יד אליעזר חלק ב רמב

של עיירות ווינא א"כ יש לומר כך נהנו להוסיף א' לשינון ואף אם לא נחליט לומר דטויבא נמשך מלעז דיונה מ"מ פשוט שהברה אחת להן לפי לשון אשכנז טויב טויבא וכיון דלפי עיקר הנחת הלשון צ"ל טויבא ביו"ד א"כ מה שאנו קורין בלא יו"ד נמשך לנו זה ממה שאין אנו מדברים הלשון שכנו בצחות דהכי אנו לועזים על יונים טובען בלא יו"ד אע"פ דבזה ברור של עיקר הלשון אשכנז צ"ל ביו"ד אלא לפי שאין אנו מדברים בלשון כדבעי קורין בלא יו"ד א"כ הרי פ' מהרא"י סי' קמ"ב לכתו: רוטונבורק בקו"ף לבסוף אע"ג שקורין העולם בגימ"ל לבסוף לפי שבמדינה שמדברים לשון אשכנז לח ושנון מדברים בקו"ף ואחר שנון לשון אשכנז אנו כותבין בגיטין כו' הרי שפ' לכתוב בקו"ף כי' משום דאזלי' בתר שינון הלשון כו' וכיון שכן בנ"ד נמי כיון דמה שאנו קורין טובא בלא יו"ד הוא מפני שאין אנו מדברים הלשון אשכנז בצחות וראי' שגם יונים אנו קורין טובען בלא יו"ד ולפי אמיתת לשון אשכנז צ"ל דוקא ביו"ד א"כ י"ל שיש לילך בתר צחות הלשון ולכתוב טויבא ביו"ד וכמו שנכתב בכל הסדרי גיטין והאריך בזה. וכ' אח"כ די"ל דמהרא"י לא אמר לילך בתר שינוי הלשון אלא במדינת אשכנז עצמו כו' אבל לשונינו לשון זה שבליטא כו' אע"פ שמקור לשון אשכנז נתחרק הרבה מעצם הלשון כו' י"ל דיהי' חשוב שינוי הלשון מדברת הנהוג בינינו כו' רק כיון שאפי' בלא זו הסברא אם כ' טובא ודאי אין מיחוש בדיעבד אפי' לדעת מהרא"י כיון דנק' כן בפ"כ ולילך בתר שינון הלשון אינו רק חשש דלכתחלה והכא א"א לחוש אפי' לכתחלה כיון דיש חששא דשינוי השם לפמ"ש הט"ג שאין אנו מקפידין אחר שינוי הלשון כו' וגם באמת יש סברא לחלק אפי' לפ"ד מהרא"י הנ"ל דלשון מדברת הנהוג בינינו אין שייך כלל להעמידו על שיכון לשון אשכנז כו' ע"כ נ' שיש להורות כן למעשה לכתוב טובא בלא יו"ד אחר הוא"ו אך אם חותמת עצמה ביו"ד צ"ע די"ל דבכה"ג אפשר יש לכתוב ביו"ד אבל אם אינה חותמת א"ע כלל וכ"ש כשחותמת א"ע טובא די בגט א' טובא עכ"ד יעוש"ה והיינו כד' הט"ג והחא"ש הנ"ל ולא כהאר"י דבי עילאי והזכרון יעקב הנ"ל ומ"מ העיקר לדינא לכתוב טויבא בוא"ו יו"ד אחר הטי"ת וכמ"ש הארי' דבי עילאי והמ"ח והזכרון יעקב והפ"ת הנ"ל וכ"פ באה"ש ובס"ק ג' הביא ד' הפ"ת הנ"ל

ועי"ש עוד בזכרון יעקב שכ' דבא מעשה באשה אחת אשר שם העריסה האדא וגם בכתובה נכתב כן כו' אך כי שם משנין עצמם על שם אשכנז לכן נק' בפ"כ האנכען לכן הוריתי שיש לכתוב האדא עם ב' אלפי"ן וג"כ יש לכתוב דמתקריא כי מאחר שב' השמות בלשון לעז יש לכתוב דמתקריא האנכען והגם כי חתימתה הי' תמיד יאהאנע אך זה שם א"י לכן לפ"ד אין לכתוב החתימה כלל ועי' ב"ש אות ה' גבי יאנע עכ"ד ועי' במשיב דבר ח"ד סי' ע"א שכ' נמי השואל לכתוב האדא דמתקריא האנכען ותקע עצמו לדבר הלכה זו ע"פ הגאון מוהר"א פאסוועלער כו' והאריך הרבה בזה ומסיק דיש לכתוב האדא המכונה האנכען אבל לכתוב דמתקריא בנתים זה א"א במקום דרובא קורין האנכען וכ"ז לכתחלה אבל בדיעבד אם כ' דמתקריא כשר וכמ"ש הב"ש בשם תשו' רמ"א שאם כתב דמתקריא במקום המכונה כשר עכ"ד יעוש"ה

