יד אליעזר חלק ב קפ

הלכות תרומות

סימן שלא

סעיף ד (יא) העכו"ם עי' בשעה"מ פ"א מהל' תרומות מ"ש ע"ד המח"א הל' שלוחין סי' י"א לענין פועל עכו"ם אי אמרי' דיש שליחות לעכו"ם והאריך בזה ועי' בספרי דמשק אליעזר סי' קפ"ח ס"ק ב' מ"ש והארכתי בזה יעוש"ה. ועי"ש. עוד בשעה"מ פ"ד מהל' תרומות מ"ש והאריך בזה

סעיף כא (ב) לא אמר כלום. עי' ט"ז ס"ק י"א שכ' משום דכתיב ראשית בעי' ששירי' ניכרין ועי' לעיל סי' שכ"ב ס"ק א' מ"ש ע"ד הט"ז והארכתי בזה יעוש"ה

סעיף כה (ג) מן המוקף. עי' במשל"מ פ"ג מהל' תרומות הל' י"ז במגיה שם מ"ש לענין מידי דרבנן אי בעי' מוקף כו' ועי' בארעא דרבנן מערכת אות א' סי' ז' מה שהק' עליו ובעפרא דארעא שם אות י"א ועי' בשעה"מ פ"א מהל' תרומות שם מה שהשיג על הארעא דרבנן ומ"ש לענין דמאי אי בעי' מוקף ומאי שהשיג על המהרש"א קידושין כ"ז א' ועי"ש עוד בארעא דרבנן ובעפרא דארעא שם אות י' מ"ש לענין הא דבעי' מן המוקף אי הוי מדאורייתא או מדרבנן והאריך בזה וע' בדברי אמת בענין חלה מ"ש והאריך בזה יעוש"ה

סעיף לא (ד) שלא ברשות. עי' ט"ז ס"ק ט"ו שכ' ליישב דברי הרמב"ם דלפ"מ דמשני דדוקא תרומה דמצוה היא שוב ל"ק קושי' הש"ס שם הא בעי' לדעתיכם כו' ואף לאביי א"ל לאוקמא בעשאו שליח כו' ועי' בבאר יעקב שכ' דלפ"ד יש ליישב קושי' התוס' עירובין ע"א א' ד"ה כלך כו' וכ' אח"כ ואפשר יש עוד קצת הוכתה מעירובין להט"ז דאי מיירי בכלך אצל יפות דעשאו שליח א"כ הנידון דומה לביטול רשות דשאני בתרומה כיון דהי' עושה שליח מעיקרא אע"ג דלא פי' לו שיתרום היפות מ"מ למיחוש ה"ל לתרום מהיפות א"ו דדעתו מתחלה הי' על יפות משא"כ לענין ביטול מי הגיד לנו דנימא דמסתמא הי' דעתו ג"כ מתחלה לזה אבל לפרש"י דלא איירי כלל בעשאו שלית כי סברת הט"ז ניחא עכ"ד וכ"כ הקצה"ח סי' רס"ב ס"ק א' דמד' רש"י עירובין הנ"ל מוכח כד' הט"ז והאריך בזה ועי' במשכנות יעקב חיו"ד סי' ס"ח ובבאר יצחק חאו"ח סי' א' ובעונג יו"ט חיו"ד סי' ק"ח מ"ש ליישב ד' הרמב"ם והאריכו בזה יעוש"ה

סעיף לג (ה) קטן עי' ביאורי הגר"א ס"ק ע"ח שכ' ול"נ דהל' כסתם דלעולם לא הוי תרומה כו' ועי' באמרי בינה דיני תו"מ סי' ח' שכ' דגם רש"י ס"ל לפסוק כסתמא דמתני' בב"מ ע"א ב' גבי הא דקטן לית לי' שליחות כו' וכ' להוכיח מד' התוס' שבת נ"ד ב' ד"ה הוה מעשר כו' והאריך בזה יעוש"ה ועי' בשעה"מ שם הל' ט"ז מ"ש והאריך בזה

סעיף סו (ו) אחד מי'. עי' ש"ך ס"ק ל"ז שכ' והמעשר הזה הוא ללוים זכרים ונקבות שנא' ולבני לוי הנה נתתי כל מעשר ב"י לנחלה עכ"ד וכן מבואר להדיא ברמב"ם פ"א מהל' מעשר הל' א' דנתנו ללוים בין זכרים ובין נקבות ועי' בחינוך מצוה שצ"ה שכ' נמי דנוהגת בזכרים ונקבות ולא ידעתי מנ"ל הא דמע"ר נוהגת בנקבות והא כתיב במדבר י"ח פ' כ"ד כי את מעשר בני ישראל אשר ירימו ובכמה מקומות אמרי' דבני ישראל למעוטי נשים בקידושין ל"ו א' גבי סמיכות ותנופות כו' דאינו נוהגת בנשים וממעטינן מן בני ישראל ולא בנות ישראל וכן במנחות ממעטינן מן בני ישראל דאין נשים מניפות אבל באמת ניחא ד' הרמב"ם והחינוך לפמ"ש הרא"ם בר"פ אמור דמבני לא ממעטינן בנות ממשמעותי' כ"א היכא דאיכא יתורא כמו בטומאה דכתיב הכהנים בני ולא בנות וסמיכה ותנופה דפטרו דהמה מ"ע שהזמ"ג ממילא נשאר בני ולא בנות דפסולה בהו כו' וא"כ הכא גבי מע"ר דליכא יתורא וגם הוי מ"ע של הזמ"ג לא ממעטינן בנות ושפיר ד' הרמב"ם והחינוך הנ"ל ועי' פרמ"ג באו"ח סי' י"ד בא"א ס"ק ב' שכ' ליישב קושי' המג"א שם על המחבר שפ' דהאשה כשרה לעשותן ציצית דהא בכ"ד דרשי' ב"י ולא בנות ישראל כו' עפ"ד הרא"ם והאריך בזה. ועי"ש עוד בפרמ"ג בפתיחה כוללת ח"ב אות ט"ו מ"ש והאריך בזה. ובאמת מבואר להדיא בריטב"א קידושין ל"ו א' ד"ה בי' כהרא"ם ולא ראה הרא"ם ד' הריטב"א שכבר הקדימו בזה ועי' בלימודי ה' לימוד ל"א מ"ש בד' הרא"ם והאריך בזה ועי' בארצה"ח שם בהמאיר לארץ אות ד' ובא"י אות א' מ"ש והאריך בזה יעוש"ה ואכ"מ להאריך בזה

