יד אליעזר חלק ב רמ

שקורין אותה היום חיענא בקטנותה הי' קורין אותה חיענקא וכ' ועוד אפי' הי' נק' יו"ד ה"א בציר"י אפי"ה יש לכתוב ביו"ד ועי"ן בתנועות סגו"ל אם אינה יכולה לכתוב ולחתום בב' יודי"ן בלא עי"ן והטעם כיון דידוע לנו שם אשה חיענא הדבר ברור כי שם חיינקא הוא לגעגוע וקטנות ונגזר משם חיענא וכיון שאין הדבר מורגש הרבה במבטא להבדיל בשם חיענקא אם נק' ביו"ד בסגו"ל או בציר"י אין עוקרין שם מיענקא משם חיענא אשר שם ידוע דהיו"ד בתנועת סגו"ל אמרי' דהעולם אין כונתם לשנות שם חיענקא משם חיענא רק לנענוע וקטנות ומפני מהירות המבטא מלשון העולם נשמע כעין ציר"י והביא ראי' לזה מהא דקי"ל בשמות אנשים ונשים בשם לעז כותבים אל"ף לבסוף כמו בשם בילא פעלטא נעכא אע"ג דמבטא נשמע בתנועת סגו"ל לבסוף כהברת עי"ן אפי"ה כותבין לכתחלה לבסוף באל"ף והטעם כיון הנחת השם הוא באל"ף לבסוף על קריאת קמ"ץ אע"ג דנשתרבב הלשון מפני מהירות המבטא לתנועת סגו"ל אין לשנות לכתוב בעי"ן דאמרי' העולם אין כונתם לשנות לקריאת שם בילא נעכא פעלטא לתנועת סגו"ל משם זה שהי' הנרתם בתנועת קמ"ץ ואין בזה שינוי כלל ועי' בכנס"י סי' ס"ג דמחלק בין סוף חיבה לתחילת תיבה מ"מ בשם חיענקא אם הוא בסגו"ל או בציר"י ודאי דמי לזה כיון דידוע לנו שם חיענקא ע"כ מפני מהירות המבטא אין מרגישין הבדל בין תנועת סגו"ל או ציר"י ע"כ נכתב בחד יו"ד ועי"ן כו' והאריך בזה. וכ' דלכתחלה ראוי לכתוב כן בעי"ן ויו"ד וכ' עוד דאה יכתבו חיינקא בב' יודי"ן יש לטעות שהוא פת"ח חריף כמו שם רייכיל ריינא חייקא טריינא דכותבין בב' יודי"ן כו' ואע"ג דבאמת אם הי' ידוע לנו בבירור דנק' בציר"י היו"ד הא' חיינקא שהיו"ד הי' נרגשת בציר"י הי' צריך לכתוב כן וליכא למיחוש לטעותא דיקראנו בפת"ח חריף דכיון דאיכא למקרי הכי כו' והכי ל"ח לטעותא דהקורא מ"מ הכא שאינו ידוע בבירור הקריאה אם הוא בסגו"ל או ציר"י יש לחוש שיקראנו בפת"ח חריף לא מצי למכתב הכי וכ"ש לפמ"ש דידוע שם אשה חיענא שם חיינקא נגזר משם חיענא ורק דרך קטנות נק' כן אפי' הי' קורין אותה בתנועת ציר"י לא עקרינן מעיקר השם חיענא וכותבין בחד יו"ד ועי"ן וגם אינו מורגש במבטא שם זה אם הוא בסגו"ל או בציר"י יש להורות לכתחלה לכתוב כן עכ"ד. והביא ששמע שגם הגאון ר' יעקב מקארלין הכשיר זר הגט יעוש"ה, ועי' בצ"צ סי' ר"כ בשם האשה הנק' חיענא שהיו"ד מורגש במבטא וכ' דמ"מ נ' דדי ביו"ד אחת דהא חיה