יד אליעזר חלק ב רלד

לא נודע וכ' דהנה לפמ"ש הב"ש והט"ג גבי אלגיטא גיטא שתלוי בשם העריסה ואם לא נודע שם העריסה תלוי בקריאת הרוב ואם ג"ז לא נודע יש לכתוב שניהם בגט וכן גבי שרה שארקה באות א' וגבי בילא בילטא וכאן שס' לנו שם העריסה וגם ס' לנו איך הי' הרוב לכן הסכמנו לכתוב דוסא דמתקריא דוסקא כי לא נוכל לברר אם הרוב קורין אותה דוסא או דוסקא כי יען שרוב קריאתה הוא מבעלה וב"ב וזה ידוע כי לכתוב ג"כ קיצה"ש אינו מזיק כלל לכן טוב יותר לכתוב שניהם ושם דוסא לכתוב קודם כי מן הסברא הי' זה שם העריסה וגם לפי הסברא הוא שם שהרוב קורין אותה ושם דוסא הסכמנו לכתוב בסמ"ך שמצינו כו' כה"ג ר' חנינא בן דוסא ור' דוסא בן הרכינס והגם ששם בחול"ם והכא במלאפו"ם אך יען שאותיות שוין לא יטעה הקורא לומר שזה השם הוא של אחרת יען שנוכל לקרות כהלכתא כמו שנק' במלאפו"ם כמ"ש הב"ש סברא זו וכ' ונדון איך לכתוב דמתקריא או המכונה הגם כי שם הב' הוא בודאי לע"ז והשם הא' הוא לשון משנה ויש סברא לדעת הרמ"א סי' קכ"ט סעי' ט"ז לכתוב המכונה יען שהשם הב' הוא לע"ז אך שדעת הב"י היכא שהשם הב' יוצא משם הא' לכתוב דמתקרי וגם לשון תרגום אינו כלה"ק לענין אל"ף או ה"א לבסוף כו' לכן מסתמא ה"ה לענין המכונה כו' ובפרט שזה גופא לא ברירא לן אם שם דוסא של אשה הוא מלשון המשנה ר' דוסא או מלשון עמים שהיא מלשון נשמה כידוע והב"ש ס"ק ל' כ' כל היכא דמספקא לן אי לכתוב דמתקרי או המכונה לכתוב דמתקרי לכן הסכמנו לכתוב דמתקרי עכ"ד

(יב) בזכרון יעקב סי' נ"ג בגט שנפל ס' בשם האשה כי שם הלידה שלה הי' דאברא בריינא אך אח"כ נשתקע שם בריינא ממנה ולא היתה נק' רק דאברא אך לפי מאמר אבי' הי' קצת קורין אותה בב' השמות וגם בכתובה נכתבו ב' השמות ואח"כ היתה בבית חמי' ונקרא בב' השמות ואבי' גר במק"א אך במקום הגט שדר שם רק ב' חדשים ולא ידעו כלל מב' השמות והוריתי לכתוב ב' גיטין ולכתוב בראשון דאברא דמתקריא דאברא בריינא ובשני דאברא בריינא דמתקריא דאברא כמ"ש הט"ג גבי חי' יאחא ועוד בשאר מקומות עכ"ד. וראיתי עוד שם סי' כ"ה שכתב בשם איטא כו' שזה שנתים ימים שבא הדבר במחלוקת בין רבנים גדולים אם לכתוב יוטא אי איטא אך כבר הוסכם לכתוב איטא וכן הייתי נוהג מעולם וכתבתי כמה פעמים איטא באל"ף בתחלה ובסוף כי אין דורשין בשמות ואין לך אלא מקומו ושעתו ובמדינתנו אינה נקראת בהברה אחרת רק באל"ף כו' עכ"ד והיינו כמ"ש בסי' מ"ב ובסי' נ' שם הבאתי