(כד) נשאלתי מהרב הגאון ר' חיים דוד שלמה אב"ד נאווידבאר בשם האשה שאומרת ששמה טשירה ונסתפק אם לכתוב טשירה מחמת שהיא קרובה למדינת וואלין לכן יש לכתוב כן או אולי קיצור השם משם ציריל שנמצאו במדינתינו ולכן יש לכתוב צירא או אולי הוא נגזר משם וגם את הצרעה שכתוב בתורה עכ"ד ונ' דצריך לכתוב טשירא דבגט כותבין כפי קריאת לשון בנ"א כמ"ש המ"ג בכ"ד והחא"ש וגם היא נכתבת כן באגרות וכבר כ' הט"ג בלק"ש ס"ק מ"ב בשם הגאון מליסא שהשמות נכתבים בגט כמו שנכתבים באגרות וכותבין באל"ף בסוף ובפרט אם היא חותמת א"ע באל"ף בודאי הכותבין באל"ף בסוף

אות י

(כה) בארי' דבי עילאי סי' ל' בענין שם יהודית איך לכתוב בגט אם יהודית או יודית כו' והנה האשה יכולה לחתום ותמיד חותמת א"ע בשם יהודית וכ' דיש לעי' על הב"ש שכ' יודית שם אשה דאמאי לא יהי' כותבין לכתחלה שם האשה יהודית כמ"ש בתורה פ' תולדות וכתב דטעמו של הב"ש משום דאותה יהודית רשעה היתה כו' לכן לא מסקינן בשמה והביא דכ"כ הישוי"ע והק' עליו והאריך בזה וכ' דיש לחלק דהא לא מסקינן בשם רשעים רק היכי דהשם רשע הוא שם העריסה שם העצם כגון דואג ועפרון ע"ז אמרי' שם רשעים ירקב משא"כ בנ"ד דשם העריסה של האשה הרשעה היא אהליבמה רק דעשיו כינה לה שם יהודית לשבח שכופרת בע"ז כמ"ש רש"י שפיר י"ל דכה"ג מסקי' בשמייהו והראי' לזה דהרי מצינו בקידושין י"ב ב' וביבמות ס"ה דאיכא יהודית דביתהו דר"ח וכ"כ באו"ח הלכות חנוכה בהג"ה יהודית וכ"כ במרדכי כו' ושם כ' שהיתה בת יוחנן כה"ג וכן ביוצר של שבת חנוכה סבבתני בלילה היא יהודית כו' וכ' אח"כ עכ"פ כיון דחזי' דאשת ר"ח הי' שמה יהודית וכן בת יוחנן כה"ג מסתמא מסקי' בשמייהו כיון שהוא שם עילוי כדקי"ל אשת חבר כו' ולא לומר דנק' יודית בלא ה"א שלא מצינו כלל שם זה בשום מקום שיהי' נמצא בה איזה עילוי וגם כיון דלא נתברר איך הי' שם העריסה אם יודי או יהודית ויכול להיות בשם העריסה הי' יהודית בה"א וקריאת שמה יודית הוא רק מצד קיצה"ש לכן נראה בנ"ד שהי' חתימתה בשם יהודית לכתוב בהגט יהודית לבד ובאשה אחרת שלא יכולה לחתום כלל ובקריאת שם העולם היא נק' בשם יודית ואין ידוע שם העריסה שלה צריך לכתוב בגט יהודית המכונה יודית עכ"ד ועי' לעיל סי' צ"ח מ"ש שם בשם השם ארי' ח"א בסוף הספר בתשובות שם סי' ה' ובשם הספר דברי יעקב סי' ע"ט והארכתי בזה יעוש"ה. ועי"ש עוד בארי' דבי עילאי מ"ש בשם המגרש שקורין אותו לס"ת בשם אליעזר רק בשם העולם נק' ליזר בציר"י אם כותבין המכונה ליזר כו' והאריך בזה וכ' דא"צ לכתוב המכונה וכ' לבסוף ואעפ"כ נ' דמאן דחש לדעת סדר מהר"ש לכתחלה המובא בב"ש אות ל' אפשר דראוי לכתוב המכונה אף כשיקרא בציר"י ולעי' באות א' היכא דאיכא פלוגתא אם הוא קיצה"ש כותבין שניהם עכ"ד ועי' לעיל סי' ה' מ"ש בזה והעלתי דלכתחלה יש לכתוב המכונה ליזר אבל בדיעבד אין לפסול יעוש"ה

(כו) בזכרון יעקב סי' נ"ב בגט שהי' שם המתגרשת בפ"כ יאחא ובני משפחתה קורין אותה יחנא ושם העריסה א"י עי' ט"ג אות י' שכ' דלכתחלה יש לכתוב בחי"ת כו' ובלא אל"ף לכן הוריתי שיש לכתוב בלא אל"ף אחר היו"ד ובחי"ת כו' ויש לכתוב יאחא דמתקריא יחנא כמבואר בכמה מקומות לילך אחר הרוב ועל שם המיעוט דמתקריא עכ"ד

אות ל

(כז) בחא"ש סי' ד' בשם ליבקא שנסתפקו אם נק' בבי"ת או בפ"א ולא. חתמה עצמה מעולם אך ידוע לה ששם זה ניתן לה מזכר שהי' שמו ליפא נ' בזה דיש לכתוב בפ"א דזה הוי כידוע ששמה בפ"א כיון שנק' ע"ש