ג"כ היו"ד מורגש במבטא וכותבים יו"ד אחת כו' מ"מ בס"ג גבי חייא כ' דנ' לענין היודי"ן לאו בהא תליא אלא במבטא שאם החי"ת בחירי"ק יש לכתוב ב' יודי"ן כו' וא"כ בנ"ד שהחי"ת הוא בציר"י סגי בחד יו"ד וכ"כ בפ"י בס"ג ש"נ אות ב' ס"ק ג' בענין ריינא שאם נק' הרי"ש בציר"י יש לכתוב רינא בחד יו"ד ומשמע ודאי כשהיו"ד נרגשת במבטא דעלה קאי וכ' ומיהו קשה על הש"ג משם סאייה דכותבים בב' יודי"ן הנם דהנקודות שוין לחיה אלא ע"כ צ"ל החילוק בין לה"ק לשאר לשון וכמ"ש הט"ג עצמו בש"נ אות פ' ס"ק י"ד גבי פייא וכמו אייא מארי כו' עכ"ד. והיינו כעין ד' הברית יעקב הנ"ל ועי' בחא"ש סי' צ"ח בענין גט שנכתב שם האשה חיענא דינה דמתקריא דינה וכ' דהי' צריך לכתוב בה"א בסוף כי שרשו נצמח משם חיה והוא שם נענועים כחו שרה סארקה ושם סאייה כו' ולו יהא דהוי ספק אם הוי משם חיה נמי צריך לכתוב לכתחלה בה"א ואם כי בדיעבד כשר באל"ף לכתחלה צריך לכתוב בגט כדינו וגם מ"ש בעי"ן לדידי הי' נ' דזה נצמח מקרא ותחיין את הילדים והו"ל לכתוב בב' יודי"ן ואף כי שם נכתב חסר בגט ראוי להיות מלא ומפרוש והי' ראוי לכתוב חיינה כן כ' לווילנא כשקיימתי חתימתם של רו"מ כו' עכ"ד. והיינו דלא כהברית יעקב והצ"צ הנ"ל ואח"כ כ' דכ' מווילנא דשמה הי' בחירי"ק החי"ת וכ' דא"כ הי' שם זה יוצא משם חייא כו' והי' לו לכתוב בחי"ת וב' יודי"ן ואל"ף כו' כי אם נק' בפת"ח כו' הוא משם חי' ואם נק' בחירי"ק הוא משם חייא ובין כך מ"ש חיענא אין לו שורש וענף עכ"ד יעוש"ה. והעיקר נ' לדינא כהברית יעקב והצ"צ והב"ד דווילנא לכתוב חיענא בחד יו"ד ועי"ן. אחר החי"ת ואל"ף בסוף

(יט) בחא"ש סי' ס' בשם האשה חניה שכ' השואל לכתוב בה"א בסיף וכ' שהוא נגזר משם חנה וערערו עליו וכ' עליו דמה דפשיטא לי' דהוי משם חנה כו' לדעתי אפשר דהוי משם חנניא המפורש בקרא ובד' חז"ל בכמה דוכתי רק כיון דלפעמים קורין שם נקבה בשם זכר לכך קראו לה בחד נו"ן ולפ"ז יש לכתבו באל"ף מיהו כיון דהוי ספק אם אל"ף או ה"א יש לכתוב בה"א דמעלין בקדש ולא מורידין כו' וגם אם הוי ראוי לכתחלה לכתוב באל"ף מ"מ אם שינה כשר כיון דהוי באותיות המתחלפות כו' לכן ח"ו לערער על הגט והמערער נדון כמוציא לעו על הגט ואח"כ כ' עוד דאף אי נימא דנגזר משם חנניא הא בחנניא גופי' דעת הט"ג לכתוב בה"א בסוף כמ"ש במקרא בחמ"ו וא"כ לפ"ז ודאי יפה עשה שכ' חניה בה"א בסוף כו' יעוש"ה

