יד אליעזר חלק ב כג

לכשישתפה ובירושלמי אות ל"ו לר"ל הכי ור"י שם ס"ל כר"ל בש"ס דילן דכותבין לאלתר וא"כ כיון דמחולקין הש"ס דילן והירושלמי אליבא דר"י ה"ל לפסוק כהירושלמי אליבא דר"י לד' הש"ך הנ"ל מכל זה נ' כתי' הא' של הש"ך והביא בשם חכם א' שהק' ע"ז מהא דאיתא באה"ע סי' ט"ו סעי' י"ב אבל בת בנו כו' אין להם הפסק ולהרמב"ם יש להם הפסק וכ' הבאר הגולה דדעת הרמב"ם לפסוק להקל כיון דהוא איבעי' בש"ס דילן אע"ג דבירושלמי פשיטא לי' לאי' דאוסר לאברהם אבינו בכל נשי ישראל מה"ט א"כ מוכח דלא כתי' הא' הנ"ל וכ' אמנם המעי' שם בח"מ ובב"ש יראה דדעתם דמפרשים הטעם דאסור בכל נשי ישראל משום כלת בנו א"כ הש"ס ירושלמי ובבלי לא פליגי אהדדי אך הק' דהא ע"כ ליתא נמי לתי' הא' דהא פ' הרמב"ם פ"א מהל' ביכורים כר"ל דק"פ לאו כקנין הגוף דמי ופ' נמ' דמביא ביכורי אשתו אפי' מתה ובש"ס דילן בגיטין מ"ז ב' איתא ב' לשונות ומותיב ר"ל לר"י מתה אין לא מתה לא והוא נגד הלשנא דמשני התם שאני דכתיב ולביתך ועכצ"ל התם דב' לשונות הם ולחד לשנא אמרי' לר"ל דוקא מתה אבל בחי' לא ור"י ס"ל בין בחי' ובין במתה הרי מבואר להדיא דס"ל כהך לישנא בש"ס דילן דס"ל לר"ל מתה אין לא מתה לא וה"ל לפסוק כפשיטות הירושלמי וצ"ע. וגם תי' א' של הש"ך נדחה בזה כיון דש"ס דילן מסופק אי ר"י פליג עם ר"ל בזה הדין ולהירושלמי מפשט פשיטא לי' דפליג ור"י גופי' חיבר הירושלמי ה"ל לפסוק כהירושלמי אע"ג דפ' בזה כר"ל מ"מ הא בהא תליא ומדר"י נשמע לר"ל והברכת הזבח בעירכין כ"ו ב' כ' דהרמב"ם ס"ל דר"ל קבלה מר"י והוא דוחק עכ"ד ואכ"מ להאריך בזה. ועי' במקמ"ח מ"ש והאריך הרבה בדינים שבסי' זה יעוש"ה

סימן קמו

סעיף ב (א) אין לה ביטול. עי' בישוי"ע ס"ק ג' שהביא דעת הסמ"ג שס"ל דמה"ת מהני ביטול אף שזכה בה הישראל רק מדרבנן לא מהני ביטול והק' מהא דאמרי' בע"ז גבי ישראל שזקף לבינה כו' וקא' מהני אשירה דהי' העכו"ם עובדים בעת כיבוש הארץ דהצריכה התורה שריפה וקשה כו' דאמאי לא יהי' ביטול מהני דהא ע"ז של עכו"ם יש לה ביטול ואי דבעת הכיבוש זכו בה הישראל הרי ע"ז של עכו"ם שזכו בה הישראל מדינא מהני ביטול אלא דמדרבנן גזרו ע"ז ולמה הצריכה תורה שריפה כו' וכ' דאף אי נימא דאין זכות וקנין באיה"נ מ"מ מה שזכו מכת חזקת מלחמה והקב"ה זוכה להם ע"י מלחמה כמו דאמר קרא גבי ארצות סיחון ועוג כי בידך נתתי כו' יש זכות אף באיה"נ והביא ד' הרשב"א שכ' נמי כ"כ גבי הא דק' עמון ומואב טהרו בסיחון כו' דהק' הא קי"ל קרקע אינה נגזלת כו' ותי' דכיון דע"י מלחמה שזכה להם ה' יש להם זכי' גמורה דבידו של הקב"ה לעשות זכות וקנין אף בקרקע א"כ באיה"נ יש זכי' כו' והוי ע"ז של ישראל מה"ת ואין לה ביטול ומיישב בזה קושי' התוס' ר"ה י"ג א' ד"ה ולא קציר כו' והאריך בזה. ובס"ק א' ב' מ"ש והאריך בזה. ועי' במקמ"ח מ"ש ע"ד הב"ח ועל המשנת חכמים הל' ע"ז והאריך הרבה בזה יעוש"ה

