבה מד' הגמ' הנ"ל מוכח דמהני בדיקת הרופאים דהרי מ"ט לא עשו מתחלה החכמים בדיקה זו תיכף להבחין אם נמוחו או לא א"ו שלא הי' יודעין מזה או שלא הי' ברור להם בדיקה זו רק הרופאים אמרו להם בדיקה זו וסמכו ע"ז וכן ראיתי במי נדה מהדו"ק בתשובה שני' השייך לסי' זה שכ' נמי כן דאין ראי' מד' הב"ה הנ"ל והאריך בזה וא"כ שפיר י"ל כהשבו"י הנ"ל ועי' בנו"ב מהדו"ק חיו"ד סי' מ"ט שהביא ד' השואל שהביא ראי' דיש לסמוך ע"ד הרופאים מהא דמחללין שבת ע"ד הרופאים ודחה ראי' זו דס"נ להקל ואפי' ס' פ"נ דוחה שבת אבל כאן ס' כרת בדבר שאין בו פ"נ להחמיר ועוד הביא השואל ראי' מהא דאמרי' כאן שסמכי' על רופא ישראל שנתרפאה כו' ודחה גם ראי' זו דמה מדמה אי' דרבנן לאי' דאורייתא דרואה מ"ת כו' חכמים אסרו מטעם וסת כו' ווסת שא"ק לכ"ט אינו מה"ת אבל בנ"ד שרואה דם להתירה בלא טבילה ולסמוך ע"ד הרופאים שאינו הוא אי' תורה כו' והאריך בזה הרי דס"ל דבאי' דאורייתא לא סמכי' ע"ד הרופאים ובאמת במהר"ם לובלין שם מבואר דאף באי' דאורייתא סמכי' ע"ד הרופאים ולא ראה הנו"ב ד' המהר"ם לובלין הנ"ל דמבואר להדיא דאף באי' דאורייתא סמכי' ע"ד הרופאים וכן משמע מד' עבוהג"ר שהביא השבו"י הנ"ל דאף באי' דאורייתא סמכי' ע"ד הרופאים ואין עבוהג"ר ת"י. ועי' בכנסי"ח חיו"ד סי' ל"ד שכ' נמי דסמכי' ע"ד רופאים וכ' דאין ראי' מד' הסה"ת והסמ"ג והסמ"ק הנ"ל שנסתפקו אם סמכי' ע"ד רופאים דהתם קא' שראתה ג"פ ואח"ז או' הרופא נתרפאה בזה ודאי צ"ע כי כמה רופאים טועים בדעתם שעשו רפואה שלימה ובאמת לא הועילו כלום וכן בהרבה חולאים אמנם אם הרופא או' שיודיע ומכיר שהמכה מוציא דם מהכ"ת לא נאמין להמומחה ובקי בתחלואי הגוף אם המכה מוציא דם כו' כי זה מלאכתם וחכמתם והחוש מעיד ע"ז לידע אם מכה כזו מוציא דם או אם עומדת במקום שתוכל דם לצאת דרך מקור דדבר זה רק ידיעה בחכמת ניתוח להרופאים ותמה על התשובות שפלפלו בהאי דינא ששגו בדבר זה והביא ד' הב"ח שכ' אף להסה"ת אם הרופא עשה רפואה זו לאשה אחרת קודם שהוחזקה ונתרפאה יכולה אשה לשמש אף פעם ד' לאחר הרפואה לפ"ז כ"ש שיש לסמוך שיודעין מקום המכה ודם המכה והתם הטעם דלמא הרפואה אינה בדיקה וכ' דב' המעשים בש"ס הנ"ל כו' מלבד שי"ל הרופאים בעצמם אמרו זה כי לא נתאמת להם המכה רק מכת הבדיקה. עוד י"ל במקום דאיכא למבדק בדקינן משא"כ במקום דא"א למיקם עלה דמלתא סמכי' הרופאים וקושי' הרא"ש