וכעת ראיתי באה"ש ס"ק כ"א שהביא בשם השואל ומשיב ח"ג סי' קכ"ט באשה ששמה חיענא החי"ת בשו"א והיו"ד בסגו"ל וכ' בגט חייענא בב' יודין וערערו עליו דלפ"ז צריכא שתהי' הקריאה בפת"ח חריף כו' והשואל או' לחלק כו' היכא שהיו"ד לנקודה כמו בילא כו' אם יכתוב ב' יודי"ן ישתנה ההברה אבל במקום שהן המבטא בעצמה בזה ודאי צריך שיכתוב ב' יודי"ן והשו"מ הסכים עם השואל דגם לכתחלה יש לכתוב ב' יודי"ן והוא השיג עליו והאריך בזה. וסיים שלא לכתוב רק בחד יו"ד ועי"ן וכ' דנ' דיש לכתוב ה"א בסוף שהוא נגזר משם חי' או חנה ובכל זה אם נק' היו"ד בסגו"ל אבל אם נק' היו"ד. בחירי"ק או בציר"י ודאי צריכין לכתוב בב' יודין ובלא עי"ן עכ"ד. והיינו כהחא"ש הנ"ל וכבר כתבתי דהעיקר כהברית יעקב והב"ד דווילנא הנ"ל דיש לכתוב חיענא בחד יו"ד ועי"ן אחר החי"ת ואל"ף בסוף

(כ) בתשובת ר"ח כהן סי' ע"ג באשה ששמה חיה וכ' בגט חייא בב' יודי"ן ואל"ף לבסוף כו' והאריך בזה. וכ' אח"כ ואין לפסול מחמת ששם אשה ראוי לכתוב בסוף בה"א ובגט זה נכתב באל"ף לבסוף כו' גם אין לפסול מפני שכ' יו"ד יתרה חייא ושם היה אין כותבין רק ביו"ד אחת אין פסול מחמת זה. שהרי גבי שם בנימין כ' בש"ע סעי' ל' דיש לכתבו חסר יו"ד בתרא ובד"מ הביא כמה דעות דכותבין מלא וכ' בס"ש להל' דלכחחלה יש לכתוב מלא דהא קי"ל אפי' מה שראוי להיות חסר וכ' מלא כשר כיון דבמבטא הוא כאלו הי' מלא כו' א"כ ה"ה בנ"ד נמי הא במבטא אין ניכר הפרש בין שה חיה ביו"ד אחת או בב' יודין וא"כ אף אם ראוי לכתוב ביו"ד אחת וכ' בב' יודי"ן כשר לכן נ' שאין להוציא אשה מבעלה ופשיטא שהולד כשר עכ"ד. והובא דבריו באה"ש ס"ק י"ט ותמה עליו דהא דקי"ל דמה שראוי להיות חסר וכ' מלא דכשר זהו רק אם כ' לאחר חירי"ק או ציר"י יו"ד יתרה דזה אינו הפרש בקריאה דהא חירי"ק וציר"י מושכין אחריהן יו"ד וכן אם כ' וי"ו יתרה אחר חול"ם ושור"ק שהן מושכין אחריהן וי"ו אבל חי"ה החי"ת בפת"ח ואין מקום ליו"ד אחרי' וכיון שכ' בב' יודי"ן חייא א"א לקרות החי"ת כ"א בחירי"ק והא איכא שינוי שם כו' והביא תשו' ד"ח ח"א סי' קי"א הביא מעשה שכ' שם חיה חייה בב' יודי"ן ונדחק שם להכשיר וכן בח"ב שם סי' ק"ס קס"א שכ' שם חיה חייא בב' יודי"ן ואל"ף בסוף וצדד להכשיר והשיג עליו וכ' כי לפ"ד הן חייה הן חייא א"א לקרות בפשיטות רק החי"ת בחירי"ק והיו"ד הב' בקמ"ץ והרי זה שינוי שם גמור ומ"ש שם כו' וא"ל דיבאו לטעות משום שרגילין לקרות חייא בחירי"ק ע"ש התנא ז"א