סעיף קמו (ז) בהג"ה מעשר עני כו' עי' ש"ך ס"ק קס"ו שכ' דאין חייבין מיתה על טבל של מ"ע והוא מד' הסמ"ג לאוין סי' קמ"ז הובא בב"י שכ' דאין בטבל זה מיתה אלא מלקות כו' והביא ד' התוס' יבמות פ"ו א' ד"ה אי מהתם דס"ל בתי' הב' דחייב מיתה אף בטבל של מ"ע וכן מבואר להדיא ברמב"ם פ"י מכא"ס הל' כ' שכ' וז"ל אבל האוכל מדבר שניטלה ממנו תרומה גדולה ותרמ"ע ועדיין לא הפריש ממנו מעשרות ואפי' לא נשאר בו אלא מ"ט ה"ז לוקה משום אוכל טבל ואין בו עון מיתה שאין עון מיתה אלא בתר"ג ותרמ"ע עכ"ל הרי להדיא דס"ל דאין חייבין מיתה על טבל של מ"ע וכן ס"ל להראב"ד שם כהרמב"ם וכ"כ נמי הרמב"ם בס' המצות שלו דאין חייבין מיתה על טבל של מ"ע ולא ידענא דאמאי לא הביא הב"י ד' הרמב"ם והראב"ד אלו ועי' בכ"מ ובמ"ע שם מ"ש בזה ועי' במהרי"ט ח"א סי' כ"ה מ"ש בד' הרמב"ם והאריך בזה ועי' במשל"מ שם שהביא ד' התוס' הנ"ל ועי' בר"ן נדרים פ"ד ב' ד"ה וחכמים דס"ל דחייבין מיתה על טבל של מ"ע והיינו כהתי' הב' של התוס' הנ"ל וכן הוא דעת הרע"ב פ"ד דדמאי מ"ג דחייבין מיתה על טבל של מ"ע ובאמת מבואר כן להדיא בירושלמי בדמאי שם הובא בר"ש שם ובתיו"ט שם דחייבין מיתה על טבל של מ"ע דאיתא שם ר' אבא בר ר"ה בשם רב האוכל פירותיו טבולין למ"ע חייב מיתה מ"ט דר"ע מכיון שהוא יודע שהוא בעון מיתה מפריש מ"ט דרבנן בלא כך קורא שם וא"צ להפריש עכ"ל הרי מבואר להדיא דבטבל של מ"ע חייב מיתה ועי' בהגהות מהר"י לנדא ביבמות שם שהביא דבמדרש איכה בפ' גלתה יהודא מעוני מפורש שחייב מיתה על טבל של מ"ע וכן ראיתי בהגהות הרש"ש על הרמב"ם שם שהביא נמי ד' המדרש וד' הירושלמי ועי' בדברי אמת בענין טבל שהביא נמי ראי' מד' הירושלמי. ותמה על התוס' דאמאי לא הביאו ראי' לתי' הב' מד' הירושלמי הנ"ל כו' והאריך בזה ובד' הרמב"ם ומסיק דדעת הרמב"ם והראב"ד והסמ"ג והרמב"ן דטבל הטבול למעשרות אחר שהפרשו תר"ג ותרמ"ע אינו אלא בלאו אבל התוס' ורש"י ביבמות והריטב"א שם והר"ש והר"ן והרע"ב דהוי במיתה עכ"ד ועי' בהגהות מצפה איתן ביבמות שם מ"ש ליישב דאמאי לא הביאו התוס' ראי' מהירושלמי ומ"ש בשם המעיה"ח

(ח) דיני צדקה. עי' ט"ז ס"ק ל"ב שהביא ד' הב"ח שכ' שהמעשר של ממון שלנו אין בו חיוב לא מה"ת ולא מדרבנן והשיג עליו שהרי בסי' רמ"ט מבואר שחיוב גמור הוא כמ"ש כל הפוס' והב"י בשם הירושלמי עכ"ד ובאמת משמע מד' הספרי שהביאו התוס' בתענית ט' א' דיה עשר דהוי חיוב מדאורייתא שכ' וז"ל הכי איתא בספרי עשר תעשר את כל תבואת זרעך כו' אין לי אלא תבואת זרעך שחייב במעשר רבית ופרקמטיא וכל שאר רווחים מניין ח"ל את כל דהוי מני למימר את תבואתך מאי כל לרבות רבית