דבריו לעיל סי' ב' וכן עיקר לדינא. עוד ראיתי שם שכ' בשם בשא הנה בקהלתינו הנהוג בעת קריאת השם לקרוא לה רק בשם בשא ולא בתיה וכן נק' בפ"כ וכן נכתב בכל הכתובות וא"כ אין ס' דא"צ לכתוב רק שם בשא לבד ובא' לבסוף כי בהברתינו הוא בשי"ן ימין כו' וצריך לכתוב בשי"ן ואל"ף לבסוף ובשם בשא לבד כו' וכ' אך אשתקד בא מעשה שהוצרכתי לכתוב ולשלוח הגט לזאגער ושם הנהיג לקרוא לה בשם בתיה בעת קריאת השם וכן נכתב בכל הכתובות בשם בתיה כו' וכן נק' לפעמים בשם בתיה רק ברוב פעמים נק' רק בשם בשא לבד ולשם כתבתי בתיה המכונה בשא כמבואר בנ"ש גבי בת שבע ובט"ג כו' כי בזה א"א להשמיט היו"ד של בתיה יען שנק' בשם העריסה כך ונחתם בכתובתה כן וגם המיעוט קורין אותה לפעמים כן ולכתוב בשה"ק לבד א"א ונתתי טעם בזה כי בד"ה נכתב שם בתיה בחירי"ק ולפי הברתינו הברת שם בשא הוא בפת"ח א"כ מאן דחזי הגט לא יקרא כהוגן בתיה בחירי"ק כו' ויאמר שזאת אשה אחרת כי לא יאמר כלל כי שם בשא נגזר מבתיה כי זה בפת"ח וזה בחירי"ק לכן כתבתי שניהם וכ' שה"ק קודם כהכרעת הרמ"א שמי שיש לו ב' שמות צריך להקדים שה"ק ואף כי הרוב קורין אותה בשם של לע"ז כו' כ"ז כתבתי שם יען ששם הנהוג כן אך היכא נהיגי כמו בקהלתינו כמ"ש לעיל כו' הדין לכתוב שם בשא לבד ובאל"ף לבסוף כו' מכל הלין נשמע דרק היכא שהמיעוט קורין אותה ג"כ בשם העריסה אשר ידוע שהי' שמה בתיה כנד"ז יש לכתוב שניהם אבל במי שאינו ידוע כלל שם העריסה וגם אין לה כתובה לידע מזה יותר טוב לכתוב בשא לבד אך באתי לחדש כעת שלפ"ד יש לכתוב באשא בשני אלפי"ן כי יותר טוב לברר הקריאה כי אל"ף מורה על הפת"ח וכן מצאתי בגמ' שכ' ג"כ אל"ף לברר קריאת הפת"ח ונידון אם לכתוב בשי"ן או בסמ"ך לית בי' ס' לפי הברת מדינתינו שנק' בשי"ן ימנית דאז אפי' היתה נק' בסמ"ך הלא השי"ן יכול לקרותה בשמאל במקום סמ"ך כדמשמע בט"ג גבי שם שרה סארה אך לפ"ד לית בי' שום ס' שנק' בשא שי"ן ימנית עכ"ד יעוש"ה והיינו כמ"ש בסי' ל"ט הבאתי דבריו לעיל סי' ד' שכ' נמי דצריך לכתוב באשא באל"ף אחר בי"ת ועי' בתשובת מהרי"מ סי ל"א שכ' באשה אחת ששמה בשא בשי"ן ימנית ונכתב בגט בתי"ה דהגט פסול ובטל מה"ת כי הוא שינוי גמור א' מה דנכתב בתי"ו והב' מה דנכת' ביו"ד כי היא נק' בלי יו"ד בשא ומה שאמרו המקילין שבשא נובעת משם בתיה ז"א דהא הב"ש מחלק זאת בב' שמות ופשוט דבשא הוא שם לעז ובתיה הוא ש"ק כו' והאריך בזה וסיים סוף דבר לא ידעתי שום לד