סימן קנה

סעיף ב (א) אם אמר לו. ומשמע דכן הוא דעת המחבר דכל דלא משנה מותר להתרפאות בעצי אשירה במקום סכנה דהא דיעה אחרונה הביא בשם י"א ודיעה הראשונה הביא בסתם ומשמע דגם דעת הרמ"א הוא כמו כן מדלא כ' כלום ע"ד המחבר. ולכאורה קשה דהא כ' הרמ"א לקמן סי' קנ"ז סעי' א' וכל אי' ע"ז וג"ע וש"ד אע"פ שאין בו מיתה רק לאו בעלמא צריך ליהרוג ולא לעבור וא"כ ממילא ג"כ אין מתרפאין במקום דצריך לעבור על לאו דלא ידבק בידך מאומה מן החרם ועי' בביאורי הגר"א ס"ק י"ד שכ' על הדיעה השני' וכ"פ הרב סי' קנ"ז סעיף א' וכל אי' ע"ז וג"ע כו' עכ"ד הרי דהרגיש בזה וס"ל דהרמ"א ס"ל כהדיעה השני' ומ"מ קשה דאמאי לא הגיה הרמ"א כאן כלום וכן הק' במשנת חכמים הל' ע"ז פט"ו ביבין שמועה אות ח' והאריך בזה והניח בצ"ע. וכן ראיתי במקמ"ח שהק' נמי קושי' זו וכ' ליישב דדעת הרמ"א לחלק בזה דנהי דדינו דיהרג ואל יעבור היינו משום שמכריחים אותו לעבור בידים על אחת מעבירות אלו אף דבזה העבירה ליכא מיתה אלא לאו כל אביזרע דג"ע כו' יהרג ואל יעבור משא"כ להתרפאות במקום סכנה רשאי לעבור על לאו דע"ז היכא דלא חיישינן לאמשוכי כו' והביא קצת ראי' מד' הר"ן פ' כ"ש יעוש"ה וא"כ אף הרמ"א דלקמן סי' קנ"ז הנ"ל ס"ל הכא כדיעה הראשונה ומש"ה לא הגיה כאן כלום והיינו דלא כהביאורי הגר"א הנ"ל בדעת הרמ"א

סעיף ג (ב) מתרפאין. ע' פ"ת ס"ק ד' שהביא בשם תיבת גמא פ' שמות שנסתפק אי שרי להושיט לב"נ מסוכן אבר מה"ח לרפאותו די"ל וחי בהם בישראל דוקא כו' ועי' במנחת חינוך מצוה רצ"ו אות א' מ"ש והאריך בזה יעוש"ה

(ג) שלא כדה"נ. וכ' הש"ך ס"ק י"ב אבל שלא לצורך רפואה אפי' שלא כדה"נ אסור הרא"ש פכ"ש ופשוט הוא עכ"ד. הנה מה שהביא מד' הרא"ש הוא מ"ש הרא"ש שם סי' ב' והביא ראי' מדק' ר"י אין לוקין עליהן אלא דה"נ משמע מלקות הוא דליכא הא איסורא מיהא איכא וכ"פ בקיצור פסקי הרא"ש שם ומ"ש הש"ך והוא פשוט הנה מד' התוס' פסחים כ"ח א' ד"ה ותנן משמע דמותר לגמרי בשלא כדה"נ שכ' וז"ל א"נ מתני' דהכא א"ש כרבנן דהתם דאמרו לו אף הוא נעשה זבל כו' והא דשרי הכא היינו משום דבחמץ כתיב לא יאכל ואינו אסור אלא כדה"נ וכה"ג לאו דה"נ הוא אבל בע"ז לא כתיב אכילה ואסור אפי' שלא כדה"נ עכ"ל וכ"כ התוס' בע"ז מ"ג ב' ד"ה אמרו לו ומשמע מד' התוס' אלו דס"ל דשלא כדה"נ מותר לגמרי. וכן ראיתי במשל"מ פ"ה מהל' יסוה"ת הל' ח' שכ' מתחלה די"ל דכונת התוס' הוא שאינו אי' תורה בחמץ שלא כדה"נ וע"כ לא קאמרו רבנן דאף הוא נעשה זבל כו' דקא סברי זה וזה גורם אסור אלא באי' תורה ומש"ה בע"ז דאיכא אי' תורה בשלא כדה"נ חששו אבל בחמץ דליכא אי' תורה לא חששו כו' ואח"כ כ' דמפשט ד' התוס' שכ' ואינו אסור אלא כדה"נ מורה דס"ל דליכא אי' כלל עכ"ד. והיינו כמ"ש אך באמת קשה ע"ז וכמשה"ק בשעה"מ שם ממתני' דר"פ כ"ש דקתני התם עבר זמנו אסבה"נ ולא יסיק בו תנור וכירים הרי להדיא דשלא כדה"נ אסור ולפחות מדרבנן כו' וכ' מפ"ז דצ"ל דכונת התוס' הנ"ל שכ' ואינו אסור כונתם דאינו אסור דבר תורה אבל מדרבנן מודו דאסור ומתני' דלא יסיק מדרבנן ק"א עכ"ד. והיינו כמ"ש המשל"מ הנ"ל מתחלה בכונת התוס' ואח"כ כ' השעה"מ דמד' התוס' פסחים ה' א' ד"ה ואו' לפי תי' הב' שם נ' דס"ל דשלא כדה"נ אסור בחמץ מדאורייתא כו' יעוש"ה. ועי' עוד בתוס' פסחים כ"ט א' ד"ה אין פודין שכ' ז"ל ולתי' קמא קשה הא חזי בעיני' שלא כדה"נ עכ"ל ואי נימא דשלא כדה"נ איכא אי' מש"ה אין מקדשין בהן האשה ומאי קושי' התוס' ומשמע דס"ל להתוס' דשלא כדה"נ מותר לגמרי וכן מוכח מד' התוס' בקידושין נ"ו ב' ד"ה המקדש דשלא כדה"נ מותר לגמרי שכ' וז"ל ואמאי אינה מקודשת הא שרי ליהנות ממנו שלא כדה"נ כדאמר בפכ"ש עכ"ל ואי נימא דשלא כדה"נ איכא אי' מאי קשי' להו הא