שהק' לרשב"א מתורץ ג"כ שהרופאים אלו הוכיחו שיש מכה מכת הקליפות א"כ אם נימוחו אין מכה כלל משא"כ תולה במכתה שיש ודאי מכה כו' עכ"ד. הרי דס"ל נמי דסמכי' ע"ד הרופאים אפי' באו' דאורייתא וכמהר"ם לובלין הנ"ל ולא ראה הנו"ב הנ"ל גם ד' הכנסי"ח. ועי' בשם ארי' חיו"ד סי' מ"ו שהביא ד' השואל שהביא ראי' דסמכי' ארופאים דהא סמכי' על רופא ביוה"כ דהוי ג"כ אי' כרת להאכיל לחולה והביא ד' הפ"מ סי' י"ב שכ' דאין מזה ראי' כלל די"ל דע"פ דיבורו הוי עכ"פ ס' פק"נ דמותר לאכול כו' והיינו כד' הנו"ב הנ"ל ולא הביא ד' הנו"ב והביא שם עוד ד' הפ"מ שהביא ראי' דלא סמכי' ארופאים מהא דאיתא בחולין י"א ב' דלמידין דאזלי' בת"ר מהורג את הנפש דקטלי' לי' ודלמא טרפה הוי ומאי קושי' דלמא מיירי דאמרו הרופאים שהם מכירים במזגו של זה הנהרג שלא הי' טרפה אע"כ דלא סמכי' על הרופאים ודחה ראי' זו די"ל דודאי דמהימנינן לרופאים ולא חיישי' דלמא מטעי קטעי בדמיונו לא עבידי דמטעי ואף דיכול להיות דטועה לפעמים מ"מ רוב פעמים אינו טועה ואזלי' בת"ר לכן מהימנינן לי' אבל התם בחולין דרוצה ללמוד מהורג את הנפש מדלא חיישי' דלמא טרפה מוכח דאזלי' בת"ר א"כ א"ל דלמא איירי דהרופאים או' דאינה טרפה דא"כ אכתי מוכת דאזלי' בת"ר דאם אין הולכין אחה"ר אין לסמוך גם על הרופא דדלמא מטעי קטעי דלפעמים הוא טועה וכ' אך יש לדחות די"ל דאכתי הוי ב' רובא רוב דאינם טריפות ורוב פעמים דאין הרופא טועה ואכתי מנ"ל דאזלי' בתר חד רובא כו' ואח"כ כ' עוד לדחות ראי' הד"מ הנ"ל והאריך בזה יעוש"ה. ועי' במי נדה שם מ"ש ע"ד הנו"ב הנ"ל שכ' דבדאורייתא לא סמכי' ע"ד הרופאים דמוכח מנדה ס"ו א' דאמרי' בההוא דאתיא לקמי' דר' א"ל זיל בעתה והרי הוי רק אומדנא ומוכת דמהני אומדנא ובזה א"ל דהוי דרבנן דהרי הש"ס ר"ל בנדה ט"ז א' דר' ס"ל וסד"א ומ"ט לא פריך הש"ס היכי ס"ד דס"ל לר' וסד"א איך התיר ר' לסמוך על אומדנא להתיר רואה מ"ת א"ו דאף בשל תורה מהני אומדנא ועוד הביא ראי' דהא קי"ל דכל העולים בערכאות כו' הרי דגם לענין ממון מהני אומדנא והרי חזקת ממון אלים מחזקת אי' כו' והאריך בזה ופ' דיש לסמוך על ב' רופאים ישראלים יעוש"ה. ועי' בח"צ סי' מ"ו דמבואר נמי מדבריו דסמכי' ע"ד הרופאים ועי' בחתם סופר חיו"ד סי' קנ"ח שהאריך בד' הסה"ת והגהמ"י והב"ח הנ"ל והביא תשובת הרא"ש כלל ב' שהק' בהא דנדה כ"ב ממ"נ אי האמינו לרופאים למה לי הטלת מים ואי לא