להקל בגט זה אפי' נשאת עכ"ד יעוש"ה הובא דבריו בפ"ת בש"נ אות ב' ועי' במים חיים חאה"ע סי' מ"ו באשה ששמה בפ"כ בתיה וחותמת א"ט באסי' ברשימה אחר היו"ד כו' וכ' דחתימתה היא בטעות ואין אנו יכולין לעמוד על חתימתה וא"כ נשאר הדין דמסתמא יש לכתוב בתיה כמ"ש בתורה כו' וכמבואר בב"ש ובט"ג וכ' דרק לחומרא יש לכתוב שני גיטין והעיקר שם בתיה כו' ע"כ צריך להיות הראשון בתיה והשני שהוא לחומרא באסיא שהוא שם חול וכ' דמ"ש השואל לכתוב באסיה בה"א לבסוף כמבואר ברמ"א בדיעבד בשמות לעז אם כ' הא' במקום אל"ף כשר אינו ענין לכאן כלל כי שם מיירי שידוע שהשם שלו הוא שם של חול רק שטעה במה שכ' הא' לבסוף ובשם של חול כותבין לבסוף אל"ף בזה בדיעבד כשר אבל כאן דמסתמא כותבין בתיה שהוא ש"ק כו' ואם יכתוב באסיה יהי' מערבין חול בקודש ויהי' הגט פסול כו' ומ"ש על הנו"ב סי' צ' מענין ברירה כו' והאריך בזה יעוש"ה ועי' בצ"צ סי' רכ"ג שכ' דמאחר שכן נוהגין כל העולם לכתוב כן באיגרת ושטרות בתיה ולא בשא ולא בשיא בשי"ן כ"א בתיה אף שבד"ה בתיה היא בחירי"ק וזו נק' בפת"ח מ"מ כיון שכותבין באיגרת ושטרות על הנק' בפת"ח בתיה כו' לא גרע מחניכא כו' והרי מלכה ומלכה הם ב' שמות זו בפת"ח המ"ם וזו בחירי"ק ואעפ"כ שניהם נכתבות שוות כו' והאריך בזה ופ' דסגי בגט א' בתיה ובסי' רכ"א ובסי' רי"ט שם מ"ש והאריך בזה וכ' שם דרוב אנשים כותבים בלומא בלא יו"ד כו' רק קצת המדקדקים כותבים בליומא ביו"ד כו' וכ' דאין זה שינוי כו' כיון דהמנהג באיגרות ושטרות לכתוב בלומא כו' והאריך בזה יעוש"ה ועי' בס' עולת יצחק סי' רכ"ג מ"ש ע"ד הצ"צ הנ"ל והאריך בזה ועי"ש עוד במ"ת סי' מ"ט בגט הנשלח לקרופא ונכתב בהגט שם המתגרשת פרומא בתיה מחמת שהגיד לפניכם בעלה ועוד איזה אנשים אשר זה שמה מעריסה וגם עתה נק' בשני השמות וכאשר בא השליח עם הגט לקרופא שלחו הב"ד מקרופא את השליח כו' וכ' כו' שנדע להם בבירור שבאמת שם הלידה של האשה פרומא בתיה רק כעת כל העיר קורין איתה בשם בתיה לחוד ולא ידע משם פרומא כלל רק בני משפחתה ומיעוט' דמיעוט' קורי אותה גם כעת בב' השמות פרומא בתיה וכ' דלעיקר דינא אני מסכים לכתוב לכתחלה רק גט א' בשם בתיה דמתקריא פרומא בתיה כי כן נ' עיקר להלכה כו' דמקום הנתינה הוא העיקר וגם מבואר בש"ס גבי ההיא דהוה קרי לה מרים כו' מרים וכל שום כו' וא"כ ממילא בק' קרופא שהוא מקום הנתינה ורובא אינם יודעים משם פרומא כלל רק מיעוטא דמיעוטא קורין אותה